בחודשים האחרונים הרעים והעצובים לאין שיעור היתה נקודה אחת של אור ושמחה בחיי.
בתוך האבל והשיתוק נפרץ ערוץ של הרפתקה, של נשימה, בזכות כישרון לציפייה, ספר של נורית זרחי למבוגרים שערכתי וגם כתבתי לו אחרית דבר.
נדמה לי שנחוץ עכשיו יותר מתמיד קצת כישרון לציפייה.
זה מה שכתוב על גב הספר (אני אחראית על כל מילה):
ואם זה נשמע כמו ספר עב כרס וכבד ראש – כלל וכלל לא; הוא דקיק ומרווח ושופע וקריא ומענג. וכך הוא נראה מלפנים:
למעלה: כישרון לציפייה מאת נורית זרחי, הדימוי היפהפה של אסנת בן דב. החמאס השמיד את התערוכה שלה בגלריה בארי ב-7.10 וזה ניצן של תחייה. העיצוב היפהפה של נדב שלו, וההפקה המוקפדת של הוצאת אסיה ומרב שאול שאין כמותה. עריכה לשונית שלומית הרלינג (תענוג בפני עצמו). עריכה ואחרית דבר, כבר אמרתי.
ביום שישי הקרוב, ה-16.2 בין השעות 10:30-12:00 נורית זרחי תהיה ב"סיפור פשוט", תחתום על ספרים (גם על ספריה האחרים) ותשוחח, וגם אני אהיה שם, ואסנת בן דב ושלומית הרלינג ומרב שאול כי זו שמחה יקרה ונדירה.
עוד צילום של אסנת בן דב שנראה מושלם לספר ששמו כישרון לציפייה, אבל סירב להפוך לכריכה.
זה הפוסט השבע-מאות (700) בעיר האושר. כך יצא.
צנזורה של טעם? (הפוסט ה-300)
אצל אלביס בגרייסלנד, עשרים שנה למותו (הפוסט ה-100)
*
עוד ספרות בעיר האושר (כמה מתוך המון):
על פליקס קרול, וידוייו של מאחז עיניים (מהספרים האהובים עלי בעולם)
כמה הערות על נוטות החסד (או "זה יותר מדי אידיוטי בשביל להיות סכיזופרני")
למה אני כל כך אוהבת את הסיפור שאינו נגמר
על שלום לאדון העורב של עמוס נוי (שירה)
*
על נורית זרחי לילדים ומאייריה:
על אהבתן של נורית זרחי והילה חבקין למר חס (וחלילה)
על טינקרטנק של נורית זרחי ודוד פולונסקי
איור אחד נפלא של לנה גוברמן לנורית זרחי
הכי יפה של רותו מודן ונורית זרחי
*
את כישרון לציפייה אפשר לרכוש בחנויות או באתר ההוצאה.
ואם כבר: את טרילוגיית בנות הדרקון אפשר להשיג בחנויות הספרים המובחרות. מארז של הטרילוגיה בהנחה מיוחדת אפשר לרכוש באתר ההוצאה, וישנה גם גרסה דיגיטלית, למשל כאן.
ואת ספר תום על המאיירת הנפלאה מכל אפשר לרכוש בחנויות הספרים המובחרות או באתר ההוצאה
כן, הוא אצלי ביד, וחוץ ממה שהוא מחזיק בתוכו, אני מחזיקה אותו כחפץ יפהפה בפני עצמו. תודה על ספרים שלא בא לקרוא אותם בדיגיטלי♥️
תמי, נכון, ואיזה כיף. זה לגמרי חפץ שחומדים וחכי שתתחילי לקרוא 🙂
ספר! חדש! של נורית זרחי!
כל כך הייתי צריכה משהו טוב. תודה.
יעל
משאלתך התגשמה!
מזל טוב לפוסט ה700!! כן ירבו.
תודה רבה!
פעם מזמן, כשהייתי צעיר, בטלביזיה, אחרי שהוקרן סרט, הופיעה תמיד שקופית, שנכתב בה: ״הביאה לשידור זו וזו״
אולי היו אז אנשים, ששאלו את עצמם אז, מי היא בכלל האישה הזו, ומה בעצם תפקידה בביניין הטלביזיה ברוממה? אבל אני לא נמנתי עליהם….
לי זה היה מלכתחילה ברור מי היא, מה תפקידה, ומה היא עושה בדיוק – האישה מהשקופית: ״הביאה לשידור זו וזו״.
וזה פשוט ככה:
היא הייתה האישה, שבכול יום רביעי בבוקר, הייתה יורדת במדרגות האחוריות של ביניין הטלביזיה ברוממה אל מחוצה לו, ומשם צועדת וסל מלא בידה אל מחנה יודה, השוק הלא רחוק, ושם בסימטה מימין נכנסת לחנות הקסטות הידועה – ״העולם השביעי של רחמים״:
– אהה רחמים…
– אההה זו וזו… כבר יום רביעי… איך הזמן רץ….
– כן, הנה, החזרתי לך את הקסטות משבוע שעבר… השני לא היה משהו, ואת זה לא שידרנו, כי המנהל אמר, שזה מזכיר לו את חמותו…
– וואללה, בדיוק בגלל זה נתנתי לכם את זה… חמותו ראתה את זה ממני, ואמרה לי לתת לכם… נו טוב… מה את לוקחת הפעם…
וכו׳ וכו׳ ״הביאה לשידור״
האישה, שהביאה את הקסטות מהחנות…
דבר דומה אבל מעט אחר, אני מתאר לעצמי, כשאני קורא בספרים את משפט המחץ: ״בעריכת זו וזו״ …
ולא חשוב אם זה ״בעריכת זו זו״ או ״בעריכת זה וזה״ בשני המקרים אני תמיד רואה – אישה עם מערוך רודפת אחרי בעלה…
וזו לא מטאפורה…
זאת אומרת, זה לא, שאני חושב, שהיחס בין העורך לסופר, הוא מטאפורית כמו היחס, שבין אישה קנאית לבעלה… ושהיצירה, הנמצאת בין העורך לסופר, היא מטאפורית כמו האהבה, שנמצאת בין האישה לבעלה… ושתפקיד שניהם, הן העורך והן האישה הקנאית הוא לדאוג שמושא אהבתם לא יילך לרעות בשדות זרים… אלא, פיזית, אני חושב על אישה פיזית, רודפת פיזית, מניפה פיזית, מערוך בידהה פיזית אחרי בעלה הפיזי…
אפילו את צליל המכות אני שומע… וכמובן את הצרחות…
🙂
חוליהו, צר לי לקלקל את פנטזיית המערוך (בשעתו כשעשיתי תיאטרון בובות עם שותפה, היה לנו דף פרסומי והיה כתוב מי אנחנו תחת הכותרת: "על היוצרות", ותמיד התחשק לי להפוך את היוצרות). אבל העבודה עם נורית היתה תענוג צרוף ומשחק והרפתקה ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה.