Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘פרדריק אשטון’

בת 20

כמעט 50 שנה אחרי

פעם, כשעוד הלכתי למופעים בפסטיבל ישראל וכיו"ב, היו שואלים אותי איך היה, והייתי מושכת בכתפי ואומרת, "זה לא שינה את חיי," מה שהרגיז את השואלים, כי איזה מין קריטריון זה ודרישה מופלגת, אבל עובדה; פינה באוש שינתה את חיי.

קודם היה קפה מילר, ומעבר למה שכתבתי (כאן וגם כאן) על הבדידות בנוסח "תהילים" ושאון הכסאות הנחבטים, אני זוכרת את התגלות הצבע. את העוצמה של הפאה הג'ינג'ית ושמלת הטורקיז על רקע השחור-לבן-ורדרד העגמומי של הקפה. השיעור הזה באמנות עדיין פועל בתוכי.

ואי אז במחצית השניה של שנות השמונים, הגיע ארצה "1980" (כאן ניתחתי קטע מתוכו). ברגע שהמופע הסתיים נתקפנו נ. ואני בגעגועים, והשתוקקנו לראות הכל שוב מהתחלה. הכרטיסים כבר אזלו אבל התייצבנו בכל זאת ליד הקופה, בתקווה שמישהו ימכור. כשהגענו כבר חיכו שם כמה וכמה אנשים. "מה, לא ראיתם?" שאלנו בהשתתפות. התברר שהם דווקא ראו, ובדיוק כמונו, השתוקקו לעוד פעם אחת.

לא רק הדימויים והרקדנים-שחקנים חרגו מכל מה שהכרנו. המבנה של "1980" היה אקלקטי, מפתיע: לא בַּלֶט עלילתי ולא מחול מופשט. אלא רצף חי של עשרות רגעים פרטיים וקבוצתיים. זה לא דמה להצגה, אלא למסיבה גדולה שמתחילה אחר הצהריים ונמשכת אל תוך הלילה. לכאורה לא היה שום מבנה, אבל כשהנערה שרקדה בלבן בתחילת הערב, חזרה אל אותו קטע מוסיקלי בבגד שחור, הרגשנו עצב של סוף.

ד. חשב שבגללה עזבתי את החוג לתורת הספרות והלכתי לעשות תיאטרון. זה היה אחרי שסיפרתי לו את החלום הזה. הוא קרא לה ספק בצחוק, ר' מאיר בעל הנס, וטען שגם לי התחשק לחולל כמה.

באותה תקופה קנינו א. ואני את הטלוויזיה הראשונה שלנו; מכשיר קטנטן שנתחב ביחד עם מכשיר הווידאו לתוך ארון המטבח הישן (פעם, כשאסרתי על בני לאכול בסלון,  העירה נ. שאם הטלוויזיה שוכנת ליד הזבל במטבח, מן הדין שהילד יאכל בסלון). היינו פותחים את דלתות הארון ורואים פינה באוש. זה היה לפני היוטיוב ואנשים טובים היו שולחים לי קלטות: סרט שבו פינה מלמדת את הסולו מפולחן האביב, או הוידאו דאנס המופלא שלה "קינת הקיסרית" (בני בן החמש טען שהמוסיקה מפחידה, ולא הפסיק לשאול במהלכו, זאת אישה או בובה? זה איש שחור או לבן? זה איש או אישה? ופתח לי כך, חלונות נוספים ליצירה), או הסרט המעצבן והמרתק "מה עושים פינה באוש ורקדניה בוופרטל?".

ופה ושם היינו רואים גם יוצרים אחרים. אחר הצהריים אחד צפינו בבלט הקלאסי הקומי "הנערה הסוררת". האם השתלטנית נרקדה בחן רב על ידי גבר מגודל בשביס ובקפקפקים. א. ואני התגלגלנו מצחוק. רק בן החמש החמיץ פנים. שאלתי "מה, אתה לא נהנה?" והוא אמר: "תאמיני לי, פינה באוש הרבה יותר מעניין!"

[בסרטון למטה, ריקוד הקבקבים – מתחיל ב0:40 בערך – כוריאוגרפיה: פרדריק אשטון. הביצוע המוחצן נופל מזה שיש לי בבית. חסרים לו החומרה והאיפוק שעושים את שלי הרבה יותר מצחיק, ועדיין]

בדיוק הכרתי אז מישהו משוגע לריקודי עם וזה גרם לי לתהות, למה אין חוג לריקודי פינה באוש בעצם, שבו לומדים את כל אותם רונדואים מהפנטים עם טכניקה לא מסובכת, לגמרי אפשרית לבני אדם מן היישוב. נראה כיף לא רגיל וגם תירפויטי. כשאמרתי את זה לאנשים הם צחקו, כמו כשתהיתי איך מטוסים מתרוממים בלי לנפנף בכנפיים, או כשהצעתי לשוב ולחלק את הארץ לממלכת יהודה וממלכת ישראל, או לבחור ממי להוריד קול בבחירות במקום למי להוסיף.

[בסרטון למטה ריקוד תהלוכה מתוך הסרט החדש של וים ונדרס על פינה. לא בא לכם להצטרף?]

[בסרטון שלמטה יש שניים מהרונדואים היותר ממכרים. הראשון שמתחיל בדקה 1:30, והשני שמתחיל בדקה 5:50 אפילו יותר, אולי גם משום שתנועותיו המופשטות לכאורה, הן בעצם סוגים שונים של ליבובים וליטופים "צפים", ללא מושא.]

.

למי שלא יודע, מחר ימלאו שנתיים למותה. ואולי דווקא עכשיו יש מי שרוצה ויכול ללמד את הריקודים שלה. לא כדי לעלות על במה, סתם לשם עונג וקירבה. זה לא צריך להיות קורס, גם חד פעמי זה טוב, ספק סדנא ספק מסיבת ריקודי פינה באוש. אם לא השנה, אולי בקיץ הבא. אני זורקת את זה לאחור כמו זר כלה. אולי מישהו יתפוס.

ובינתיים אתם מוזמנים לכתוב עליה פה, לחלק מחשבות וגעגועים.

*

מי שחפץ בטיול וירטואלי לקִברה שנה למותה של פינה באוש, עלייה לקברה

עוד על פינה באוש באתר זה:

אצל פרפרים השמלה היא חלק מהגוף

.

מחשבות על פינה באוש (1) – הסוד

מחשבות על פינה באוש (2) – מה באמת עשה הדוד לילדה

מחשבות על פינה באוש (3) – אמת או כאילו

מחשבות על פינה באוש (4) הניחו לי לבכות 

.

טריילר עוצר נשימה לסרט של וים ונדרס על פינה באוש (בקרוב בארץ)

ועוד על פינה ועל תיאטרון מחול בכלל

Read Full Post »