שבע הערות על "חול וחול" של דרורה דומיני.
דרורה דומיני, "חול וחול", 2013/2008, מיצב; בד, סל פלסטיק, חול ושברי בניין
*
פיקניק
העבודה נקראת אמנם "חול וחול", אבל סל על שמיכה זה גם "פיקניק" בשפת חפצים. פיקניק נטול טבע אמנם, כמו ב"אלבישך שלמת בטון ומלט" של "בהרים כבר השמש מלהטת".
פרננדו בוטרו (מתעד פיקניקים מושבע) הסל והשמיכה
*
ורק בסוגריים
משמאל, אנרי מאטיס, הסטודיו הוורוד, 1911. מימין, דרורה דומיני "חול וחול". יש יופי כמעט מאטיסי בצורות של "חול וחול", מאטיס דל חומר ומינימליסטי של עידן השעתוק. (ואולי זאת רק אני שרואה מאטיס אפילו אצל לוסיאן פרויד )
*
כלי לרוח
סל הפלסטיק הוא כלי קיבול מושלם. בזכות החורים אפשר להכניס לתוכו רבע דיונה מבלי לפרק או לקמט אותה. במבחן כניסה לבצלאל לפני שנים, הוטל עלי להמציא כלים לרוח ולמפולת. אבל לא צריך להמציא, הם כבר קיימים: כלי לרוח – רשת פרפרים, כלי למפולת – שעון חול.
*
הרמוניה
"חול וחול" הוא רגע של הרמוניה, דו קיום בין נדודים לביתיות, בין פנים לחוץ. הדיונה היא לא בתוך הסל ולא מחוצה לו; היא יכלה להיות חלק מן הסיפור על האישה שנדרשה להגיע למלך לא לבושה ולא עירומה, לא ברכב ולא ברגל, לא בדרך ולא מחוצה לה. (עוד על הסיפור הנפלא בפמיניזם המפתיע של האחים גרים).
*
ארעיות
אבל ההרמוניה מתעתעת. ברגע שמישהו ירים את הסל היא תתפרק. וזה יכול לקרות בכל רגע; החול, סל הפלסטיק ושמיכת הפּיקה רחוקים ככל האפשר מן השיש והברונזה הכבדים (והאירופאיים והיוקרתיים) הקסם של "חול וחול" נמצא בארעיות, בתיאטרון הלא ממומש של ההתפרקות.
*
חול, מים
בסיפור "נמפת המים" מאוסף האחים גרים, נופלים אח ואחות לבאר ונמפה רעה מעבידה אותם בפרך. בין השאר היא מאלצת את הילדה לשאת מים בחבית מחוררת.
תום זיידמן פרויד, איור ל"נמפת המים" מאוסף האחים גרים
*
אי אפשר לקחת דיונה בסל קניות
ובמילים אחרות, אם לנסח את "חול וחול" כשורת שיר או כפתגם (וזה חלק מקסמו, האפשרות הזאת): "אי אפשר לקחת דיונה בסל קניות." ולזה יש גם הדהודים כלכליים-אקולוגיים-תרבותיים (החופים והנדל"ן וכיו"ב) וגם אישיים מאד, אבל לא ניכנס לזה הפעם.
*
למטה, "להחזיק צלופח בזנבו" (ביטוי שפירושו, לעשות משהו בלתי אפשרי), פרט מתוך הפתגמים ההולנדיים של פיטר ברויגל האב (1559). תודה לדורית נחמיאס שהביאה אותם לעיר האושר, אני חושבת שבגללם כתבתי את הפוסט.
"להחזיק צלופח בזנבו" פרט מתוך "הפתגמיים ההולנדיים" של פיטר ברויגל האב
*
עוד באותם עניינים
על הפיקניק האמנותי של ספריית גן לוינסקי
ואם כבר חול אז גם אבק? על אבק של ענבל פינטו ואבשלום פולק
*
עיר-האושר 