Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘שנה טובה’

"את חובשת את כובעך על רגלייך, ופוסעת על / ידייך, על ידייך את פוסעת."

זוהי הרשומה האחרונה על שיר האהבה הדאדאיסטי של קורט שוויטרס. כאן אפשר לקרוא את תרגומו המלא והיפה והגבישי של שמעון זנדבנק מתוך "הגרזן הפורח". וכאן (בתגובות), אפשר לקרוא את תרגומו המלא והיפה והחי של פלוני.

ע', אחד מיקירי הבלוג, האשים אותי פעם שלא משנה לאן אני הולכת בסוף אני מגיעה לליצנים. אלא שהפעם זה לא אני, זה קורט שוויטרס המשורר-הליצן שאינו עורג לדמות ענוגה ומסתורית אלא דווקא לעלמה הפוכה שחובשת את כובעה על רגליה ופוסעת על ידיה, ליצנית עם שמלה מנוסרת וציפור ירוקה (תוכי?).

"הלו שמלתך האדומה, המנוסרת קפלים-קפלים לבנים." בסרטון למטה אפשר לראות כמה וכמה שמלות ליצניות מנוסרות, באסופה של רגעים מתוך קרקס קוביות.

עוף בגלידה ורוטב תפוזים

צבעי הליצן הבוהקים של השיר מתחלפים כל הזמן במין משחק: השיער מתהפך מצהוב לכחול, האדום של השמלה מתפשט לאנא בלומה עצמה, וכמה שורות אחר כך היא כבר חיה ירוקה, חמודה כמו הציפור הירוקה שרק הציוץ שלה אדום. ("השינה באה אלי כמו ציפור ירוקה," כתב פנחס שדה, "יושבת על כתפי, / מזמרת באזני זמירות מתוקות נוסכות שיכרון, / באה כציפור מתוקה, מזמרת / זמירות ירוקות נוסכות שיכרון.")

סינסתזיה – "תופעה עצבית שבה חמשת החושים – ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש מתערבבים. אנשים סינסתזיים עשויים לשמוע צבעים, לראות צלילים, או לטעום מגע."

מתוך סרטון משעשע על סנסתזיה באתר של מכון וויצמן, שמסתיים בסצנת הארוחה החביבה על שון הסינסתזי: עוף בגלידה ורוטב תפוזים שגורמת לו לראות אליפסה ענקית יפהפייה בגוונים שונים של תכלת שמיימית. (כאן אפשר לצפות בסרטון).

אז כן, כמו שנאמר כבר באחת התגובות – זהו שיר סינסתטי. וכיוון שלמשורר יש 27 חושים ("הו אהובת עשרים ושבעת חושי") הכל עולה בחזקה לפסיכדלי, אנרכי, מצחיק ואבסורדי כמו המונולוגים האילמים של הרפו מרקס (שלעולם אינו מאוהב, הוא מסתפק במרדפי פתע אחרי נשים מבוהלות).

לקט מסרטי האחים מרקס

תם ולא נשלם. לא הספקתי לדבר למשל על קולאז'ים, או על הזכות לחידונים ממוספרים ונושאי פרסים באמצע שירים ליריים***. אבל כך יצא, שפתחתי וסיימתי בצבעים, וכך יאה, כי אני חוליה בשרשרת של אוהבי צבעים. בבית החרושת למשאבות מים של סבא שלי גדליה נאמן, היו צובעים את גוף המשאבה (הנסתר מכל עין) בשלושה צבעים. אהוב לבי שעבד שם איזו תקופה תהה על הסיבה ונענה בכובד ראש על ידי מנהל העבודה: "אדון נאמן אוהב צבעים." כשבני הגדול היה צריך להגדיר את עצמו בארבע תכונות (בטפסי הכניסה לבית הספר הדמוקרטי), אחת מהן היתה "אוהב צבעים", וכדי לסגור עוד מעגל – זהו גם בני הלהטוטן שבעקבותיו כתבתי את רשימת הליצנים.

*** עוד באותו נושא ב"ברלין אלכסנדרפלאץ" המופלא של דבלין.

וכיוון שזה ראש השנה, לא נותר לי אלא לאחל שנת אנא בלומה לכל הבאים

לפוסט הראשןן בעקבות אנא בלומה – כחול הוא צבע שערך הצהוב

לפוסט השני בעקבות אנא בלומה – הו אהובת עשרים ושבעת חושי

לפוסט השלישי בעקבות אנא בלומה מאחור את ממש כמו מלפנים

Read Full Post »