Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘דליה יפה מעיין’

בסוף יולי הלכה לעולמה אחרי מחלה קשה, דליה יפה מעיין שניהלה את תיאטרון הקרון כמעט שלושים שנה.

לכבוד חגיגות הארבעים לקרון (שיחולו החודש) היא רקמה לו במתנה, ספר ובו ארבעים ותשעה דיוקנים של אמני ואמניות התיאטרון.

בשבת רקמה את אחרון האמנים ולמחרת כבר לא היתה איתנו.

דליה שאבה אותי לתיאטרון צעד אחר צעד, כמלווה אמנותית, כבמאית, ככותבת וכמגדלת אמנים בחממה. עד ששמתי לב כבר הייתי עמוק בפנים. בשנים שעבדתי במחיצתה שכחתי שממסד יכול להיות דכאני. (ואיזה אושר זה היה לשכוח את זה, ולו לזמן מה.)

זה מה שכתבתי באחרית דבר לספר.

*

רקמה אנושית – על דליה יפה מעיין

"אין התערבות בנושאים אמנותיים של כל אחד מן השותפים". כך נכתב בהסכם היסוד של הקרון (12.2.81). זה מה שאיפשר לארבעת המוסקטרים, מייקל, עלינא, הדס ומריו, ארבעה אמנים שונים זה מזה ככל האפשר (כל הטווח בין אינטלקטואליות לעממיות, בין אוונגרד למסורת, בין אמנות לאוּמנות) לפעול יחד. ודליה, כאילו זינקה מלב ליבו של ההסכם כמו אתנה מראשו של זאוס, לבושה ומוכנה לניהול הקרון. החופש האמנותי היה הליבה, המצפן, ומרכז הכובד של פעילותה.

דליה שינתה את חיי כשזיהתה את מה שבוער בי, את הידיעה שכל אחד הוא יחיד ומיוחד, ששונות היא אושר ועושר. שאסור לעקם אף אחת כדי שתתאים לתבנית, שהאדם הוא יותר מכל תבנית, יותר מכל אידאולוגיה, שלא צריך ללמד שפה אמנותית אחת, אלא לגזור אותה בכל פעם מחדש, מתוך הייחוד של כל אמנית. היא השתמשה בי במובן הנפלא, ההפוך מניצול, של המילה. הגיבוי המוחלט שנתנה לי, כמו לרבים אחרים, הפיק מאיתנו את המיטב. זו היתה המתת שלה, לזהות למה אנשים זקוקים כדי לפרוח, ולהעניק את זה בנדיבות. ובכך לא רק פעלה למען רוח הקרון, אלא גילמה אותה.

האמנים הצעירים שגדלו בחממה הופתעו והתרגשו בכל פעם מחדש, מן העניין שגילו הוותיקים בעבודתם ומן הנדיבות שבה חלקו מנסיונם. דליה היא שיצרה ותחזקה את המודל הפלאי הזה שבו שוויון אינו מוביל לבינוניות אלא למצוינות. היא הפכה אוסף של אינדיוידואליסטיות לקהילה שחברותיה ערבות זו לזו מבחינה אנושית ומפרות זו את זו מבחינה אמנותית.

דיוקן קבוצתי של אמני הקרון: הרקמה נעשתה על דפים שקופים כדי להשיג שכבות ושקיפות בין אמן לאמן. כשהופכים את הדף פני האמן נפרדים לרגע ונבדלים מכל האחרים ואחר כך חוזרים ומצטרפים אליהם. מתוך "פנים" מתנת דליה יפה מעין לתיאטרון הקרון. עיבוד תצלומים, הילה פלשקס.

.

וכך אמרה בראיון ל"חפץ לב", על מריו קוטליאר ז"ל שחנך אותה: "מריו לימד אותי שרקמה אנושית אי אפשר לרקום מתוך כורח. אסור להוביל מישהו למקום שאינו שלו. הוא לימד אותי לזהות מה מתאים לכל אמן ולהציע יוזמות שירחיבו את הקיים, שלא ייכפו על האמנים אלא יגרו את תאבונם … מריו העביר אלי את האהבה הגדולה לאמני הקרון … לתת כבוד לכל מי שהוביל את המקום עד היום, ללא שיפוט, ללא דירוג. לא המוסד, אלא האדם במרכז."

זה לא רק דיוקן של מריו אלא גם של דליה עצמה. היא האמינה שהדרך הטובה ביותר להעשיר את הילדים ואת תרבותם היא לתמוך באמנים שיוצרים אותה. לא מפתיע אם כן, שרקמה את דיוקניהם כמתנת יום הולדת לקרון ואולי גם כצוואה.

.

. דיוקן עצמי, מתוך "פנים" מתנת דליה יפה מעין לתיאטרון הקרון. עיבוד תצלומים, הילה פלשקס.

.

בדיוקן העצמי שיצרה בשיתוף עם הילה פלשקס, הולחם כלוב הצלעות של מחלתה (ושל ליבה) אל צמתה האדמונית. זהו דיוקן של סוף עם טעם מיתי, כמו בסיפורו של אנדרסן על חייל הבדיל האמיץ שהותך לגוש בדיל בצורת לב ביחד עם שושנת סדקית מפוחמת.

יהי זכרה ברוך

*

בסרטון למטה שיחה מלבבת במיוחד, עם עלינא אשבל, מייקל שוסטר והדס עפרת (לרגל חגיגות ה-25), על איך נולד תיאטרון הקרון

Read Full Post »