Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘תערוכה’

דניס סילק (1998-1928) היה משורר ומחזאי ישראלי בשפה האנגלית, ואיש בובות וחפצים. על הקשר הייחודי של דניס סילק לחפצים אפשר לקרוא בהקדמה. 

אביגיל שימל צילמה אותו; הפורטרטים הנהדרים שלה מסלקים את "כתם אנושיותו המוחלטת" (כניסוחו של דניס) וחושפים את אזרחותו השנייה – ואולי הראשונה – בעולם הבובות והחפצים.

זו תערוכה וירטואלית שאצרתי מצילומיה.

עוד על התמונות ועל דניס סילק: במקום קטלוג

עוד על התמונה בקטלוג

עוד על התמונה – בקטלוג

פיל? כף היד היא מעין גיס חמישי שתומך ביקום החפצי של דניס. היא ממשיכה את פס הנייר וכמו מסתנכרנת איתו ותומכת בו מלמטה.

מסכת פיל?

17

ב"עין" השחורה על הקיר משמאל מהדהד המבט המצומצם המערבוני. האצבע החבושה מנטרלת את ההדק, ותחתית הקפל השמאלי של המפה היא כמו הד מאוחר (ועליז משום מה) של החבישה והאקדח גם יחד.

"החפצים שוב מכירים זה את זה" (שורה שדניס סילק סימן בספר של נאזים חיכמאת)

Silk shadow

עוד על התמונה, בקטלוג

עוד על התמונה, בקטלוג

39

"הוא כבר מעשן סיגריה אחת / רועדת קצת, / וכיאה למשורר אמיתי / הוא מחזיר את הגפרורים השרופים / לתוך הקופסה." (מתוך "דניס היה חולה מאד", שיר שבו משווה יהודה עמיחי את דניס לבנק שבו הפקדנו את מה שיש לנו בלב, לשווצריה של הבנקים האלה.)

עוד על התמונה, בקטלוג

עוד על התמונה, בקטלוג

הזיקה בין דוגמת המפה לקווי הכסא, בין מרובעי המפה למרובעי חומה, בין הגבות של דניס לעץ המשתרבב מכובעו כמו נוצות קישוט של סוס. וישנו גם המחזה המוצג על במת הטבע המוארת ברקע: יצור האבן (?) הלבן, מול

הזיקה בין סלסולי המפה לקווי הכסא, בין ריבועי המפה למלבני חומה, בין הגבות של דניס לעץ הנעוץ בכובעו כמו נוצות קישוט של סוס. וברקע ישנו המחזה המוצג על במת הטבע המואר: יצור האבן (?) הלבן, מול "הדרקון" משולש הראשים-ענפים על הסלע מימין. לחצו להגדלה

41

שרירנים זעירים על סוסים שבורים. שדרות הספרים כגזעי עצים ביער ועל הגבעה. תחושה של קולאז', רק בתלת מימד. (לא אסומבלאז', קולאז' תלת ממדי)

שרירנים זעירים על סוסים שבורים. שדרות הספרים כגזעי עצים ביער ועל הגבעה. חלק מן היער שרוי בצל. דמות נוספת מציצה מבין העצים, כלומר מגב אחד הספרים. תחושה של קולאז', רק בתלת מימד. (לא אסומבלאז', קולאז' תלת ממדי)

"…ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטון נוהג בם." (ישעיהו) ושימו לב איך גזעי העצים מאחורי דניס מהדהדים עם תנועת הזנבות.

נופי נפש; מערכי חפצים כמצבי רוח. מנוחה. (האם זאת שידת המגירות מההקדמה?===)

נופי נפש; מערכי חפצים כמצבי רוח – 1 (האם זאת שידת המגירות מסיפור ההקדמה?)

נופי נפש, מערכי חפצים כמצבי רוח 2.

נופי נפש, מערכי חפצים כמצבי רוח – 2

נופי נפש, מערכי חפצים כמצבי רוח - 3

נופי נפש, מערכי חפצים כמצבי רוח – 3

כמו חתן וכלה במסע ירח דבש. הם לא יודעים שהם פגומים. הם חיים את הפנטזיה. השבר הלבן הפינגוויני של הגבס הוא כמעט הכתם הלבן של החולצה בטוקסידו. כמו בשיר אושר של רוני סומק:

כמו חתן וכלה במסע ירח דבש. הם לא יודעים שהם פגומים. הם חיים את הפנטזיה. השבר הלבן הפינגוויני של הגבס הוא כמעט הכתם הלבן של החולצה בטוקסידו. כמו בשיר אושר של רוני סומק: אנחנו מֻנָּחים על העוגה / כמו בֻּבוֹת חתן כלה./ גם אם תבוא הסכין / ננסה להִשָּאֵר בְּאותה הפרוסה. ראו גם כל הכלים השבורים דומים זה לזה

עוד על התמונה, בקטלוג==

עוד על התמונה, בקטלוג

משמאל לימין: הרולד שימל, דניס סילק

הרולד שימל, דניס סילק.

עוד על התמונה, בקטלוג==

עוד על התמונה, בקטלוג

אביגיל שימל, צלמת ואמנית, בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל. בתו של המשורר הרולד שימל. הציגה בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם. חיה בכפר קטן בדרום מערב צרפת.

© כל הזכויות על הצילומים שמורות לאביגיל שימל.

 לקטלוג התערוכה

*

עוד על צילום בעיר האושר

סדרת פוסטים על דיוקנאות המפורסמים של אנני ליבוביץ'.  לפרק הראשון – דיאן ארבוס, אנדי וורהול (ומשם יש הפניות לפרקים הבאים)

יורם קופרמינץ, תערוכה

על העולם העצוב והבלוי והמתעתע והמשובש והמצולק והמגובב והעתידני והמואר והמלא יופי של יורם קופרמינץ

פיוטי במובן הקשה והעמיד של המילה, על צילומי הישנים של אלאן בצ'ינסקי

מונה חאתום, הלמוט ניוטון, שיער

אלכס ליבק, ג'וטו, פיתוי

כלות מעציבות אותי בדרך כלל

*

Read Full Post »

 למאמר על 

 

במקום קטלוג  – על העולם העצוב והבלוי והמתעתע והמשובש והמצולק והמגובב והעתידני והמואר והמלא יופי של יורם קופרמינץ

מצב נפשי, האתר של יורם קופרמינץ

עוד צלם אמן – פיוטי במובן הקשה והעמיד של המילה – על האנשים הישֵׁנים של אלאן בצ'ינסקי

התערוכה עלתה גם אצל ההם מהסיפור האמיתי והמזעזע של – והתפתח שם גם דיון מעניין

Read Full Post »

 

תערוכת צילומים של יורם קופרמינץ

תיפתח ביום חמישי ה-1.7.2010 בחצות 24:00

כאן, בעיר האושר*

 

 

* כמובן שאין סיבה לקבוע יום ושעה לפתיחה וירטואלית, אבל ככה זה עם טקסים, הם ממשיכים להתקיים כמו אור של כוכבים גם אחרי שהסיבה כבתה.

לתמונות

למילים

Read Full Post »