עדכונים אחרונים, מאי 2023
חגי מטר על בנות הדרקון. "אחד מהדברים הכי חסרים במציאות הפוליטית שלנו זה היכולת לדמיין עולם טוב יותר, לדמיין איך נראה שיקום מהמקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו. בן ישראל נותנת לנו את היכולת הזאת, בעיר הילדות שמחכה לכולנו.
טרילוגיית בנות הדרקון נבחרה לרשימת 75 הספרים שכל ישראלי צריך להכיר!
עכשיו באתר ההוצאה במחיר מבצע.
*
ומהתחלה: ב2007 יצא לאור החלק הראשון בטרילוגיית "בנות הדרקון", המוקדשת לבנות הדרקון באשר הן.
ב2022 הוא יצא מחדש בשם "ספר האבות", יחד עם שני המשכיו: "ספר המשאלות", ו"כל הילדות".
כששולחים אותך לדרקון את צריכה קודם כל להרוג אותו, לפני שהוא יהרוג אותך. ונניח שהצלחת כנגד כל הסיכויים, עכשיו מגיע החלק הקשה באמת: לחזור לחֶברה ששלחה אותך אל מותך, להשתחרר מתפקיד הקורבן, להשיג צדק וחופש, הכרה, מקום משלך בעולם. זהו סיפור פנטסטי כביכול ובעצם ריאליסטי עד העצם, על ילדות שמסרבות להרפות את אחיזתן מעולם שמתעקש לנער אותן מעליו.
הדף נוצר בשעתו כדי לעדכן את מי שהמתינו להמשכים. עכשיו שנשלמה הטרילוגיה, הוא ממשיך להתעדכן במבחר ביקורות, הסכתים וראיונות ישנים וחדשים.
ועכשיו אפשר להצטרף גם לעיר הילדות. כל מה שצריך זה לשלוח תמונה ל- bnothadrakon2022@gmail.com
ההזמנה מיודעת לבנות הדרקון מכל הגילים, הדתות, הצבעים, הלאומים והמגדרים!
בקורת אחרונה שלי קרן בהארץ, ספרים, ינואר 2023. והנה גם סריקה למי שלא יכולה להיכנס. לחצו להגדלה:

*
3 הֶסכּתים:
אחת+5 ענת שרון בלייס שוחחה איתי על בנות הדרקון ועל חמישה ספרים אהובים במיוחד (ואיזה תענוג זה היה, לדבר על ספרים של אחרים!)
מיה סלע ויובל אביבי ראיינו אותי בנדיבות ובאהבה, תוכנית שלמה של "מה שכרוך" על בנות הדרקון ועל ספר תום!
דפנה לוי ראיינה אותי לפודקסט המרתק שלה על החיים ועל המוות: "על כריכת הכרך השלישי של ״בנות הדרקון״, הטרילוגיה הצורבת-החריפה-העצובה-המשמחת והמנחמת של מרית בן ישראל מופיעה תמונה שלה עצמה, בגיל 12, וזה מפני שהסיפור, שבמרכזו ילדות המוגשות כקורבן לדרקון, הוא, כפי שמסבירה מרית, סיפור אמיתי לגמרי. משהו על האמת הזו, על המציאות של הסיפור, על הילדות שלה עצמה ועל המקומות שבהם היא מצאה נחמה, מרית מספרת בשיחה שלנו. מי שמכירים את הבלוג הנפלא של מרית ״עיר האושר״ ומי שנתקלו בעבודתה בבית הספר לתיאטרון חזותי – שהיא הייתה ממקימיו – או בקולנוע או בתיאטרון הקרון לא יופתעו מהרוחב והעומק שאליו מגיעה השיחה איתה, שמתחילה בזיכרון ילדות אחד יוצא דופן".
*
ביקורות קודמות
"השנים שחלפו מאז ראה אור בנות הדרקון, ספרה המופלא, האכזרי ומלא החסד, החלומי והסיוטי של מרית בן ישראל, רק העצימו את כוחו וחשיבותו. הקריאה המחודשת בו צורבת ומרוממת כמו שרק ספרות יכולה לעשות. צריכה לעשות". נועה מנהיים 2022
"בנות הדרקון רק נראה כמו ספר לילדים. למעשה מדובר בתמהיל של ספר אימה גותי, סיפור פנטזיה ורומן יתמות שקשה להניחו מהיד: הוא שוצף, גועש, מפתה ומעורר מחשבה… בן ישראל היא סופרת ששולטת באופן מוחלט במהלכי העלילה, ורמת הדמיון והכישרון שאפשרו לה להגות אותם היא מעוררת השתאות." עמרי הרצוג, Ynet (זהירות, הבקורת המלאה מכילה ספוילר) 2007
"הספר סוחף (התקשיתי להניח אותו במשך כמה ימים), עתיר מהלכים וירטואוזיים והמצאות המעוררות השתאות על הדמיון החד־פעמי הפלאי. לאורך כל הקריאה נספגת בקוראת התֵמה התת־קרקעית של הסיפור, ואת זו אי אפשר לרדד ל"מוות לפטריארכיה" בלבד. זו יצירת אמנות פמיניסטית מסעירה העשויה בכלים ספרותיים מתוחכמים" ריקי כהן, המוסך 2021.
וגם עכשיו שכתבה את הממואר הנהדר, השעות השבורות 2022
לילך קרסנטי בקריאה מפתיעה של הטרילוגיה, ב"מַעְלָה" כתב עת לביקורת
"מפגן מרשים של כישרון סיפורי; אחד מאותם ספרים שיכולים להחזיר את חדוות הקריאה לכל מי שנואש משורה בלתי נגמרת של ספרים בינוניים שנערמים בחלונות הראווה." דוד טרבאי, ידיעות אחרונות 2007
איריס גנור (אלה יוונייה קוראת ספרים) כללה את בנות הדרקון ברשימת עשרת ספרי המקור האהובים של תשפ"ב: "שלושת הספרים האלה, הטרילוגיה המופלאה הזו, נכרכו כאן יחד, משום שאין באמת דרך להפריד ביניהם; סיפורן של הילדות הנשכחות, האבודות, הנדחות, הפחות נחמדות לעתים, או חסרות משפחה או גם וגם, שנגזר גורלן להיות מוקרבות לדרקון המאיים על העיר, כדי שהעיר תהיה שלווה למשך שנה, ואחר כך לעוד שנה. ולאחר שהן גוברות עליו, מבני הכח לא מתערערים, והן עדיין דחויות ועדיין בעלי הכח ממשיכים ליהנות מכל מנעמיו.
סיפור אגדה מופלא ונהדר, שכדאי לכל ילדה ולכל אשה לקראו. וגם לגברים כדאי." 2022
"נמרה דרקון", מוסף הארץ, ראיון עם אלון הדר 2007 (לא השתניתי הרבה מאז)
גילי איזיקוביץ ראיינה אותי ל"הארץ" (ועם עובד העלו את הראיון לטובת מי שאינו מנוי) "כתבתי את זה כאגדה כדי לא להיות מוגבלת על ידי הפרופורציות של המציאות וגם כי רציתי אפשרות לכתוב סוף טוב. … רציתי לכתוב שיש ריפוי ויש תיקון". 2022
"בנות הדרקון" הוא חלק ראשון בטרילוגיה מופלאה, מעוררת פלצות, פנקיסטית כמעט, עם סיכות בטחון שנעוצות בהתרסה בפניהן של הגיבורות או של הקוראים, שדוקרות בפנים, ומרחבי דמיון מופלאים כל כך, מטרידים כל כך, עד שפחד עלול להתגנב ללב הקורא מפני הספר הזה."
מיה סלע, עתון תל אביב 2007
"לקרוא את בנות הדרקון בציפייה לעוד ספר פנטזיה לילדים מתוק ומנחם זה קצת כמו ללגום מספל שוקו חם ולגלות שמדובר בקפה שחור שמישהו ערבב עם ויסקי. ויסקי טוב." דורה קישינבסקי, גיבורים קטנים 2007
"מצפה בכליון עיניים לחלק הבא בטרילוגיה." אריאל לוינסון, וואלה 2007
"אין מדובר רק בספר פנטזיה שנוטל אותך לעולם חדש, אלא בספר שבסופו של חשבון מעמת את הקורא עם השאלות הקשורת של החיים שלנו; עד כמה אדם אחר יכול לגאול אותנו, עד כמה מצלק אותנו העבר ובעורמה חוצב לנו שבילים בעולם, ואם קיימת ברית ללא תנאי בין בני אדם."
ניר ברעם (חמשת המועמדים לפרס ספיר לשנת 2007 ממליצים על ספרים שאהבו)
ספרים על הסכין, הגר ינאי Ynet 2007
ביקורת של דפנה לוי ב"ישראל היום" אחד מסיפורי ההרפתקאות הסבוכים, חורצי הלב, אך גם מלאי הנחמה שנכתבו בשנים האחרונות בעברית.
פרשנות מפתיעה של מרים נובופלנסקי
רוני מוסנזון (אחת מיקירות עיר האושר): גם בלבבות החשוכים ביותר טמון זרע של נדיבות שנובט בנסיבות הנכונות 2022

*
במקור נועד הדף הזה לעדכן את מי שחיכו (15 שנה) להמשכים. אני לא אוהבת למחוק היסטוריה, אז הוא נשאר:
ב2007 יצא החלק הראשון בטרילוגיה שלי "בנות הדרקון". חלפו שנים, כפי שמזכירים לי מדי פעם קוראים יקרים, ומה עם החלק השני?
לפעמים יש בתזכורות מידה מסוימת של תוכחה (סליחה, דפנה קירש, על "הקצוות הפתוחים").
אחרים, כמו ליאור, בעלה של נעמה (ככה הוא קרא לעצמו) הצחיקו אותי: "אצלנו בבית," הוא כתב לי, "יש ריטואל קבוע: מדי מספר שבועות אישתי אומרת 'נו, מתי הוא יוצא כבר' ושולחת אותי אל המחשב לבדוק מתי יצא הספר ההמשך של 'בנות הדרקון'. בכל פעם מחדש אני נאלץ לאכזב אותה ולהגיד שאת עובדת על פרוייקטים אחרים, אבל בינתיים, לא דרקון ולא יער. מתי סוף סוף אוכל לבשר לה בשורה משמחת?"
קיבלתי אפילו "בקשה, בצורת קרקס-דרקון-אינטראקטיבי-זעיר, לכרך הבא בטרילוגית בנות הדרקון". הפֶּלֶא הזה – אנימצית פלש של ילדה עם ראש דרקון שמבצעת חמישה להטוטים שונים כשמסיעים עליה את העכבר – נוצר על ידי תמר הוכשטטר (שאהבתה לבנות הדרקון הפכה אותה בסופו של דבר לעורכת הטרילוגיה). רציתי להעלות אותו לכאן ללא הצלחה. הטכנולוגיה ההיא התיישנה בשנים שחלפו.
ובכן, תודה על הסבלנות ועל האהבה.
*
*
קטע קצר מן הספר השני אפשר לקרוא בגיליון הראשון של גרנטה ישראל.
אני מה-זה מחכה!
יששששששששששששששששששששששששש
בשורות משמחות מאוד 🙂
הללויה!
איזו מקריות! בדיוק הבוקר סיימתי לקרוא את בנות הדרקון, וכמובן שעוד בתחילת הספר כבר חיפשתי את המשך הטרילוגיה, והתברר לי שטרם יצאה לאור. אכן, הללויה!
לגמרי הללויה, אם כי עוד ח(יל)זון למועד אולי יתאים יותר….
שושי, יותם, לי, ליאור, יעל, מיכל, תודה ושמחה! (מיכל, החילזון הזה כמו הצב באגדה עוד ישיג ארנבות)
יוהו! 🙂
בהצלחה עם הספר (עם שניהם!)
מה שהם אמרו (קשה להיות מקוריים כאן), איזה כיף 🙂 מיד הולכת לשלוח לדפנה מייל עם החדשות 🙂
וגם – אני גרה כעת במרחק שתי דקות הליכה בערך מרחוב המייסדים. כמעט מצפה לפגוש את הזיכרון של עצמך-בת-השמונה מטיילת בשכונה זעופת-פנים, כמו שאן אומרת לדיאנה באחד מההמשכים של "האסופית" (שכחתי איזה)(משהו אומר לי שממש לא אהבת את הספר הזה, אני צודקת?)(אם כבר תגובה למשהו שקשור ב"בנות הדרקון", מן הראוי להשתמש בהרבה סוגריים, לא?)
תודה מחסה, תודה גלי.
דווקא אהבתי את האסופית ואפילו ייסדתי בהשראתה מועדוני כתיבת סיפורים (זה נגמר בבכי אבל זה סיפור אחר שיסופר בפעם אחרת). רק התאכזבתי קצת בסוף, שכל תועפות הדמיון והמילים התפזרו כשהופיעו הבחור. כאילו זאת היתה המטרה של הספר ושל אן. חתונה. (וטוּשֶה על הסוגריים 🙂 )
בהצלחה. גרה איתי בבית נערה צעירה שמאוד אהבה את החלק הראשון, ומחכה מאז לחלקים הבאים (אפילו כתבת לה פעם הקדשה).
תודה שהזכרת אותי.
שמחה לשמוע על התקדמות ההמשכים. כבר כמעט התייאשתי מהם, ומדי פעם כשנזכרתי בספר הראשון ושאלתי את עצמי מה קורה עם השאר, החשבתי אותם לעוד המשכים שלעולם לא יכתבו, בסדרה לא גמורה (כמו טרילוגיית "הלוויתן מבבל" של הגר ינאי שעצרה לאחר שני ספרים).
אז שמחה להתבדות. סבלנות יש לי.
בכנס עולמות הקרוב יש לי הרצאה שחלקה על הספר שלך. נושא הכנס הוא חגיגות, ואני מדברת על טקסי הקרבת ילדים, שגם אם החלו מתוך חוסר ברירה, בשל איום של דרקון או מפלצת אחרת, נוטים לצבור סביבם מנהגים וכללי טקס, ולעיתים להפוך לחגיגה של ממש. אני מדברת בעיקר על הספר שלך ועל "משחקי הרעב".
שועיקי, תודה. זוכרת.
דפנה, על לא דבר. ובשום פנים אל תתייאשי. קרו הרבה דברים בדרך. כתבתי שלושה ספרים אחרים. והכרך השני הוא קצת טריקי ושונה, לקח לי זמן להבין איך לכתוב אותו. השלישי כותב את עצמו, כמו הראשון. ואיזה יופי על ההרצאה!
מרית, משום מה לחלק השני בטרילוגיה יש נטיה להיות, שונה, כאילו שליוצר אין כח ואין חשק להמשיך את אותו הדבר מאותו המקום שהפסיק (זה קרה לי עם הדוקטורט שלי, שעסק בהגותו של אותו אדם שבו עסקתי בתואר השני, אבל מפרספקטיבות שונות, אבל עד שלא מצאתי את הקול השונה, החדיש, האחר, לא הצלחתי לסיים, פשוט לא יכולתי להגיש משהו שנקרא ונראה לי עוד מאותו הדבר. בסוף יצא לי משהו, במודע, שהוא ממש לא המשך של התיזה, אלא משהו שונה לגמריי).
יש!!!!!!!!!!! גם אני בממתינים ובשמחים על הבשורה ובסקרנים גם ((((((((((0)))))))))))))))
(וכיף שעד שבן השנתיים שלי יקרא, בטוח כבר אוכל לתת לו מייד את שני החלקים הבאים (-:)
וגם שאפו אדיר לתמר- זה מדהים ומקסים גם יחד, כראוי לבנות הדרקון)
שועיקי, אני מכירה את מה שאתה אומר, אבל כאן היו קשיים מסוג אחר. ראשית יש כמה וכמה קווי עלילה שמתרחשים במקביל, ובהתחלה ניסיתי לספר את כולם ביחד ואפילו אני לא הצלחתי להחזיק את כל הכדורים. ושנית, זה ספר שנכנס פנימה. ניסיתי לדלג על זה אבל לא היתה לי ברירה. אני יודעת שאתה ועוד רבים חושבים שזאת פנטזיה אבל הכל אמת ויש דברים שאי אפשר לעקוף. מוכרחים לעבור דרכם.
טלי יקירה, תודה רבה. זה יהיה אתגר אימהי בשבילך, כי הספר השני והשלישי מאד אפלים, כל אחד בדרכו.
פנטזיה, אין דבר כזה, יש מציאות פנימית; מציאות פנימית תופסת גם חלק נכבד מן הספרות הריאליסטית, כדברי לורקה: "המשורר תמיד אומר אמת" [ולהבדיל, ראי גם הרשימה הותיקה אצלי "שער הדרקון"].
מרית, טלי, אפלים יכול להיות שם מצוין למושב או קיבוץ. משהו שהוא בין אפיקים ובין מפלים.
איזה כיף לשמוע!
איך ביאסת אותי עכשיו. לא היה לי מושג שהטרילוגיה לא נכתבה בהינף קולמוס זריז מייד מההתחלה. לא נורא, אמתין יחד עם כולם. אחלה ספר
הוי רונה, מאד בוער לי לספר את הסיפור הזה אבל זה לוקח את מה שזה לוקח. סליחה על העיכוב ותודה על הסבלנות.
בשנה וקצת שעברו מאז שפרסמת את הפוסט (ולמעשה לפני שלושה חודשים) הייתי בחופשה בגסטהאוס במושב כליל. כיאה לגסטהאוס יש שם ארונים עם ספרים.
שמחתי למצוא את הספר וחשבתי שאקרא כמה שאקרא ואחר כך אבקש מבעלת הבית לקחת את הספר איתי לחיים הרגילים.
התחלתי לקרוא את הספר בשעה בתשע בערב והנחתי אותו רק בחמש לפנות בוקר כשסיימתי לקרוא את כולו.
הרפתקה אמיתית!
אני מאוד מחכה לקרוא את החלקים הבאים אז תודה על החלק הראשון בינתיים.
איזה כיף, תודה רבה! אני כותבת עד שהמקלדת מעלה עשן. כבר יש טיוטות מתקדמות של שני ההמשכים. זה קצת התעכב בגלל האורך הלא צפוי של השלישי… עוד מעט קט, ובכל מקרה לא יאוחר מחג הדרקון הקרוב.
לא יאוחר מחג הדרקון הקרוב זאת הודעה נפלאה!
המקלדת שמעלה עשן- היא נושפת גם אש, במקרה?
(( 🙂 ))
אני ובתי בת ה-9 מחכות בקוצר רוח. יש עדכונים?
הו 9 זה ממש צעיר…
הטרילוגיה גמורה בדיוק כפי שדמיינתי אותה אבל עדיין אין תאריך ברור. אני רוצה להוציא מחדש את כל השלושה והוצאות לא ששות להמר על שלישיות בימים קשים אלה.
עורכת אחת השתוקקה, והבוסים הטילו וטו.
בהוצאה אחרת הציעו לי להתחלק חצי-חצי, אבל אני מחפשת מישהו שיאמין בה בכל לבו.
ובזמן שהמתנתי לסוף הסגר כדי לפנות להוצאות אחרות, פנתה אלי עורכת שלישית. אבל עדיין כלום לא חתום.
אעדכן כשהחדשות יהיו פחות נוזליות.
כל כך משמח לשמוע שהיא גמורה!
את יכולה להפנות את ההוצאות לתגובות כאן של מעריצים שרק מחכים לפנות את הזמן לשלישיה הזאת!
גל, תודה. לא נראה לי שהמספרים ירשימו אותם 🙂
הוצאות ספרים צריכות לדעת שלא מדובר במספר אלא בעוצמה וכל מי שקרא את הספר הראשון מחכה להמשכים.
אמסור להן…