Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘שוברט’

אלכס ליבק ידוע כצלם של הישראליות, ובצדק. קחו למשל הצילום הזה מתקופת הבחירות; שלושת הביבים מגחכים מאחורי גבו של כנר הרחוב* שעלה קרוב לוודאי מחבר המדינות. אבל כשנתקלתי בו לא מזמן היתה לי תחושה שכבר ראיתי אותו.

צילם אלכס ליבק, לחצו להגדלה

צילם אלכס ליבק, לחצו להגדלה

לטוב או לרע, אני זוכרת צורות ותבניות מעבר לתכנים והקשרים. ואת נגן הרחוב הזה פגשתי כבר אצל תדאוש קנטור. האמן והבמאי הפולני (זה שאמר, כל אדם שמתבגר הוא הרוצח של ילדותו).

מתוך "ויילופולה, ויילופולה" יצירתו של תידאוש קנטור, לחצו להגדלה

מתוך ההצגה "ויילופולה, ויילופולה" יצירתו של תדאוש קנטור (זאת אומרת שהוא כתב, עיצב, ביים ומופיע בתפקיד עצמו הבמאי), לחצו להגדלה

הם כל כך דומים, שני הנגנים העניים עם הכובע והכלי הסדוק (פשוטו כמשמעו אצל קנטור, ואצל ליבק על ידי הסרט הלא ברור שמשתרבב על הכינור) העומדים בגבם אל הקיר המחולק. הצילום של ליבק שמתקבל כקריצה צינית-דומעת של המציאות למערכת הבחירות, יושב על ארכיטיפ. תמיד ישנו איזה זקן עני ששורד את כל האסונות והתלאות, שנודד ומנגן בגבו אל הקיר.

אצל קנטור זה הדוד סטסיו מ"ויילופולה, ויילופולה", הצגה שראויה לפוסט נפרד בגלל העיסוק המרתק במוחשיות ובאשלייה ובאובסיסיביות של הזיכרון. אני מתרגמת בלי אחריות ומאנגלית, שיר של קנטור שהופיע בתוכנייה להצגה:

בזכרונות / לא מתקיימים אנשים נאמנים ואציליים / בואו נגיד את זה בגלוי: התהליך הזה של העלאת זכרונות / הוא מפוקפק ולא ממש נקי / זאת פשוט סוכנות השכרה / הזיכרון משתמש בדמויות "שׂכורות" / בּריוֹת מושחתות, טיפוסים עלובים ומפוקפקים / שממתינים שמישהו ישכור אותם כמו עוזרות בית לפי שעה / כמעט מחוצים, מטונפים, לובשי בלויים, חולניים / מזויפים, שחקנים גרועים שמגלמים את אלה שלעתים קרובות / קרובים ויקרים ללבנו. / הטיפוס המתעתע הזה בבגדים של חייל טירון מעמיד פנים שהוא / אבי / אמא מגולמת בבירור על ידי זונה / הדודים שלי הם פוחחים פשוטים / האלמנה של צלם עירינו המוערך / ששומרת על שם חנות הצילום / "הזיכרון" היא בדרך כלל המנקה הנתעבת / של חדר הגופות הקהילתי. / ובאשר לכומר, מוטב לא להזכיר אותו / אחותי היא משרתת מטבח פשוטה. / ושוב הדוד סטסיו, הדמות העצובה של הפליט, קבצן נודד עם תיבת נגינה.

למטה איש תיבת הנגינה, השיר החותם את מסע חורף של שוברט (קצת סבלנות, יש כמה שניות של שקט עד שזה מתחיל).

* הנגן של ליבק הוא כנראה אישה.

*

עוד על אלכס ליבק

אלכס ליבק, ג'וטו, פיתוי

ותידאוש קנטור, רק מתגנב שוב ושוב (ושוב)

כל אדם שמתבגר הוא הרוצח של ילדותו

יוקו אונו והכוסון

הבעל האישה והחותנת

על "פינה" של וים ונדרס

התיאטרון האפי של ברכט על פי חייל הבדיל של אנדרסן

*

נמשכת ההרשמה לחממת האמנים של תיאטרון הקרון

*

ועוד

Read Full Post »