Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘וילהלם טל’

הַמַּמְלָכָה הַקְּטַנְטַנָּה הָיְתָה בֶּאֱמֶת קְטַנָּה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיְתָה הַמַּמְלָכָה הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם…

כך נפתח ספר הילדים החדש מאת אתגר קרת ותמי בצלאלי. והפעם, אפילו יותר מתמיד, מדובר בדיאלוג. הספר הוא סך כל ההסכמות, הפערים והמחלוקות בין המילים לאיורים.

תקציר? כדאי.

הממלכה הקטנטנה היא בת ארבע נפשות: מלך טוב לב ויועץ חכם שמתגוררים בארמון ושני פשוטי עם שעובדים בשדות התות. האיזון מופר כשאחד מפשוטי העם מתאהב בעלמה פרועה וחייכנית ומקים משפחה בארצה. חברו המתגעגע מגיע לביקור ונשאר כדי להשגיח על התינוק. בלי נתינים אין ממלכה, ולפיכך עוזב היועץ החכם את הארמון והופך לפשוט עם. אלא שגם הוא וגם המלך סובלים מבדידות עד שהמלך מוותר על כתרו ומצטרף אל חברו בשדות התות. הארמון הריק הופך לאתר היסטורי. והשניים עורכים סיורים בין חדריו ומספרים לתיירים על המלך טוב הלב והיועץ החכם שחיו שם.

*

  1. עיגולים ומשולשים

הַמַּמְלָכָה הַקְּטַנְטַנָּה, כך נכתב בגב הספר, הוּא סִפּוּר אַגָּדִי שֶׁל אֶתְגָּר קֶרֶת עַל בְּדִידוּתָם שֶׁל שַׁלִּיטִים וּנְתִינִים, וְעַל הָאשֶׁר שֶׁחֲבֵרוּת בֵּין שָׁוִים מַעֲנִיקָה לִבְנֵי הָאָדָם. והאיור הבא אמנם מגבה את הכתוב:

איירה תמי בצלאלי, מתוך הממלכה הקטנטנה מאת אתגר קרת

.

זה רגע של משבר בעלילה. המלך זה עתה גילה שנשאר בלי נתינים. הסוף הטוב עוד רחוק, אבל האיור כבר מנחש אותו. כשתמי בצלאלי מחליפה את העיגול הריק של הכתר הנופל בעיגול המלא והיציב והגדול והמתוק של עוגה, היא מציירת את הנדיבות והנחמה שבחברות.

היועץ שלה מושיט למלך משולש עוגה במקום אחד ממשולשי הכתר. התות ה"משובץ" בפרוסה מקביל לאבן האודם המשובצת בכל משולש של הכתר.

איירה תמי בצלאלי, מתוך הממלכה הקטנטנה מאת אתגר קרת (פרט)

במרכז הקומפוזיציה ניצב פסנתר כנף פתוח. בזווית החדה הענקית שלו מהדהדים חילופי המשולשים, וגם תנועת הנתינה, המרחב שפותחת החברות. שלא לדבר על הכרים הרבים שכמו יוצאים מראשו של היועץ, גודשים את הספה ומתגלגלים מתחת לפסנתר אל הכתר בתקווה לרפד ולרכך את נפילתו.

*

  1. חושך על פני תהום

לכאורה – זמשצ"ל ("זה מה שצריך להוכיח", כמו שהיינו כותבים פעם בשיעורי גיאומטריה), הציור מגבה את הטקסט. אלא שזה רגע די נדיר. בשאר הספר, תמי בצלאלי (בעידודו של אתגר קרת, או לפחות בהסכמתו) עושה מה בראש שלה.

מה זאת אומרת? הרבה דברים:

הקטנטנוּת הזאת שנשמעת כה חמדמדה ודמיונית בסיפור, נהיית קונקרטית ומעט מאיימת באיור. כאילו קרת שכח להזכיר שהממלכה הקטנטנה מתקיימת בעולם של ענקים נסתרים. חפצי הענק שלהם מעופפים כמו מטאוריטים בחלל הדף ומאיימים למחוץ את הקטנטנה (ותיכף נגיע גם לזה). וגם כשלא, עדיין יש בעצם נוכחותם מין תזכורת עמומה ומעט מאיימת לזעירותם של הגיבורים.

לא רק התותים ענקיים, גם מברשת השיניים והמסמר מימין. איירה תמי בצלאלי, מתוך הממלכה הקטנטנה מאת אתגר קרת

.

וזאת רק ההתחלה. הסיפור של אתגר קרת הוא לא רק קטן ונחמד אלא גם יציב ומסודר עד כדי מתמטיות. הוא בנוי כמין משוואה (שניים-שניים) שהאיזון שלה הופר, ואחרי שורה של צעדים ותלאות מושגים איזונים חדשים: פשוטי העם יוצרים רביעיה משלהם ביחד עם האהובה והתינוק. המלך ויועצו מנסים פיצול כדי לשמור על איזון, ומסיימים במשוואה חדשה: המיתוס המלכותי לעומת החברות הארצית. התשוקה לזוגיות, רומנטית וחברית כאחת, מוטמעת כבר בשם הספר, בשלל זוגות האותיות המאכלסות אותו: "הממלכה הקטנטנה". ממש תיבת נוח אותייתית.

האיורים לעומת זאת הם ההפך הגמור. רבים מהם נראים כמו דברים שרואים מחלון בית מעופף בעיצומה של סופת ציקלון (לא דימוי בעלמא אלא זיכרון קונקרטי מ"הקוסם מארץ עוץ"). למשל:

איירה תמי בצלאלי, מתוך הממלכה הקטנטנה מאת אתגר קרת

ארבעה פריימים שדגמתי מסופת הציקלון של "הקוסם מארץ עוץ" (1939)

וגם מעבר לחפצים המתעופפים, הקרקע רועדת. קחו למשל את האיור הבא. הספר שעליו נמצאת הממלכה הקטנטנה מצויר מהזווית הכי גלית האפשרית, שכמו הופכת את "אדמתה" לאחד מאותם דגלים-סרטים המתנפנפים ברוח בראש האיור. וגם זה אגב החזיר אותי לקומפוזיציות המתנפנפות והנוטות של דורותי בבית הנישא בסופת הציקלון.

איירה תמי בצלאלי, מתוך הממלכה הקטנטנה מאת אתגר קרת

דורותי בבית המתעופף בסופה, מתוך "הקוסם מארץ עוץ" (1939)

.

שלא לדבר על הסימניות האלה (המשוננות כמו צעיפו של הנסיך הקטן), שמשתרבבות מן הספר בתמימות. מה יקרה אם אחד הענקים הנעלמים יחליט להפוך דף עם כל ההשלכות?

איירה תמי בצלאלי, מתוך הממלכה הקטנטנה מאת אתגר קרת

צעיף הסימנייה של הנסיך הקטן, אנטואן דה סנט אקזופרי

איירה תמי בצלאלי, מתוך הממלכה הקטנטנה מאת אתגר קרת

*

  1. שני מלכים טובים

ולא במקרה נזכרתי בנסיך הקטן. תמי בצלאלי היא שזימנה אותו לספר, גם מטעם הממלכות הקטנטנות וגם מטעם הבדידות והידידות (צעיף הסימניה שלמעלה לקוח מ"נאום השועל על הידידות ועל דברים שבלב"). אבל כיוון שגיבור סיפורנו הוא מלך, ניזכר רגע במלך של הנסיך הקטן. למלך הזה שגלימתו מכסה את רוב הכוכב הקטנטן שלו אין אף נתין (מלבד עכבר זקן שאותו שומע לפעמים בלילות), ולפיכך הוא שש לבואו של הנסיך הקטן. "האח, הנה נתין!" הוא קורא. בהמשך הוא טוען שכל היקום סר למרותו, אבל עד מהרה מתברר שהוא מקפיד לתת רק "פקודות הגיוניות". כלומר, הוא מוכן לפקוד על השמש שתשקע, אבל רק בשעה שבע וארבעים בערך, שבה היא שוקעת מעצמה. הוא מפציר בנסיך הקטן להישאר בממלכתו כנתין, וכשהוא נוכח שאין לו ברירה אלא "לפקוד" עליו להמשיך בדרכו (כיוון שהוא נחוש לעשות זאת בכל מקרה) הוא ממנה אותו לשגרירו…

הדבקות בפקודות הגיוניות היא הנסיון המגוחך והנוגע ללב של המלך הבודד לחפות על חוסר האונים שלו. סנט אקזופרי בחמלתו, משתף פעולה ומייחס אותה לטוב לבו. וגם אתגר קרת חוזר ומזכיר את טוב לבו של המלך הבודד שלו. ודומה שתמי בצלאלי מקבלת את גרסתו. כשהנתין האחרון מבקש לעזוב את הממלכה, אומר קרת (סופר החצר של המלך): "היועץ התלבט מעט אבל המלך טוב הלב היה נחוש בדעתו לאשר את בקשתו של נתינו היחיד…" ובצלאלי אמנם מציירת בשפת הגוף של השניים את הסתייגותו של היועץ ונחישותו של המלך. אבל כשמרחיבים מעט את המבט ומציצים בתמונה המטושטשת התלויה על הקיר מעל לראשו של הנתין, רואים את התפוח המפולח בחצו של וילהלם טל – ולמי שלא זוכר, זה קרה במאה ה14: וילהלם טל, איכר שוויצרי וקלע מצטיין סירב להשתחוות לכובעו של שליט עריץ ואולץ לירות חץ בתפוח שהוצב על ראש בנו. בהמשך הפך טל לסמל חופש וסיפורו הוביל להתקוממות עממית ולעצמאות שוויצריה.

איירה תמי בצלאלי, מתוך הממלכה הקטנטנה מאת אתגר קרת (פרט)

זה "חוסר טקט" מצד המאיירת לתלות ציור כזה מעל ראש הנתין. התפוח המפולח מרחף כמו סימן שאלה מעל לרגשות המוצהרים. וזו לא הפעם היחידה אגב, שהיא מדברת בציורים מעל לראשם של הגיבורים (כמו שעושה אנתוני בראון ב"גורילה" המופתי שלו). כשהמלך עומד לאבד את ממלכתו, היא תולה ציור של ספינה טובעת מעל לראשו…

וזה לא עוזר שהספר מלווה בתותים ענקיים שמזכירים לכולם את שדות התות הנצחיים של הביטלס, עם השורה החוזרת Strawberry fields, Nothing is real…

*

  1. כמה מלכים צעירים

ואם כבר מדברים על התותים, הם מופיעים גם על החותם הגדול של המלכות הקטנה.

איירה תמי בצלאלי, מתוך הממלכה הקטנטנה מאת אתגר קרת. (פרט מתוך כפולת השער הפנימי של הספר).

.

החותם של בצלאלי כל כך גדול שהוא מגיע לעתים למחצית מגובהם של הגיבורים. הוא מופיע לכל אורך כל הספר, והוא ללא כל ספק (לפחות בלבי) מחווה לבן המלך והעני של מרק טווין  "בן המלך והעני" עוסק כזכור בחילופי זהות בין נסיך ופשוט עם ובידידות הנרקמת ביניהם, ו"החותם הגדול" ממלא תפקיד חשוב בעלילה, כשהוא נעלם בתחילת הספר, וחוזר ומופיע בשיאו כדי להציל את הנסיך ממאסר ולהשיב לו את מלכותו.

בן המלך של "בן המלך והעני" הוא דמות היסטורית, המלך אדוארד הששי בנו של הנרי השמיני, שהוכתר בהיותו בן תשע ומת בגיל חמש עשרה. באחרית דבר טוען טווין שימיו כ"עני" הפכו אותו למלך טוב וחומל. הבקיאות שלי בהיסטוריה לא מאפשרת להתמודד עם טענתו, אבל גם קריאה חפוזה בויקיפדיה כבר מעוררת אי אלו ספקות.

וכך או אחרת – מותו ללא עת נוסך עוד טיפה של תוגה באיורים.

אדוארד הששי, מלך אנגליה, סביבות 1546. ואם כבר מדברים על מלכים צעירים, חותם התות העלה בדעתי גם את תות ענח' אמון עוד מלך צעיר שהוכתר בגיל תשע (!) ומלך עד למותו המסתורי בגיל 19.

*

  1. כמו בחיים

אז מה רציתי להגיד? שמצד אחד – סיפור סדור חיובי וחינוכי (לא רק במסר הכללי הפשוט כמו פתגם בספר זכרונות, על הידידות שעדיפה על בדידות בארמון זהב. גם מבחינה מגדרית וחברתית זה ספר מודע וערכי, מפשוט העם שבוחר לטפל בתינוק ועד פשוטי העם שמשחקים שחמט במקום לעמול בשדות התות…) ומנגד, רסיסי הסבטקסט המבליחים כמו חפצי הענק מן החלל החשוך המקווקוו.

בספרי ילדים אין סבטקסט. הוא מנוכש בדרך כלל לטובת הפשטות. ואם הוא בכל זאת משתחל הוא בדרך כלל מפורש (סבטקסט מפורש זה תרתי דסתרי, אבל חי וקיים. חנוך לוין עשה צימעס מהאמנות הזאת). וזה הפלא בספר הזה. הסבטקסט הפתוח לפרשנות, זה מה שעושה אותו לכל כך נועז ומלא כבוד ומקום לבני אדם צעירים שקוראים להם ילדים.

*

והערה אחרונה. תמי בצלאלי נסכה לא מעט תוגה וחרדה בספר, אבל היא גם זו שבחרה לצייר אותו כמשחק ילדים, שבו אפשר להחליף כל הזמן דמויות ותפקידים. והיא גם ציירה אחרית דבר משלה ו"הסתירה" אותה בכריכת הספר…

כריכת הממלכה הקטנטנה. איירה תמי בצלאלי.

*

עוד באותם עניינים (מבחר אקראי)

על איורי הנסיך הקטן

על "האריה של אלן" של קרוקט ג'ונסון (ספר גאוני)

על "מעיל ושמו שמואל" של דרור בורשטיין ואפרת לוי

הזנב והלב – או – האם מאיירים חייבים להיות צייתנים?

האם איור זאת אמנות?

יש לי משהו עם אוטיסטים

על האיורים של דוד פולונסקי ל"ברמלי"

*

ובלי שום קשר: אמי היקרה ורבת הפעלים כתבה ספר על תולדות המשפחה. כולכם מוזמנים בחום להשקה של "הגדת רות"! לחצו להגדלה

Read Full Post »

1. הקדמה

את הסרטון שלחה לי מירי שחם, אישה שיש לה גישה למחוזות אינטרנט השוכנים מחוץ לגבולות המפה שלי (למשל). הצעתי לה לכתוב עליו והיא אמרה לי לכתוב בעצמי. אז זה מה שאני עושה.

על פניו מדובר במעין מבחן לזכוכית חסינת כדורים: האשה מחזיקה מלבן זכוכית מול פניה והבעל יורה בו. שוב ושוב ושוב. הכדורים סודקים את הזכוכית אך אינם מצליחים לעבור דרכה:

.

*

2. החלון

האשה נשקפת ממלבן הזכוכית כמו מתוך חלון. אני אוהבת את המינימליזם הכמעט המופשט הסינקדוכי (סינקדוכה, דימוי שבו החלק מייצג את השלם) של החלון ה"גזור" הצף ללא הֶקשר. פעם ראיתי הצגה של כיפה אדומה שבה שני מסַפּרים גילמו את הדמויות לפי הצורך. כשהגיע תורו של המספר לשחק את הזאב הוא פשוט אחז זנב שעיר בידו. "היה לו" זנב של זאב, זה הספיק.

האשה בחלון, מתוך ההצגה "הכיתה המתה" של תדאוש קנטור

*

3. להיות עם להרגיש בלי

את המתנקש משחק הבעל. את הקורבן הזקוק להגנה מגלמת אשתו – לא עלמה יפהפייה במצוקה, אלא עקרת בית חסונה (בסגנון מרגרט דומונט, המטרוניתא מסרטי האחים מרקס, רק בלי הכסף). זה הכי קרוב להוצאה להורג שאפשר, בלי לשאת בתוצאות: האשה משמשת מטרה חיה במטווח של בעלה. הבעל מכוון לפָּנים, המוגנים רק בזכוכית שקופה. להיות עם להרגיש בלי.

מרגרט דומונט וגראוצ'ו מרקס

*

4. תמונות מחיי הנישואין

פעם קראתי ראיון עם ג'ודי פוסטר. היא פתחה אז חברת הפקות או משהו, ואנשים שלחו לה תסריטים. התסריטים היו כמעט זהים לטענתה, למעט השוני המגדרי.
בתסריטים שנכתבו בידי גברים הגיבור חזר הביתה ואשתו קידמה את פניו בלבוש חדש וזנותי, האשה המוכרת הפכה לזרה מסעירה.
בתסריטים שנכתבו בידי נשים, האשה פגשה גבר זר לגמרי שמכיר אותה מיד ויודע את צפונותיה הכמוסות ביותר.

בסרטון היריות, הבעל המצולם תמיד ממרחק והאשה מקרוב. זו לא הפנטזיה אלא תמונות מהתסכול המציאותי: מצד הבעל – האשה נותרת מוכרת ורגילה ומשעממת. מצד האשה – אין סיכוי לאינטימיות. הבעל רחוק ועוין וזכוכית חוצצת ביניהם.

*

5. מיצג

אני קצת חוששת משחיקה של המילה בגלל שימוש יתר. ובכל זאת יש בסרטון כמה מאפיינים מיצגיים: הרפיטטיביות, הפעולה האמיתית (לא בכאילו) ללא הקשר עלילתי ורגשי. וגם הסכנה והמתח אמיתיים, כי הסדקים הולכים ומתפשטים ואולי משהו ישתבש: אולי הזכוכית תיכנע, אולי הוא יפספס את הזכוכית ויקלע קצת למטה ללב החשוף.

מירי שחם, אגב, קראה לסרטון – אמון מוחלט.

למעלה: אמון מוחלט, גרסת מרינה אברמוביץ' ובן זוגה אוליי, כתבתי על זה פוסט בשם למה החץ מכוון תמיד ללב האשה?

למטה: טוב, לא תמיד. ב SHOOT של המיצגן כריס ברדן ירה חברו בזרועו (על פי בקשתו אמנם, זה המיצג שלו. זה קורה בדקה 2:00 לחסרי הסבלנות)

*

6. וילהלם טל, ויליאם בורוז

וילהלם טל, גיבור שוויצרי אגדתי המאה ה-14 נודע כצלף אומן. אחרי שהסתבך עם השררה ניתנה לו ברירה, למות או לקלוע חץ לתפוח שיונח על ראש בנו.

ויליאם ס. בורוז (1914 – 1997) סופר ואמן אמריקאי מדור הביט, הרג בשגגה את בת זוגו במשחק נוסח וילהלם טל שבו ירה בכוס זכוכית שהניח על ראשה.

סלבדור דאלי, האניגמה של וילהלם טל

*

7. חזרתיות

הבעל יורה שוב ושוב ושוב. העריכה המהירה יוצרת דחיפות. זאת לא סתם בדיקה, זה תרגול ואפילו מחשבת/פנטזיית רצח אובססיבית, וגם (מה לעשות – רובה פאלי וכו') הדמייה סמלית של חדירה וזיון.

הדמייה סמלית וכו', גרסת הקרקס

בכתבה אגב מסופר שגם אשתו היא זורקת סכינים, אבל לתמונה יש דעה משלה.

כמו זוג יונים

*

8. Husband, wife  או פלאי הדנוטציה

לפני שנים ניסיתי להסביר לתלמידים את חשיבות הדנוטציה. ב"הארץ" דווחו אז על תאונת רכבת:

בידיעות (או במעריב?) בחרו מילים אחרות:

ב"הארץ" קוראים לפצועה בשמה המלא ומציינים את גילה. שותפיה למכונית מכונים "הנוסעים שהצליחו להחלץ".

בידיעות קוראים לגיבורת הסיפור "החותנת", ושותפיה למכונית מכונים "בתה, חתנה ושלושת ילדיהם".
הדלתות היו נעולות, כמסתבר. "החתן", כך קורץ לנו העיתון, חילץ את אשתו ואת ילדיו, רק "החותנת" נותרה ברכב…

(ואגב, כמה ימים אחרי מעדכנים בהארץ ש"נהג שנטש רכבו על מסילת ברזל חשוד בגרימת מות חמותו".)

*

9. סלפסטיק

הסרטון אילם בשחור לבן. בכל פעם שהכדור פוגע בזכוכית האשה נרתעת מההדף במין פתאומיות שיהוקית. תגובה אוטומטית, מכנית, חוזרת, לא לומדת מהנסיון – זה א-ב של סלפסטיק קובע ברגסון.

*

10. בידור

העולם השתנה כביכול. היום זה לא היה עובר כפרסומת, נניח. אבל ביוטיוב זה מקוטלג "בידור". לא היתה לי סבלנות לקרוא את כל 817 התגובות, אבל רוב הצופים כמדומה, הבינו את הבדיחה.

*************************************************
*************************************************

לא קשור בכלל אבל חשוב

אירוע ביכורים / ביקורים – הפיקניק האמנותי של ספריית גן לוינסקי

נדחה למוצ"ש 16 ביוני בשעות 18:00-21:00.

בשל סירוב המשטרה לאפשר לנו לקיים את האירוע בשבועות.

כנגד שנאת הזרים שהפכה לבון טון, ולכבוד חג השבועות, נבצע בספרייה טקס צנוע של הקראת מגילת רות במגוון שפות. ההקראה ביום ראשון הקרוב בין חמש לשבע בערב. כל מי שרוצה מוזמן מעומק הלב.

**************************************************
**************************************************

Read Full Post »