Feeds:
רשומות
תגובות

ארכיון הרשומות עם התג "עובדות"

בעקבות הראיון שערכה איתי מיה סלע לכבוד סיפורים יכולים להציל התקבל המכתב הזועם הבא:

למיה סלע שלום רב,

ב”גלריה” של יום שישי האחרון, 26.10.12, התפרסמה רשימה שלך, בעצם כתָבַת ריאיון, עם מרית בן ישראל. כבר בתחילת הריאיון מצטטת בן ישראל שיר שנכתב כביכול על ידי יהודה הלוי, והציטוט עצמו שגוי לגמרי. אני מודה שבשלב זה נטשתי את הריאיון ולא המשכתי לקרוא, מרוב כעס על הבוּרוּת. אני לא טוענת כאן שכל עם ישראל צריך להכיר את שירת ימי הביניים, אבל כשמתראיינת אישה המקבלת בעיתונכם את הכותרת  “חוקרת תרבות וספרות”, וכשמראיינת אותה כתבת הספרות של הארץ, אני מצפה לקצת זהירות, לבדיקת עובדות ספרותיות ולידע יותר מִשל הקורא הממוצע.

קודם כול אל העובדות: את השיר כתב אברהם אבן עזרא, ואין בשיר שכתב שום צורות עתיד מוארכות בנוסח “אבואה” ו”אשובה”. יש המייחסים לצורות פועל ארכאיות מן המקרא ערך שירי אוטומטי, וברגע שמשלבים אותן באיזה מבע, מקבלים בלי מאמץ ציטוט שירי ביכול. כך עשתה “חוקרת התרבות והספרות” מרית בן ישראל, ומיה סלע לא היתה מספיק זהירה כדי לבדוק ולהעמיד את המרואיינת על טעותה. אמנם הדברים נאמרו כביכול על ידי רס”ר, אך נראה שהמרואיינת חוקרת הספרות מקבלת אותם כנכונים.

וזה לשון השיר של אבן עזר:

אשְכּים לבית השר
אומרים כבר רָכַב
אבוא לעת ערב
אומרים כבר שָכַב.
או יעלה מֶרְכָּב
או יעלה מִשְכָּב.
אויה לאיש עני
נולד בלי כוכב.

אציין שאינני חוקרת שירת ימי הביניים, ואף איני מכירה כלל את מרית בן ישראל. דבריי באים כמחאה נגד החובבנות.
אשמח אם תעבירי את דבריי למרית בן ישראל, למניעת המשך הציטוט השגוי ולחידוד הזהירות בעתיד.

פרופ’ רינה בן-שחר

אוניברסיטת חיפה ומכללת אורנים

*

ובכן:

לפרופ' רינה בן-שחר שלום רב,

מיה סלע העבירה לי את מכתבך הזועם. ראשית תודה רבה על השיר. שמחתי להתוודע אליו.

שנית, כשאני כותבת טקסט עיוני אני בודקת וחוזרת ובודקת כל עובדה. אבל זה לא היה טקסט עיוני על שירת ימי הביניים אלא זיכרון פרטי ומאד טעון.

על תעתועי הזיכרון כתבתי פעם: ארבעה סוגים של זיכרון (בעקבות עיבוד של נעמי יואלי למחזה של אידה פינק). שם ניסיתי ללכוד את המורכבות. את מוזמנת לקרוא.

ושימי לב, שגם את, שקראת את העובדות רק זמן קצרצר לפני שכתבת – שגית: כתבת שזה ציטוט של רס"ר ולא היא. בלבלת בין עבודות הרס"ר שבהן הועסק בין זוגי, לבין השָׁליש שציטט את שורות השיר.

אני לא עורכת את הזכרונות שלי. זה דבר מסוכן וגם קצת אובסיסיבי. אני גם לא יודעת אם השליש היקר הוא זה ששגה או שדבריו השתבשו בזכרוני.

במשך שנים הייתי משוכנעת שהמשורר פדריקו גרסיה לורקה קנה את תיאטרון הבובות הראשון שלו בחנות צעצועים בשם "שושנת הרוחות" ברחוב המלכים הקתוליים, ולכן גם קראתי לתיאטרון הבובות שלי "תיאטרון שושנת הרוחות". ויום אחד חזרתי לממואר של אחיו וגיליתי שלחנות קראו בכלל "כוכב הצפון" (ואחר כך גיליתי שלשיר הראשון בספר הראשון של לורקה קראו "שבשבת" ובו מתוארת שושנת הרוחות כ"שושנה עם עלי הכותרת הפירמידליים", אבל זה כבר שייך לתחום אחר).

אם הייתי חושבת עלייך כקוראת, הייתי מן הסתם חוקרת ובודקת ומוצאת את הציטוט המדויק ומוסיפה הערה בשולי הזיכרון.

אולי הייתי צריכה לעשות את זה, על אף הטרחנות. מצטערת על עוגמת הנפש שנגרמה לך.

מרית

נ. ב. מה שבאמת עצוב זה שהמכתב הזה שבר לי את הזיכרון. זה היה זיכרון יקר וחשוב לפחות כמו כלי התה היפניים מהפוסט הקודם, ובניגוד ליפנים אין לי מושג איך לתקן אותו.

*

לקריאת הראיון

הכל על הספר (פוסט מתעדכן) כאן

והנה כאן עשיתי ניסיון לספר את הזיכרון המתוקן. זה הרגיש כמו שקר. עכשיו הוא הפך סופית לזיכרון עם תיקון שנשרך אחריו.

*
**
*

ובלי שום שום קשר – תראו איזה יופי של תמונה מתוך הפיקניק האמנותי של ספריית גן לוינסקי. "שמלת קול הנשים", פסל מונומנטלי ופעולה משתפת קהל – מעין במת-שמלת נאום והופעה שיצרה הדס גרטמן ואשר אויישה שוב ושוב במהלך האירוע. צילום: ניצן יולזרי

מתוך כתבה על הפיקניק שהתפרסמה זה עתה בפלטפורמה, כתב עת לחינוך מוזיאלי

*

Read Full Post »

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 619 שכבר עוקבים אחריו