1. בטרפליי זה פרפר
האופרה "מדאם בטרפליי" מסתיימת בחרקירי (ספוקו). הגיבורה הצעירה והנבגדת קושרת מטפחת סביב עיניו של בנה הקטן, נותנת לו את דגל ארצות הברית, ונועצת סכין בבטנה. מדאם בטרפליי היתה אחת האופרות האהובות על סבי. כשהיה באיטליה, סיפר, ראה בצוע נפלא. הוא כתב עליו לסבתי מכתב של עשרה עמודים. היא לא שמרה את המכתב. לפעמים, בבוקר שבת הוא היה מתיישב על הפוֹטֵיי (כורסא), מסיר את משקפיו ומאזין לאופרה כשהוא מנצח ושר בקול דק, בעיניים עצומות. הייתי ממש צעירה כשסיפר לי את הסיפור בפעם הראשונה. אולי בגלל זה הוא מתקשר לי לכיפה אדומה. וגם בגלל הבטן החתוכה. או יותר נכון – בגלל הסתירה בין החיתוך המוצדק וההגיוני של בטן הזאב הרשע, לבין הפעולה המסתורית של מדאם בטרפליי נגד עצמה. אבל איך בדיוק היא עשתה את זה? שאלתי את סבי בתקווה לרדת לעומק העניין, מה ראו על הבמה? הוא אמר שלא ראו. היא עשתה את זה מאחורי וילון. זה היה השיעור הראשון שלי בהבדל בין סיפורי ילדים לסיפורי מבוגרים.
.
2. משהו נחמד
אין לתאר שני אנשים שונים יותר ממני ומחמותי (אני קוראת לה כאן כך, לשם הקיצור, על אף שלא התחתנתי). ערב אחד לפני שנים רבות ביקרתי אצלה. זה היה כמה חודשים אחרי שחברו הטוב של אהוב לבי התאבד. כתבתי על כך במקום אחר. היא ראתה כמה אני מודאגת והציעה לי ללון בביתה. כששכבתי בין הסדינים המגוהצים על המיטה בחדר הילדים, היא אמרה: אל תחשבי על זה. תחשבי על משהו נחמד. למשל… – וכאן עצרה והתהרהרה לרגע, ולבסוף אמרה: על פרפרים, תחשבי על פרפרים.
3. נמר משחק בפרפר
כשקראתי לבני הבכור נמר קמה מהומת עולם. לא הבנתי על מה; תינוק לא יכול לקרוא לעצמו בשם, אז הוריו ממלאים את מקומו. אבל כל זה הוא ממילא זמני, עד שיעמוד על דעתו. אם לא ימצא חן בעיניו נקרא לו בשם שיבחר. זה לא הרגיע את המתנגדים. מישהי הרחיקה לכת וטענה שצריך לאסור את זה (בחוק?). התגובה החיובית היחידה הגיעה מיפן. חברי היקר הדס עפרת למד שם באותה תקופה גילוף מסיכות נוֹ ובובות בּוּנְרָקוּ. הוא ועמליה אישתו שלחו לי מכתב: "נמר שמשחק עם פרפר – מוטיב קבוע במחזות הקָבּוּקי. שניהם רכים, עדינים, שקטים ונועזים – אבל אחרת."
4. אין פרפרים פה
אוסף הציורים והשירים של ילדי גטו טרזינשטדט היה ספר יום השואה הפופולרי בילדותי, לצד יומנה של אנה פרנק. השם שניתן לו, "אין פרפרים פה", לקוח מאחד השירים. תמיד חשבתי שהפרפרים מסמלים את הקלות הצבעוניות והאופטימיות שנגזלו מילדי הגטו. לא מזמן למדתי במקרה, מכתבה בעיתון, שפרפרים ברגישותם הרבה מגיבים על כל הפרעה אקולוגית. היעלמותם היא האיתות הראשון של הטבע שמשהו נפגע.
כל התמונות מתוך "אין פרפרים פה"
*
אני אוהבת לקרוא אותך
על פוסט נפלא בעיני
הפורט על כמה וכמה נימים דקים
החל בסַפּוּקוֹ (חושבני כי חרקירי הוא מנוח השמור לסמוראים בלבד) של הגברת הפרפרית
וכלה באין פרפרים של גיטו טריזנשטדט
ובתווך הסיפור על החמוֹת ועל הבן נמר ותיאטרון הקבוקי, והנה כבר חזיתי בטבע בפרפרים שכנפיהם הם כעין חברבורותיו של נמר
וכן, מלחמת העולם השניה ובכללה השואה היתה לדידי נסיון התאבדות של האנושות
לא ייפלא, איפוא כי בהתאבדוּת קפדוּ יושבי הבונקר ההוא בברלין את חייהם
מי שעמד בראשם היה לכתחילה יצוּר אבדני, שעלה לגדוּלה וכך יכול היה לאבד מליונים על מליונים
בפשעי שנאה
תודה
ניסים אלוני – הכלה וצייד הפרפרים
פרפרים הם חופשיים
חוה
מירי
תודה
שועי – כשבני (נמר) למד בטרבלינג סקול הוא נסע לטייל בכל העולם, ואחת המטלות היתה כתיבת יומן מסע. וגם התגובות שלך הן לפעמים יומני מסע זעירים בפוסטים.
תודה
(וגם – סבא שלי קרא לזה חרקירי אבל אתה צודק מן הסתם…)
ואהרון – כמובן! ומצד שני אין לזה סוף. לכן החלטתי לא לכתוב על נבוקוב צייד הפרפרים, ואפילו לא על באדן פאואל מייסד הצופים, שריגל נגד הגרמנים בתחפושת של צייר פרפרים, ונתפס ושוחרר, כי החיילים לא היו בקיאים בפרפרים. הם לא שמו לב שהדוגמא על כנפי הפרפר היא בעצם מפת הביצורים והנקודות הן התותחים (או משהו כזה. אולי אני טועה בפרטים אבל הסיפור לגמרי אמיתי. קראתי אותו בביוגרפיה של פאואל ונדמה לי שכבר סיפרתי אותו כאן ברשימות, בתגובה לפוסט נלבב של חני שהוזכרה בו דוקטורית לפרפרים).
do you think today that this 2 books about the shoa were kind of unfair play?
לא, למה? מאיזו בחינה? בגלל "השימוש בילדים"? קשה מאד להסביר (לנסות להסביר) את השואה לילדים, להמנע מפורנוגרפיה של זוועות ומהכללות ריקות. זה פתרון טבעי לפנות לעולמם של ילדים שחוו את השואה. אנה פרנק וילדי טרזינשטדט היו ילדים אמיתיים, ומה שכתבו וציירו הוא חלק מהתיעוד ההיסטורי. בכותרת "אין פרפרים פה" יש אמנם משהו משהו מתפייט וסנטימנטלי, אבל אפילו הדימוי הזה כמו שכתבתי, מקבל גיבוי מעודכן ואוביקטיבי מן האקולוגיה.
ההסתייגות המסוימת ששמעת במה שכתבתי (יש לך שמיעה מוסיקלית) קשורה לכך שכל דבר שנחשף כל שנה בצורה אוטומטית מאבד מן החיים שלו ומחדותו.
בחול המועד קניתי מדריך דק של פרפרים, כזה שאפשר להכניס לתיק וללכת איתו לכל מקום, וחשבתי וגם קראתי על חיי הפרפרים, ועכשיו הפוסט היפה הזה. הניגוד שבין הפרפרים לשואה מוכיח לאיזה שפלות של קיום האדם מסוגל להגיע. והציורים יפיפיים ונוגעים ללב.
(גם אני נזכרתי בדוקטורית לפרפרים…:)
ציירת את הפוסט הזה במכחול מדוייק וגם חרטת בציפורן חדה, אבל השתמש בצבעי מים שקופים ואני כמעט מפחדת להוסיף מילות תגובה כדי לא לפורר את כנפי הפרפר העדינות בהקשה על המקלדת…
לקח לי זמן להבין שזה "פוסט שואה". בהתחלה ראיתי שהציור יפה ולא שמתי לב לנתונים שמתחתיו. אח"כ התפעלתי מהליצן ומהקשר העדין והאסוציאטיבי שלו לטקסט שלפניו, ואז נייר הרקע נראה לי קצת מוזר, ופתאום קלטתי את השנים שמתחת לכל ציור, והבנתי את ההקשר, והצטמררתי.
וגם הקטעים שלכאורה לא שייכים ל"נושא" בכלל, שייכים ומדוייקים ומפעימים-תודה!
וזה הזכיר לי את פרוייקט הפרפרים של מוזיאון השואה בוושינגטון, כיוון שלמדתי עליו בזמנו מהבלוג של גילי בר הלל, אני נותנת קישור לשם, היא נותנת קישור לפרוייקט עצמו.
http://www.notes.co.il/gili/40981.asp
תודה, חני
תודה, טלי
פרוייקט הפרפרים נראה לי גירסה של פרוקייט העגורים שהתחילה סָדָקוֹ, נערה בת 12 מהירושימה, שחלתה בלוקמיה בעקבות פצצת האטום.
ב-1955, בזמן ששכבה בבית החולים היא התחילה לקפל עגורי אוריגמי, לכתוב עליהם מסר של שלום ולשלוח לכל העולם.
את ההשראה היא קבלה מדת השינטו שבה הנייר מסמל טוהר והעגור מסמל אושר, בריאות, ואריכות ימים. יש אמנוה כזאת שמי שמקפל אלף עגורים, זוכה להגשים משאלה… יש שמועה כזאת שתנועות שלום ברחבי העולם ממשיכות לקפל עגורים בהשראתה. (את כל זה למדתי בזכות "חפץ לב")
עד היום יש לי ספר ילדים ישן ונפלא עליה ועל הפצצה האיומה על הירושימה- "סדקו רוצה לחיות".
מאת קרל ברוקנר, יצא בסדרת מצפן בהוצאת מסדה.
thank you for your answer.
תודה לך
תודה גם לך
תודה.
(גם אני גדלתי על "אין פרפרים פה")
ואיך התקבל השם בהמשך? איך בנך מתייחס לזה?
השם התקבל בטבעיות ובשמחה על ידי בני גילו, וגם המבוגרים התרככו במשך הזמן…
ותודה, איתי (גם על מה שכתבת בתגובה לפוסט על "הילדה אילת").
[…] בן ישראל: דיוקן עצמי עם פרפר, לא כל שכן מה שהיא אומרת בפסקה החותמת את […]
[…] דיוקן עצמי עם פרפר […]