Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘משחקי הרעב’

את הכרך הראשון של "משחקי הרעב" קראתי סמוך מאד לפרסומו בעברית, בעקבות בני בן האחת-עשרה שנצמד אליו וקרא אותו בלוּפּ חמישים פעם ויותר. ואחר כך המשכתי איתו גם לשני החלקים הבאים. הטרילוגיה עדיין מגרדת לי בכל מיני אופנים. (כאן מסוכמת העלילה למי שצריך).

עיצוב ויקטור ורולף - הבחירה המועדפת עלי לעיצוב האופנה של משחקי הרעב (יוצרי הסרט חשבו אחרת לצערי)

עיצוב ויקטור ורולף – הבחירה שלי לעיצוב האופנה של משחקי הרעב. כתבתי על זה כאן (יוצרי הסרט חשבו אחרת לצערי)

.
זאת לא ספרות מופת. אפשר לדבר גם בזכותה אבל אני לא אעשה זאת הפעם. אני אדלג מעל לצורה ישר אל מפח הנפש. ובכן:

על אף העתידנות הזרועה בעֲבָרִיוּת (מיתולוגיה, גלדיאטורים ומשתאות רומיים) הטרילוגיה נטועה עמוק בהווה; בריאליטי המוקצן שלה, בזיקה החזקה לתעשיית היופי והאופנה ואפילו במודעות המגדרית של הסופרת: מספר זהה של נערים ונערות נשלחים להילחם זה בזה עד מוות. שיוויון כזה התקיים אמנם גם בין קורבנות המינוטאורוס, אבל ההתנהגות והביצועים של הקורבנות במשחקי הרעב נגזרים מן האישיות של כל אחת ואחד, בלי קשר למגדר.

קטניס אוורדין הגיבורה והמנצחת היא מעין ציידת בתולה חזקה ועצמאית כמו האלה ארטמיס. מגיל צעיר היא תופסת את מקום אביה בראש המשפחה, ואף ששני נערים מאוהבים בה היא לא מעונינת להינשא וללדת ילדים שיישלחו למשחקי הרעב. עגום וקודר אבל פמיניסטי בדרכו.

ואז, לקראת סוף הספר השני, ובעקבות מעלליה של קטניס, פורץ סוף סוף המרד. ומה אתם חושבים קורה אז? האם קטניס כמו הבתולה מאורליאן מובילה את המורדים לניצחון? תחשבו שוב. או בניסוחו של צ'רלס קינגסלי בילדי המים: "ילדי היקר, איזה רעיון שווא!"

קטניס שלנו נהפכת לדוגמנית-פרזנטורית ובעצם למותג של המרד.

"אנחנו חושבים שמוטב לבנות אותך, מנהיגת המורדים שלנו, מבחוץ… פנימה. זאת אומרת, נמצא את הלוק הכי מדהים עבורך … ואז נעבוד על האישיות שתתאים לו," מסבירים לה, ולא חוסכים מאיתנו את ההתחבטויות הקטנות: האם קטניס, צריכה להיות "מצולקת או מדממת? האם פניה קורנות באש המרד? כמה ללכלך אותה בלי להגעיל את הצופים?"

(זה מזכיר לי מה ששמעתי מאמנית המיצג והשמלות הדס גרטמן. איך דפדפה בנעוריה ב"לאישה" בכתבת אופנה על כל מיני טיפוסים של בנות; למשל טום-בוי בבגדי מלחים וכן הלאה. והיה שם גם תצלום של צעירה פרועה ומלוכלכת שבגדיה שסועים, שמתחתיו נכתב: "דיוקן הנערה שזה עתה נאנסה".)

רק נסו להציב נער במקום קטניס ותראו כמה זה מופרך; שיסכים לדבר כזה, שיציעו לו בכלל, להיות חפץ או בובה כי רק ככה הוא יכול לתרום. ובינתיים, הסיבה היחידה שמרשים לה להילחם קצת היא כדי להחיות את הפרסומת.

וכשהמרד מסתיים בהצלחה לא נותר לה אלא לחזור הביתה לחורבות, לבחור בטוב שבין שני המחזרים וללדת לו ילדים כמו בכל רומן לבנות-הנעורים מלפני מאה שנה ויותר.

*

אני זוכרת את הצביטה בסוף סדרת האסופית, כשהבנתי שכל תועפות הדמיון ומועדוני הסיפורים זה רק כדי להתחתן עם ג'ילברט בלייט. לא שהתנגדתי לרומנטיקה. חיבבתי את ג'ילברט, ובו בזמן השתוממתי וקצת התאבלתי על כל מה שהתכווץ בבת אחת לתחביב ולקישוט (ומוטב שלא אתחיל לדבר פה על נשים קטנות).

אני לא חושבת שספרים צריכים להיות תקינים פוליטית. אני בעד פלורליזם, גם של פנטזיות. זה הפליק-פלאק שמציק לי. הדיבור הכפול; סוזן קולינס הלא דואגת לאליבי מגדרי גם מעבר למה שציינתי: על המורדים מפקדת אישה – לא קטניס אלא אישה אחרת – כוחנית ומושחתת, שמוחלפת בסופו של דבר באישה טובה ממנה. קולינס משלמת את לִטרת הפמיניזם שלה אבל כשזה מגיע לגיבורה הראשית, זאת שאותה מלווים, שאיתה מזדהים, היא מתקפלת פתאום עם זנב בין הרגליים. ממש אילוף הסוררת. וגם האופן שבו זה קורה הוא מאד חד וברוטלי. רגע היא מוצגת כבעלת קול מופלא, חשיבה עצמאית והשפעה מגנטית על אנשים, ובשנייה שבה היא יוצאת מהזירה היא מנושלת מכל זה והופכת לבובה, בדרך לכלה ולאמא.

ואני אפילו לא יודעת אם זה נעשה בכוונה; מתוך חישוב קר למשל, שזה מה שהקוראות רוצות בסופו של דבר: חתונה וילדים. או שזאת האמת שמבצבצת בלי משים, הפער בין ההצהרות וסימני השיוויון והקריאה להוויה הנשית. או שכך דרכו של עולם; כשיש איום הכל מתערבב אבל אחרי המהפכה האישה חוזרת ותופסת את מקומה "הטבעי".

הדס גרטמן,

הדס גרטמן, "שמלת קול הנשים", פסל מונומנטלי ופעולה משתפת קהל. צילום: ניצן יולזרי. מתוך הפיקניק האמנותי של ספריית גן לוינסקי, קיץ 2012

*

עוד באותם עניינים

הפמיניזם המפתיע של האחים גרים

בשבח הכוסון

עוד סיפור איסלנדי מהמאה השלוש עשרה

בנאלי, רדיקלי, או טרגי, שני סיפורי כלולות של סופי קאל (ביחוד הסיפור השני, "החתונה החלומית")

בפנטזיות שלי אני גבר

הכלה שברחה על חמור

ועוד

Read Full Post »

"באשר ללבוש, לקליפה של הגיבור המודרני … האין לבגד זה של ימינו, שספג עלבונות עד בלי די, יופי משלו וחן טבעי לו? האין הוא הלבוש ההכרחי לתקופתנו למודת הסבל, הנושאת על כתפיה הכחושות והשחורות את סמל האבל התמידי? שימו לב לבגד השחור ולמעיל הארוך, פרט ליופיים הפוליטי שהוא ביטוי לשוויוניות בין כל בני האדם, יש בו גם יופי פיוטי, דהיינו מתן ביטוי לנפש הקולקטיבית – תהלוכה ארוכה של קברנים, פוליטיקאים-קברנים, נאהבים-קברנים, קברנים בני המעמד הבינוני. כולנו משתתפים בהלוויה כלשהי."

שרל בודלר, על החליפות השחורות של תקופתו (הפרק שלו הוא אחד היפים בספר המלא כל טוב הזה)

פתחתי ספר יפהפה על האמן-הבמאי רוברט וילסון (כתבתי עליו קצת דרך הדיוקן שצילמה אנני ליבוביץ'), ונתקלתי בתמונה שעצרה לרגע את נשימתי.

Kinostarts -

.

זה רגע מתוך האופרה Der Freischütz (קֶלַע הכשפים) של קרל מריה פון ובר. אין לי מושג מי הדמות. כלומר, יש שם זר ורדים קדושים שהגיבורה מקבלת מנזיר כסגולה נגד תעלולי השטן. אני משערת שזאת הגיבורה בתוך הזר, ואולי אפילו הזר עצמו שקם לתחייה על הבמה. רק שהפרחים האלה לא נראים כמו מתנה מנזיר וגם לא מרוברט וילסון, שהוא אמן של צורה ולא של חומר; בעיצובים הכי גרנדיוזיים שלו – וכמה מהם באמת גרנדיוזיים – יש משהו מופשט ומרוחק.

בדקתי. וילסון אמנם עיצב את התאורה לDer Freischütz, אבל לתלבושת אחראים דווקא ויקטור ורולף, זוג מעצבים הולנדיים. איזה פספוס שמי שעשה את הסרט הסתמי על משחקי הרעב לא הזמין את ויקטור ורולף לעצב תלבושות.

זה לא פוסט על משחקי הרעב. יום אחד עוד אכתוב על הטרילוגיה הפופולרית שיכלה להפוך למיתית, בידיים קולנועיות נכונות. אבל בהקשר הנוכחי, די לומר שזו דיסטופיה עם מנה גדושה של אופנה.

הבגדים שמעצבים ויקטור ורולף לא דומים לבגדים המתוארים בספר, זה לא העניין – כשמנסים להיצמד למילים כפשוטן מתקבל בדרך כלל העתק חיוור/אילוסטרציה/דימוי מפוחלץ – אבל העיקר קיים: השפע, העוצמה, שלא לומר כוחניות, הגוזמה עד כדי וולגריות, התיאטרליות, הפנטזיה, הראוותנות, תרבות הצריכה, הטבע המהונדס והאלימות במסווה של משחק. שאר הפוסט בתמונות ובכיתובים (לחצו להגדלה):

עיצוב, ויקטור ורולף. האלימות כלפי הבד מתפשטת גם לגוף שבתוכו. פלא ופנטזיה של חומר שמאולץ להתנהג כמו חומר אחר. וגם הומור של גבינה שוויצרית.

אותו ניסור ופנטזיה כמו קודם וגם הומור משונה של גבינה שוויצרית. עיצוב ויקטור ורולף.

עיצוב, ויקטור ורולף. בהמשך לתמונה הקודמת

ה"ניסור" של הבד רומז אל הגוף שבתוכו. ושוב החומר שנאלץ להתנהג בניגוד לטבעו. עיצוב ויקטור ורולף

עיצוב, ויקטור ורולף. הדוגמנית לובשת את כל הבגדים של התצוגה בבת אחת, במין שריון וחטא החמדנות.

הדוגמנית לובשת את כל הבגדים של התצוגה בבת אחת, במין שריון וכובד החמדנות. עיצוב, ויקטור ורולף

עיצוב, ויקטור ורולף. שפע וגיבוב.

שפע וגיבוב (שמלת כלה?). עיצוב ויקטור ורולף.

עיצוב, ויקטור ורולף. אקסביציוניזם, ראוותנות.

אקסביציוניזם, ראוותנות. "פולו ספוט" מובנה; בגד עם מתקן שגם מרים את החצאית, גם מרחיב את הכתפיים והחזה ומספק תאורה אישית. עיצוב ויקטור ורולף

עיצוב ויקטור ורולף.

עיצוב ויקטור ורולף. שפע וחשיפה.

עיצוב, ויקטור ורולף. חולצה מרובת צווארונים. מתוך סדרת בובות שלובשות את העיצובים שלהם.

כמה שיותר צווארונים. מתוך סדרת בובות שלובשות את העיצובים שלהם. עיצוב ויקטור ורולף

עיצוב, ויקטור ורולף. אדם במתנה. הבגד, כלומר האדם, מוחפץ וקשור בסרטים. גם הדוגמנית חבשה קסדה.

חיפצון. אדם במתנה. קשור בסרטים. גם הדוגמנית חבשה קסדה שמורידה בעוד דרגה את הנוכחות האנושית. עיצוב ויקטור ורולף.

ז'קט או חצאית. סוג של הנדסה גנטית (מימין ומשמאל ויקטור ורולף המעצבים)

ז'קט או חצאית. סוג של הנדסה גנטית (מימין ומשמאל ויקטור ורולף המעצבים)

עיצוב, ויקטור ורולף. כינור ראשון ושני ושלישי. (ויסלר היה קורא לזה סימפוניה בוורוד).

כינור ראשון ושני ושלישי. עיצוב ויקטור ורולף (ויסלר היה קורא לזה סימפוניה בוורוד).

*

ואם תרצו זה גם פוסט לפורים, תוספת למחסן התחפושות שעודכן זה עתה, בכל התחפושות שנצברו מפורים שנה שעברה.

ועבור תעבור פה גם שרשרת ליצנים

*

הבגד כמטפורה זה נושא פה

בין אם זו הכותונת המוכתמת של הכלה בשלוש אחיות של עגנון

או המייקאובר הכפול שמבצע אוסקר ויילד במלך הצעיר

שמלות הכאב של נלי אגסי

שמלת השבת של חנה'לה

שמלת הכאב של רבקה הורן

קולקציית בגדי הגברים של יוקו אונו

אלף הפרוות של הנערה שלא רצתה להתחתן עם אביה

בגדי המלך החדשים על כל גלגוליהם

ועוד

*

Read Full Post »