Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘צמרמורת’

מוקדש לאסתי סגל באהבה ובאי הסכמה.

לפני כשלוש עשרה שנים גרתי בארצות הברית. לילה אחד, כשלא הצלחתי להרדם, פתחתי טלוויזיה. בערוץ הציבורי שודר שימוע שנערך בעקבות הדרישה להוציא את ספרי צמרמורת (goosebumps) מן הספריות הציבוריות.

צמרמורת, למי שלא מכיר, היא סדרת ספרוני אימה לילדים. אחרי אותו לילה ניסיתי לקרוא אחד – לא זוכרת איזה מהם – "דם מפלצות 4", "הדחליל מתעורר בחצות", "ההרפתקה השעירה שלי", או "נקמת גמדי הדשא" או איזה שם אחר נוטף סוגסטיביות. איך שלא יהיה – לא צלחתי את הספר. התברר לי לצערי, שכבר איני קוראת-כל כפי שהייתי בילדותי.

אבל זה לא העניין. העניין הוא שכמה משונאיה של הסדרה חברו לסלק אותה מהספריות. ובארצות הברית, כמסתבר, החלטה כזאת מחייבת שימוע ציבורי. כלומר: קובעים יום ושעה ומקום שבו מתכנסת ועדה, וכל מי שיש לו מה להגיד בנושא מוזמן להביע את דעתו.

כיוון שזה היה ערוץ ציבורי והשעה היתה הרבה אחרי חצות, השימוע שודר במלואו. וגם אני נשארתי עד תומו. בהתחלה בגלל הסקרנות האנתרופולוגית המתעוררת למראה טקס משונה של חברה זרה. אבל עד מהרה זה חרג למחוזות אחרים. זה עזר כמובן שהיו כללים – בארצות הברית תמיד יש כללים – כל אחד יכול לדבר, אבל לא יותר משתי דקות. כלומר גם אם מישהו משעמם אותך תיכף יבוא אחר. הדוברים נרשמו מראש. אחד מחברי הוועדה היה מקריא את שמותיהם לפי הסדר ומציין גם את שם בית הספר שבו למדו.

וזו היתה ההפתעה הראשונה: ההתייצבות הגדולה של הילדים. מילדים קטנים (ממש קטנים, ראשו של אחד הציץ בקושי מעל דוכן הנואמים שלא לדבר על קולו הצייצני) ועד בני נוער בסוף שנות העשרה. חכמולוגית קטנה בת עשר בערך, ציטטה את התיקון הרביעי לחוקה, או איזה תיקון אחר שהתקנה מפֵרה לכאורה. אחרת התריסה: אתם המבוגרים תמיד אומרים לנו לקרוא, ועכשיו שאנחנו סוף סוף קוראים, אתם רוצים לקחת לנו את הספרים? כמה מהילדים היותר גדולים אמרו שפעם קראו צמרמורת ועכשיו הם קוראים דברים אחרים, זה היה הגשר. והרבה ילדים אחרים פשוט באו להגיד שהם אוהבים את הספרים האלה ורוצים להמשיך לקרוא אותם. כל הילדים היו בעד, חוץ משלוש ילדות קתוליות. (איך אני יודעת שהן קתוליות? ראשית בית הספר שלהן נקרא על שם איזו קדושה, ושנית – מילת המפתח שלהן היתה evil. הן רצו לבער את הספרים כי הם evil .)
והיו גם כמה מבוגרים. רובם היו נגד הספרים. אני זוכרת איזו אם מקריאה בשאט נפש שורה שבה איזו מפלצת פולטת קיא ירוק. ואבא אחד עם מראה פועלי שהיה בעדם. הוא הגיע לשימוע עם ערימה גבוהה של ספרי צמרמורת והניח אותם על השולחן. הוא אמר שהוא אב חד-הורי, הוא נאלץ לעבוד במשמרות. הוא נעדר הרבה, ובזכות צמרמורת הוא רגוע. הוא יודע שבתו בבית, קוראת את הספרים האלה ולא משוטטת מי יודע איפה. זה היה קצת מצחיק, אבל גם מרגש, האופן שבו הניח את הספרים כאילו היתה כאן ראָיה שאין לעמוד בפניה.

השימוע ארך כמה שעות. את הרוב שכחתי. בכל זאת עברו שנים. בהתחלה זה היה מצחיק. ואחר כך מעורר מחשבה, וככל שנהייתי מעורבת – גם מותח: מהכתובית בשולי המרקע למדתי שהשימוע נערך לפני כך וכך חודשים, וקיוויתי ללמוד מה הוחלט בסופו של דבר. ונשארתי גם בגלל הילדים, כל אותם עשרות ומאות, קטנים וגדולים ורהוטים ועילגים וביישנים, קוראי-כל (אנחנו יודעים לזהות את הדומים לנו) וקוראי מעט, שכל אחד מהם נרשם וניסח נימוקים והתייצב כדי להגן על זכותו לקרוא. צמרמורת או לא, זה היה מרגש.

ובשולי הדברים:
גם אני נגד מבצעים של ספר בשקל ו4 במאה. לגמרי. ואני אפילו לא מאמינה שהם תורמים לקריאה. אני לא יודעת מה תורם לקריאה. זה משתנה מאדם לאדם. בשבילי קריאה היא קודם כל חירות. הדבר הנפלא ביותר בילדותי (הכלל לא נפלאה) היה חירות הקריאה. ללא מגבלות של גיל, תוכן או טעם טוב. יש לי זכרונות מאד ברורים ונפלאים של איך הטעם שלי (ולא של מישהו אחר) מתעצב מתוך הערבוביה. החלוקה של תרבות לטוב ורע מעוררת בי התנגדות אינסטינקטיבית של ילדה שלא מסכימה שיחליטו בשבילה.

זאת ועוד: במשך השנים למדתי שוב ושוב, שאיפה שיש אנשים יש הפתעות. שאי אפשר לצפות איך מישהו יקרא ספר, מה הוא יסיק. ובכלל – לתרבות גבוהה שמושפעת רק מתרבות גבוהה נולדים בסופו של דבר ילדים מנוונים וצפויים (כמו לאריסטוקרטיה שמתחתנת רק בתוך עצמה). זה לא שאין הבדל בין יצירות. בוודאי שיש, וזה תענוג מיוחד להתחקות אחריו. אבל בעצם התיוג יש משהו מאובן וממסדי. ואני עם סלבוי ז'יז'ק שטען שכשהוא רוצה לכתוב על תרבות גבוהה הוא תמיד מסתכל קודם בתרבות הנמוכה. כי אותן מגמות מופיעות בה רק בגרסא יותר פשוטה וגלויה. זה גם נכון וגם הרבה יותר מעניין.

עוד זכרונות מאמריקה (כולם איכשהו בעניין תרבות גבוהה ונמוכה)

ידיים על גוף קשה 

אלביס פרסלי לנצח

אבא של סופרמן מכוכב קריפטון

אה, אה, אה, אה!

מלחמה ושלום (טולסטוי) בחמש דקות

תמונות אקסטרווגנטיות-קסומות-דקדנטיות מתחרות התחפושות של הגייז בניו אורלינס    

Read Full Post »