סופרת ובלשית פואטית, משוטטת בשטחי ההפקר בין האמנויות, כותבת על אגדות ועל אמנות רבתחומית למיניה.
ממייסדי בית הספר לתיאטרון חזותי. תלמידה של יוסף הירש.
במשך שנים רבות חשבתי, לימדתי ועשיתי תיאטרון חזותי, תיאטרון מחול, וידאו ארט, מיצג ותיאטרון בובות אמנותי.
כאן אני רוצה לכתוב על השפה – או ליתר דיוק – על השפות האמנותיות הנולדות מן המפגש בין תחומים ובין מילים לדימויים.
ועל גוף – כמרחב וכחומר וכרעיון, כמקום שבו קורית הנפש.
ועל אגדות – כל דבר מזכיר לי אגדות – אנדרסן, גרים, אלף לילה ולילה. כשמגרדים קצת את פני השטח מתברר שהן נוגעות בכל השאלות הגדולות של החיים והאמנות.
ועל הילדוּת על כל עוצמתה ומכאוביה (לפעמים אני חושדת שכל שנה בילדות שווה שבע שנים כמו אצל כלב).
פתחתי את הבלוג כדי להוציא דברים מהראש ומהמגירה ולפנות מקום לאחרים. ולא פחות מזה בשביל השיחה, עם מי שדומה ועם מי ששונה ופותח דלתות חדשות במקום שבו היה קודם קיר.
בעמודה משמאל (שמופיעה רק במחשב משום מה, הנייד מעלים אותה) אפשר להרשם לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים. וגם לדף הפייסבוק.
*
ספרים שכתבתי (ו/או ערכתי)
ספר תום – מסע בעקבות יצירתה של תום זיידמן פרויד, ערכתי ביחד עם עדה ורדי (שגם עיצבה להפליא), וגם כתבתי סדרת מסות על האיורים, בצד כותבים נוספים על חייה ועל יצירתה, שיתוף פעולה בין הוצאות מנגד ואסיה, 2022
בנות הדרקון – טרילוגיה: "ספר האבות", "ספר המשאלות" "כל הילדות", עם עובד 2022
סיפורים יכולים להציל עם עובד וסל תרבות ארצי 2012
כשדוד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י, על אמנות הגוף בספר הדקדוק הפנימי, קו אדום אמנות, הקיבוץ המאוחד 2010
חפץ לב – יסודות תיאטרון הבובות האמנותי
נכתב בשיתוף עם רוני מוסנזון נלקן, איורים בתיה קולטון, הוצאת כרמל ותיאטרון הקרון 2009
בנות הדרקון ספר ראשון בטרילוגיה, הקיבוץ המאוחד 2007
טבע דומם רומן, סדרת ספ לפרוזה עכשווית, הקיבוץ המאוחד 2005
קולה של המילה – מבחר מאמרים על שירה-פרפורמנס עורכת, הוצאת בבל והזירה הבינתחומית 2004
אסור לשבת על צמות רומן, הספרייה לעם, עם עובד 1996, פרס וינר לסיפורת חדשה
*
ספריית גן לוינסקי – מעבר לכל זה אני חברה בארטים – צוות אמנות בינתחומי שהקים את ספריית גן לוינסקי למהגרי עבודה ולפליטים. האתר הזה מארח כרגע את כל החומר בעברית על הספרייה.
*
(בכותרת הקבועה של הבלוג – קטע מתמונה שצילמתי בפורטלנד אורגון. הלינק מוביל לפוסט שבו נמצאת התמונה המלאה).
למעלה משמאל – אני בת 12, מחופשת לצוענייה הונגרייה (פרט מתוך התמונה שלמטה, שצולמה על ידי הדוד אהרון דונגי.)
מסתורין – בגלגול הקודם של האתר ב"רשימות" (עד אפריל 2010) היתה לכל תגובה שורת כותרת שנעלמה במעבר לוורדפרס, זו הסיבה למוזרותן של חלק מן התגובות לפוסטים הישנים.
אהבתי את המאמר עם סיפור העניבה ,אודות סופי קאל. אשמח לקבל פוסטים למאמרים חדשים.
תודה
שלום תהילה, ברוכה הבאה ותודה.
כדי לקבל עדכונים את צריכה להרשם כאן למעלה משמאל.
בהצלחה עם האתר החדש!
הזדמנות להגיד לך שזו חוויה לקרא אותך כאן ובכלל.
קוראת אותך מזה זמן רב.
כדי לקבל באופן מוסדר הודעה על "פוסטים טריים" שלך, למייל שלי,
חייבים להכניס כאן תגובה:)
אז הנני.
מיקי, ברוכה המגיחה, איזו תגובה משמחת על הבוקר. תודה!
בטור משמאל (די למעלה, בין העמודים לרסס) אפשר להרשם לעדכונים במייל.
(אני לא בטוחה שהצלחת כי אני לא רואה אותך במנויים אבל אולי זה לא מיידי, אני לא מבינה בזה).
ההזמנה שביקשתי לשלוח לך (פרפרים) היא לתערוכה של דרור בן עמי "פרפרים – memento mori" הנפתחת ביום שישי הקרוב 04.02 בשעה 11:00 בגלריה צדיק – רח' שמעון הצדיק 16, יפו. אם היתה אפשרות לצרף בצורה פשוטה תמונות למייל הזה, הייתי מצרפת.
[…] הספר, הערב ב 20:00 בעלמא, ת"א, אני מגיעה גם מגיעה, בשביל מרית, ובשביל שועי, ובעיקר בשבילי, כי אני פשוט לא יכולה שלא […]
"סיפורים יכולים להציל" אומנם שם זמני אך נישמע לי טוב מאוד.. אם הם ממש מצילים 🙂 אני מניחה שזה סיפורי ההצלחה כמו בסרטים אמריקאים? אני אוהבת סרטים הללו שיגידו שהם שטחיים אני עדיין יואב אותם כי הם נותנים לי מוטיבציה ואופטימיות כמו שאף סרט ישראלי תרבותי אחר לא נותן
מונולוגים, לא בדיוק… ו"סרט ישראלי תרבותי" נשמע מאד חשוד, אבל האמנות הצילה את חיי יותר מפעם אחת. שבועה שוֹמְרית, כמו שהיו אומרים פעם, בתנועה של בן זוגי.
שלום מרית. קראתי את בנות הדרקון ומאוד נהנתי רציתי לדעת מתי תוציאי את הספר הבא בטרילוגיה. תודה איילה
איילה, באמת עבר יותר מדי זמן (פשוט נדחפו לי שלושה ספרים באמצע). אני עדיין לא יכולה לתת תאריך, אבל סוף סוף חזרתי אליהן ואני כבר עמוק בתוך הספר השני. ותודה!
[…] אודות […]
יד המקרה היא שמצאיתיך כאן, ואני שמחה על כך – תודה!
גם אני שמחה (אנחנו מכירות? הלינק שלך לא מוביל לשומקום)
שלום מרית
אני חושבת שלמדתי עם אחותך סביון? איך אני יכולה ליצור עמה קשר..
מיכל רפפורט
כתבי לי באופן פרטי דרך "יצירת קשר" משמאל.
רוצה להמליץ על דר. רוית ראופמן שחוקרת אגדות ומלמדת וכותבת ומשתמשת באגדות ודר. יואב יגאל – פסיכולוג ופילוסוף שגילה שהאגדות הן מראה של הנפש ואפשר לטפל באמצעותן ולעזור למטופלים.וזה עובד! כדאי להגיע לספרים שלו : האחרון "אנטומיה התפתחותית של הנפש"
בת חן, ברוכה הבאה. על רוית ראופמן כבר שמעתי טובות כשחקרתי מי מתעסק באגדות (ואמרו לי שגם בחוגים לפולקלור הן כבר פָּסֶה). עוד לא קראתי משהו משלה. את יואב יגאל אני לא מכירה אבל יונג גילה את זה קצת לפניו… אחפש את הספר.
מעניין פה
🙂 ברוכה הבאה.
מרית, היום קראתי את מה שכתבת בקשר לפורטרט שלך. אני מת לראות פורטרט עכשוי, אבל לא כדי להחליף לי את מראה פניך. יש לך שם מבט מרתק. חוץ מזה, עכשו הבחנתי שהדוד צלם אותך ליד לוח מודעות לקולנוע, יש לזה בודאי איזו משמעות.
L
אביב, סבא וסבתא שלי גרו ברח בן יהודה בתל אביב. זה היה הבית השני שלי, בטח בפורים, העדלאידע עברה שם. הדוד פשוט ירד איתי לרחוב כי היה שם אור יותר טוב ומסיבה דומה הוא בחר מן הסתם בלוח המודעות. הוא היה צלם חובב אבל מסור ומוכשר.
ובהמשך לכך – תצלום נעורים של סבתא שלי היה תלוי בחדרי, ופעם בתיכון, כששיחקתי עם חברים באחד מי יודע (או איך שקראו למשחק חברה הזה שבו מישהו בוחר חפץ והאחרים צריכים לנחש אותו בעזרת שאלות של כן ולא), אחד מהחברים שלי בחר את המבט של סבתי כחפץ. הוא היה כל כך חי וממשי.
רוצה לעקוב
ברוכה הבאה
שלום מרית,
אהבתי את הדברים שכתבת על כיפה אדומה דרך עיני ברונו בטלהיים. אני כותבת כרגע עבודה לתואר שני בכתיבה יוצרת באונ' חיפה, תוך התייחסות לספרי, סיפורים במקום שוקולד, הוצאת ש. זק, הפונֶה בעיקר לאוכלוסייה הבוגרת. הסיפור שאני דנה בו נקרא "השאלות של כיפה אדומה" (מופיע בספרי), ועוסק בגרסאות מתפתחות של המעשייה הידועה במהלך דיאלוג בין סבתא לנכדתה הקטנה, שירי. בסיפור שלי, אני מהפכת את היוצרות ומשתמשת בהרבה הומור, והנכדה משליכה מעולמה על כיפה אדומה.
אגב, לפני שנים, יצא הקצף על 'קסמן של אגדות', אך לתדהמתי ההסברים בספר מצוטטים מפי מרצים ידועים לביבליותרפיה גם במאה ה-21.
בברכה,
לאה פוקס
LEAH FUCHS בפייסבוק
אשמח לקבל עדכון על פוסטים חדשים
מרית שלום רב
שמי קובי פרנקו, אני מעצב גרפי בוגר בצלאל ומרצה בכיר בשנקר. בין היתר מכהן גם כראש המסלול לעיצוב גרפי במחלקה לתקשורת חזותית.
בשנתיים האחרונות התחלתי ללמוד בתוכנית לתואר שני בעיצוב בשנקר. במסגרת זו אני מעוניין לעשות מחקר שיורחב גם לפרויקט מעשי על עבודתו הטיפוגרפית הנפלאה של יעקב שטארק. משיטוט אינטרנטי מהיר הגעתי לבלוג שלך ולקשר המשפחתי שלכם.
אשמח להפגש איתך, לשמוע עוד פרטים, להבין לעומק את פועלו ובמידה וקיימים אצלך, להחשף לעוד מעבודותיו.
אודה לך על יצירת קשר:
קובי פרנקו
0544644034
kobifranco@gmail.com
kfdesign.co.il
מרתקת! איזה עושר ורוחב ועומק. תודה
משמח לב, תודה רבה!
נהדרת
Interesting comments on the applicability of the Samson story to the current political situation. Might one question the identity of Samson in the current circumstances, though, rather than assign him an automatic Hebrew identity? The story is far more flexible. Here's an example: https://www.academia.edu/45679552/Samson_on_the_Yard_Teaching_Miltons_Samson_Agonistes_in_an_Arizona_Prison_David_Hawkes_and_Joe_Lockard