Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘רוני ויוסף’

האם בובה היא יצירת אמנות?
האם היא שחקן קטן?
ואולי היא סתם חפץ, סמרטוט שהתמלא חיים במין קסם?


(מתוך הכריכה האחורית של "חפץ לב – יסודות תיאטרון הבובות האמנותי"
מאת מרית בן ישראל ורוני מוסנזון נלקן)

 

"למרית בן ישראל ולרוני מוסנזון נלקן אין חפץ במנִיית עקרונות, בהרצאה אינפורמטיבית בלבד. בהפגנת ידע, אלא יש להן צורך להסעיר, להצחיק ולהטריד, לעורר את הקורא להפוך עצמו לאמן, מייצגן, בובונאי, דווקא באמצעות הצגת העושר הרב של צורות המבע של תיאטרוני הבובות, ובזכות המחשתן על ידי כתיבה מדודה על מופעי תיאטרון בובות ועלילותיהן בסוג של אהבה סוחפת, שקשה שלא להתנחשל בעקבותיה."  לרשימה של שועי רז על הספר


"פנינה שכל שוחר תרבות ימצא בה חפץ רב." לביקורת של ענבר רווה בארץ אחרת


"ספר מאיר עיניים, משובב נפש, מרחיב דעת ומחמם לב" לבקורת של רועי הורוביץ ברשת א'

כמה מכם כבר יודעים על הספר חפץ לב – יסודות תיאטרון הבובות האמנותי שכתבתי עם רוני מוסנזון נלקן ואשר יוצא בימים אלה. אבל מה שאתם לא יודעים הוא שהיה עוד שותף ליצירה, בובה בשם יוסף (ההטעמה על ה"יו") שהיה לה (כלומר לו) הרבה מה להגיד על מה שכתבנו. חילופי הדברים בין יוסף לבין רוני, המפעילה והיוצרת שלו, מלווים את הספר לכל אורכו ומביאים את נקודת המבט הבובתית.

ועכשיו, לכבוד שבוע הספר – יוסף חותם על ספרים!

יש להודות שאני לא ממש אוביקטיבית בנוגע ליוסף (ראו כותרת הפוסט). אני מכירה אותו יותר מ20 שנה והוא לא מפסיק להפתיע אותי. אבל למי שלא מכיר – כך הוא מוצג בפרק המבוא של הספר:

יוסף הוא בובת ספוג ורדרדה עם ראש גדול, לחיים תפוחות, עיניים שחורות קטנות ופה אדום שיכול לדבר ולאכול (ולנשק). יש לו גוף קטן ואגסי עם פופיק וטוסיק, זרועות ורגליים רזות וארוכות וכפות ידיים ורגליים אנושיות, קטנטנות כל כך, שיש בהן מקום רק לארבע אצבעות. הוא יושב על הברכיים של רוני. ביד אחת  היא מפעילה את ראשו מבפנים. ביד שנייה היא מפעילה את ידיו, את רגליו ואת גופו; מניעה אותם מבחוץ, באופן ישיר וגלוי, כמו שמפעילים בובת משחק.

יוסף בטוח שהוא מרכז העולם ואפילו יותר מזה, העולם זה הוא. יוסף גם גאוותן וגם ביישן, נורא אוהב, נורא רוצה ונורא כועס, במיוחד כשרוני לא נותנת לו מה שהוא מבקש. הוא יכול להעלב עד עמקי נשמתו, ויחד עם זאת, הוא יכול בִּן רגע לעבור הלאה, לזרום אל משהו מעניין יותר. והכי חשוב: יוסף הוא בובת תיאטרון. לא פחות ולא יותר. הוא אינו בן אדם ואינו חיה או מפלצת (בוודאי שלא!) ולא שום יצור מוּכּר מהאגדות. יוסף הוא בובת ספוג עירומה, שרוני מנפישה, מחיה.

מה זה להיות בובה? על כך עוד לא חשבנו. תמיד חושבים על בובה שהיא מישהו או משהו, בובה שהיא מכשפה. בובה שהיא ילד. אבל מה זה בובה שהיא בובה? כל עולמו של יוסף נובע מזה שהוא בובה מופעלת. מן התלות שלו ברוני, ומן הקשר שלו עם הקהל.

דיאלוג מתוך הפרק "המפעיל מגלה את עצמו" שבו יוסף כמעט מסתלק:

יוסף: נמאס לי, אני הולך מכאן!
רוני: הולך? איך בדיוק?
יוסף: מה זאת אומרת איך? ברגל!
רוני: אתה לא יכול.
יוסף: למה?
רוני: מפני שיד ימין שלי אוחזת ומפעילה את הראש שלך, יד שמאל שלי מניעה לך את שתי הידיים, ואין לי עוד יד כדי להפעיל לך את הרגליים.
יוסף: אז זה אומר שאני כן יכול ללכת, יש לי רגליים, אבל את לא יכולה להוליך אותי כי יש לך רק שתי ידיים!

הוא נוצר בשנת 1985 כשרוני החליטה לעשות הפסקה בחיי התיאטרון ולעבוד בגן ילדים כדי להכיר מקרוב את הקהל שלה. "כשעשיתי את יוסף ידעתי מעט מאוד על תיאטרון בובות," היא אומרת, "הוא התעצב  בהדרגה, במפגש עם הילדים, עם הקהל, עם החיים. במשך הזמן הקול שלו ירד אל תוך גרוני עד שכמעט ואינני מזיזה שפתיים בדיבור עמו. דרכו למדתי לפתח קשב בשני ערוצים: אני שומעת דרך אוזניו (למרות שאין לו אוזניים) ודרך אוזני באותו הזמן. לפעמים הוא מגיב כל כך מהר, שהוא מפתיע אותי ואז קורה שאני מתפקעת מצחוק. (מצחיקה את עצמי, אפשר לומר…)

יוסף כבר הופיע בתיאטרון, בטלוויזיה, בקונצרטים ואפילו בקולנוע. הוא הופיע במוסדות ציבוריים ובבתים פרטיים, בפנים ובחוץ, בארץ ובחוץ לארץ, אבל זו הפעם הראשונה שהוא מבקר בתוך ספר. הוא ילווה אותנו מן הפרק השני ואילך. (יוסף: למה רק מהפרק השני? רוני: מפני שהפרק הראשון דן בהיסטוריה של תיאטרון הבובות, לפני שהיית. יוסף: לא היה 'לפני שהייתי'. תמיד הייתי!)

יוסף לא רגיל להיות ציור שטוח. זה לא קל עבור הבטן השמנמנה שלו. וגם לא נעים לו להיות מכווץ כל הזמן בין דפים, כשהדף הבא תקוע לו באף. לכן, דרך אגב, הוא מעדיף שתשאירו את הדפים שלו פתוחים. אולי תמצאו איזה פטנט כזה שישאיר אותו מאוורר יותר? (יוסף: אני גם כועס על בתיה הציירת שציירה אותי כך, מפני שבאמת יש לי שיער ארוך ובלונדיני ועיניים כחולות ויש לי גם אוזניים, ואפילו עגיל באוזן, ותראו איך היא ציירה אותי! רוני: יוסף, זה לא נכון, איזה שטויות אתה מספר. בתיה ציירה אותך מאוד דומה למה שאתה באמת! יוסף: די, עד שאני כבר בספר, היא יכלה לשפץ קצת פה ושם. אני לא אשם שאת לא יודעת לבנות בובות כל כך טוב.)

יוסף גם קצת מתוסכל שהוא לא רואה ושומע אתכם. הוא רגיל שהקהל מגיב לדבריו ואז הוא עונה, מפתח שיחה חופשית, מאלתר, משנה לרוני את כל הטכסט (יוסף: המשעמם והטפשי, רוני: די!). וגם אנחנו (מרית ורוני) קצת מצטערות שאתם לא שומעים את הקול שלו. הרבה מהאופי של יוסף עובר דרך הקול ודרך הדיבור המיוחדת לו. ובכל זאת לא רצינו לוותר על מה שיש לו לומר על תיאטרון בובות, מפני שדברים שרואים משם לא רואים משום מקום אחר.

ומתוך הפרק העוסק בחומרים:

יוסף: איזה פרק טיפשי. מה זה משנה מאיזה חומר הבובה עשויה?
רוני: זה מאוד משנה! תאר לך שלא היית עשוי מספוג אלא מעץ. איך היית מזיז את הפה? הפה שלך היה נוקשה ולא היית יכול לעשות פרצוף נעלב, כזה שעם הספוג הרך אתה יכול לעשות!
יוסף: הי, זה לא יפה!
רוני: אתה רואה, בדיוק לפרצוף הזה אני מתכוונת!

הספר שיצא בהוצאת כרמל הופק על ידי תיאטרון הקרון. האיורים מעשה ידי בתיה קולטון. יוסף, על פי עדותה, הוא זה ששכנע אותה לאייר את הספר.

אז איפה ומתי זה קורה?
יוסף ורוני חותמים על ספרים בדוכני הוצאת כרמל:
בתל אביב, ככר רבין:
יום רביעי,  10/6/09 – 19:30 עד 20:30.
יום שבת, 13/6/09 – 20:30 עד 21:30
בירושלים, גן פעמון הדרור:
יום רביעי, 17/6/09 – 20:30 עד 21:30

 

על מסיבת ההשקה שנערכה לספר כולל סרטון שבו אפשר לראות את יוסף – כאן

עוד על תיאטרון בובות באתר זה

Read Full Post »