Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘תרז מאלר’

כיתה ב' היתה השנה הגרועה בחיי. אמא שלי, שהיתה אז סטודנטית למשפטים, מאסה בנסיעות הארוכות מבאר שבע לירושלים והחליטה לקצר את הלימודים ולדחוס שנתיים לשנה. לשם כך עקרנו כולנו לירושלים. מטפלות צמודות נשכרו לי ולאחותי הצעירה ממני בארבע שנים. סדרה של מטפלות, כי אמי גילתה חוסר כישרון מטריד בבחירתן. המטפלת הראשונה פוטרה, אם להאמין לסיפורים, אחרי שהתברר שהיא דוקרת אותנו בסיכות. אני לא זוכרת את זה. אולי הדחקתי, אולי זה סתם התגמד לנוכח המצוקות האחרות. דקירת סיכה אינה גורמת כאב גדול. אתה צריך להיות מבוגר כדי להבין את הפסיכיות. את המטפלת השנייה אני זוכרת היטב. אישה מבוגרת שנלקחה מביתנו באישון לילה הישר לבית משוגעים. אני זוכרת את האחים שדפקו בדלת וגם את הסצנה שקדמה לבואם; המטפלת ששמה נשכח ממני, ישבה על המיטה בחדרון מואר במנורת קריאה, ויבבה באימה בגלל רודפיה ששוב מצאו אותה, ואבא שלי ניסה לשכנע אותה, בסמכותיות ובקוצר רוח, שאין שום רודפים. הכל קורה בדמיונה. אני זוכרת כמה התפלאתי על הבטחון שלו, שלא התערער אף לרגע לנוכח הבְּעתה והייאוש של האישה.

ויש לי גם שני זכרונות טובים מאותה שנה אומללה: בייביסיטר כהה וגבעולית בשם ז'יזל (כמו זאת מהבלט), ששמרה עלי בסביבות פורים, הכינה תחפושת נפלאה לבובה שלי. התלבושת שהיתה עשוייה מנייר זהב ונייר קרפ צהוב הודבקה לגוף הבובה. לא חלפו ימים רבים והיא דהתה ונקרעה. אני לא הייתי מרינה אברמוביץ' , לא הבנתי שהעיקר התהליך. בכיתי על ההתפכחות, האובדן. הייתי מאד קודרת ומלודרמטית בכיתה ב'. סיבות לא חסרו. אבל זו היתה גם השנה שבה הכרתי את מרי דה מורגן.

"עץ השיער", כך קראו לספרון ששאלתי מילדה בכיתה שלי והחזרתי בצער עמוק. אמרתי לה כמה אני מקנאה בה על הספר, והיא הביטה בו בזלזול ואמרה: "את רוצה את זה? (זה…) קחי, אני לא צריכה את זה!" אמרתי תודה והסתלקתי לפני שתתחרט. שמה של הסופרת האנגלייה נוקד בטעות בקמץ, כאילו היתה צרפתייה: "מָרִי דֶה מוֹרְגָן", כך נכתב בפתח הספר. ואני זוכרת את התחושה המוזרה שהיתה לי, כאילו זה השם האמיתי שלי, לא מרית בן ישראל, אלא מרי דה מורגן. א' צחק כשאמרתי לו, כי אין בי טיפת אריסטוקרטיות , אבל אני לא חשבתי אריסטוקרטיה. שם המשפחה המוכפל הזכיר לי את שמי הרשמי, "דה מורגן" כמו "בן ישראל". והמורגן עצמו היה נגזר ממורגנה, שמן של קוסמות ופיות, שלא לדבר על הפָטָה מורגנה, חזיון השרב והתעתועים.

מרי דה מורגן, בת שתים עשרה או שלוש עשרה (זה הגיל שלי בתמונת הבלוג)

ומעבר לשם הסופרת היה הסיפור, שכולו אברי גוף (מרי דה מורגן היתה אמנית הגוף הראשונה שלי). שנים לאחר מכן, כשקניתי את כל סיפוריה באמזון, התברר שהם מלאים באברי גוף, עצי פלא וציפורים – הא-ב של עולם הסמלים הפרטי שלי.

ליומולדת עשרים הכנתי לא' ספר במתנה: "עץ השיער", מסופר ומאוייר על ידי בצבעי מים עזים משוחים בחלבון של ביצה חיה כדי שהגוונים לא ידהו. תֶּרֶז מַאלֶר, כורכת אמנותית שהתגוררה אז בירושלים הסכימה לכרוך את הדפים בתנאי שאזמין גם קופסא. כשבאתי לאסוף את הספר כמעט נקלעתי לפיגוע. הייתי במרחק צעדים ממקרר תופת שהתפוצץ בכיכר ציון. אני זוכרת את האלימות של ההדף כמו סטירה שהוחטפה בגב היד. מישהו ניסה להרים אישה ורגלה נותרה בידו. או שאולי זו הייתי אני; הכל התערבב לי מאז באברים שצמחו לרגלי עץ השיער: פרחי הפה, שביקשו לנשק את עוברי האורח, אבל כשמישהו נענה והושיט את לחיו הם נגסו בה ברעבתנות. או פרחי העיניים המלבבים. הגיבור חמד עין כחולה נחמדה שצמחה על גבעול עדין, כשפשט את ידו לקוטפה היא פרצה בבכי עד שריחם עליה והרפה. בגיל תשע-עשרה לא ידעתי מי אני. ידעתי רק מה אני אוהבת. כשרציתי להראות לא' את עצמי בחרתי במרי דה מורגן.

קטע מן הספר שהכנתי אי אז בגיל תשע-עשרה

לפני יותר משנה פנה אלי אסף ברקת מ"הרפתקה" סדרת ספרים קלאסיים לנוער, שמתורגמים לעברית בידי סופרים ישראלים (כאן כתבתי למשל על ילדי המים שיצא בסדרה), ושאל אותי אם יש ספר שהייתי רוצה לתרגם ולכתוב לו אחרית דבר. סיפרתי לו על מרי דה מורגן. בקשתי לחזור לסיפורים לפני שאני מתחייבת. ועכשיו זה סוף סוף קרה, ועולם הדימויים השירי, הציוריות הקודרת, ההתרסה, הפמיניזם – לגמרי מדהים. אני רק בשליש הספר וכבר ברור לי שמרי דה מורגן נמצאת בשורה אחת עם אנדרסן ועם א.ת.א הופמן. ושׂהדי במרומים (כך היו אנשים נרגשים קוראים בספרים של ילדותי) שאני לא מחלקת מחמאות כאלה בהיסח דעת.

כריכת כל סיפורי מרי דה מורגן

כתבתי לאסף ולחגי ברקת שאשמח לתרגם אותה. הם לא יצאו מגדרם. יש כאן שילוב בעייתי, הסבירו לי, של סופרת לא מוכרת, שלא תורגמה כמעט בעבר, ואוסף סיפורים שממילא "נחשבים" פחות בעיני הקוראים.

בקרוב היא תהיה קצת פחות לא מוכרת. לזה לפחות, אני יכולה לדאוג. אני מתכוונת לכתוב פה על כמה וכמה מן הסיפורים. ועד שאגמור, אני מקווה, מישהו כבר יחליט לתרגם אותה לעברית, או שאין צדק בעולם. וגם זה לא יפתיע אותי.

*

עדכון: הרפתקה ירדו מהעסק. גורמים נוספים הביעו התעניינות בתרגום. הכל פתוח עדיין. ובינתיים אני מתרגמת את עץ השיער.

*

עוד על ילדותי

כמו שלחם אינו רק מזון 

לא תחנות תרבות אלא תחנות תודעה

*

מרי דה מורגן בעיר האושר


Read Full Post »