Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘דורותיאה טנינג’

לפני כמעט שלושים שנה נכתב בפברואר כדאי לקנות פילים ספר הילדים היחיד של יואל הופמן. הספר הוא בעצם רשימה של 140 דברים שמורים אינם מספרים. למשל: שלסירים יש רגליים, שלפני מותו שועל מבקש לראות אווזים, שאפשר להתאהב בטביעת שיניה של אישה בתפוח, שאסור לגרש זבובים מפצע (אחרים יבואו במקומם), שאפשר להתחתן עם עץ, וכן הלאה…

דורותיאה טנינג, Primitive Seating, 1982 (אם לסירים יש רגליים אולי לכסאות יש זנבות)

דורותיאה טנינג, Primitive Seating, 1982 (אם לסירים יש רגליים אולי לכסאות יש זנב)

כשלימדתי בבית הספר לתיאטרון חזותי הייתי תולה את הרשימה על לוח המודעות עם הוראות לתלמידים: ללעוס משפט אחד לפני השינה (לחיזוק החשיבה הדימויית). בשנה שעברה נתתי אותה גם לאמני החממה ואז התחיל הבלגן… בכל פעם שהמוסיקאית רונית קנו נגעה במשפט, נולד שיר. והשירים התחברו עד מהרה למחזה מוסיקלי עם שלושה גיבורים: רונית קנו בתפקיד רונית, יואל הופמן בתפקיד יואל החבר הדמיוני, וסיימון סטאר בתפקיד סיימון.

רונית קנו וסיימון סטאר,

רונית קנו וסיימון סטאר, "יואל אמר", צילם ז'ראר אלון (איזה יופי הצל של רונית על הקונטרבס)

"יואל אמר", כך נקרא המופע ואני מביימת אותו. זה מאד נדיר שאני מביימת. אני מעדיפה את החופש של הליווי האמנותי. את הנוכחות הקלה והזוהרת של פיה סנדקית.

ככה אני מעדיפה (מן הפוסט הזה==)

ככה אני מעדיפה (התמונה מהפוסט הזה)

אז איך קרה שמצאתי את עצמי מעורבת עד צוואר, ועוד בהצגה מוסיקלית שמנערת מעצמה בשיטתיות כל בדל של עיצוב?

אני חושדת שזה קשור לקסם שבו נולד הטקסט מתוך המילים של יואל הופמן. רונית קנו כותבת על עצמה אבל זה גם הסיפור של ילדותי, הסיפור של המחשבות שלי שנפגשו במחשבות של סופרים, ואיזה קסם מחיה ומציל זה היה.

המוסיקה מעולה, סיימון (שכשמו כן הוא – סיימון סטאר) ורונית שרים ומנגנים על גיטרה, קונטרבס, יוקלילי, חצוצרה, חליל צד ושלל צעצועים. הטקסט פרוע ומבריק, מתחרז מעצמו, שטותי ורציני בו בזמן, כמו אצל דוקטור סוס. ויש אפילו סוף טוב עם חבר נוכח וממשי, כזה שאפשר לחבק.

אומרים לנו שזה מופע יוצא דופן שלא דומה לשום דבר. אז אומרים. בסתר לבי אני לא באמת מבינה על מה הם מדברים. לי הוא נראה צלול וטבעי, מצחיק ומרגש.

הבכורה בקרוב, בפסטיבל חיפה. תוכלו לשפוט בעצמכם. "יואל אמר" היא אחת מחמש הצגות התחרות. ובינתיים מרב יודילוביץ' מוואינט בקרה בחזרה, וגם ביס משיר המפלצת:

יואל אומר, שיש מפלצת שבולעת את עצמה.
יואל אומר, שהיא אומרת, "איכס, אני לא טעימה…
הזנב שלי חריף והצוואר שלי מר,
שמישהו מהר יוסיף לי סוכר!"
ואף אחד לא מתקרב, אף אחד לא מעז,
והמפלצת מאוד רוצה להתרגז,
אבל היא לא מתרגזת, היא לא יכולה,
כי היא כבר בעצם בתוך הבטן שלה…

וככה בערך זה נשמע.

רינגו בים המפלצות, מתוך

רינגו בים המפלצות, מתוך "צוללת צהובה".

יואל אמר, דמיונות ומנגינות בהשראת "בפברואר כדאי לקנות פילים" של יואל הופמן

מגיל 4 לכל המשפחה

כתיבה ולחנים: רונית קנו, שירה נגינה ומשחק: סיימון סטאר ורונית קנו, בימוי: מרית בן ישראל, עיצוב תלבושות ואביזרים: תום קרסני, עיצוב תאורה: עומר שיזף, יעוץ: נעמי יואלי, הגברה: יואב גרשון, הפקה: תיאטרון הקרון. תודה: ליהוא ירון, טיאה לוי, אילן סביר והמרכז לתיאטרון בובות, חולון

עדכון: "יואל אמר" זכתה בארבעת הפרסים הגדולים בספטיבל חיפה!
פרס ההצגה הטובה ביותר, פרס הבימוי, פרס המחזה ופרס המוסיקה

ועוד עדכון: יואל אמר נבחרה גם להצגת השנה לילדים בטקס פרסי הבמה 2015

רונית קנו וסיימון סטאר, מתוך

רונית קנו וסיימון סטאר, בחזרות ל"יואל אמר". להתראות בפסטיבל

*

ומכיוון שכמעט פסח – על הצד הבלתי נראה של ההגדה (ולמה אני כן קוראת את "שפוך חמתך" בליל הסדר?)

*

מבחר מהצגות ילדים שליוויתי בשנים האחרונות

קו נקודה המינימליסטית על גבול המופשט.  *  מעיל הפלאים ההצגה הראשונה שיצאה מהחממה וגם היא משתתפת בפסטיבל ואפשר להזמין כרטיסים.  *  קרקס קוביות בהשראת התיאטרון של הבאוהאוס  *  פירט באמבט שייצא בשנה הקרובה כספר עם איורים של שמרית אלקנתי המעולה.  *  השושנה ישנה היפהפייה הנרדמת של נעמי יואלי חברתי היקרה. יש לי העונג והכבוד ללוות גם את העבודות שלה למבוגרים. למשל.

*

Read Full Post »

"עץ השיער" של מרי דה מורגן הוא כמו מצלמה זעירה שהוחדרה לתוך איבר של הנפש. התעללות, מיניות, חוסר אונים, כזב, קנאה, וקסמי ריפוי וצמיחה לכודים בדימויים עזים ומסתוריים ארוגים משיער, עצים, אברי גוף, ציפורים, מים ואור.
תרגמתי את הסיפור לכבוד יום הולדתי ואני מעלה פרק כל ערב, ששה פרקים בסך הכל (להלן "שבוע עץ השיער"), ואחר כך אשתף אתכם בכמה מחשבות בתקווה לשיחת נפש.

לחלק הראשון של הסיפור

לחלק השני של הסיפור

*

עץ השיער מאת מרי דה מורגן (חלק שלישי)

תרגמה מרית בן ישראל

.

רופרט הביט סביבו וראה שהוא קרוב ליבשה. הוא חתר אל החוף וירד מסירתו. ברגע הראשון לא הבחין בשום דבר יוצא דופן. הארץ היתה נחמדה למראה. הוא צעד היישר נכחו ועצר מול שורת חמניות נהדרות כדי להתפעל מיופיין. לפתע נשלפו מן הגבעול הסמוך שתי זרועות לבנות ושתי ידיים צחורות שאחזו בכתפיו ומשכו אותו בכוח על-אנושי. ומיד הושיטו גם שאר הגבעולים את ידיהם. מתוך הפרחים הצהובים הגיחו ראשים, ראשי נשים יפהפיות בעלות הבעה חולמנית ושיער זהוב נוצץ. ועד מהרה התחוור לו לרופרט שהידיים האלה, שלפיתת הברזל שלהן הלכה והתהדקה, עומדות למחוץ אותו למוות.

ואז נזכר באבנים הטובות הטמונות בכיסו. הוא שלף ברקת זוהרת וטלטל אותה מול פני החמנייה שלפתה אותו.

"עזבי אותי," קרא, "ותקבלי את זה."

הזרועות היו הדוקות כמקודם, לא הורגשה כל התרופפות, ורופרט הניף את הברקת מעל לראשו ואמר: "אם לא תשחררי אותי מיד, אשליך אותה הרחק מעבר להישג ידך ולעולם לא תזכי בה.

הידיים היססו לרגע ולאט לאט התרפו ורופרט ניתַּר מתוכן רועד כולו מן הסכנה שממנה נחלץ. הוא התרחק כדי זְרוע מן הפרח ורק אז התעכב לרגע והשליך את הברקת לתוך היד הלבנה היפה והאכזרית שנפשטה אליה. ומיד נשא את רגליו וברח משורת החמניות, וכולו מתנשף ורועד קרס לבסוף, על אבן גדולה וחשופה.

דורותיאה טנינג (ותודה לאיריס קובליו על הלינק)

מתוך העיבוד שקראתי בילדותי. האיור (לחצו להגדלה) של איזה - האם מישהו יודע משהו על המאייר/ת הזה-הזאת?

.

כשהתאושש מעט הביט סביבו וראה שלא רק לחמניות יש זרועות וידיים אלא גם לעצים, והן נשלחות לכל עבר ומגששות בתקווה לתפוס משהו, וכשהשפיל את עיניו גילה שכל עלה של עשב מצויד אף הוא בזוג ידיים זעירות הנמתחות לתוך האוויר.

בצחוק, טמן את כף ידו בעשב, ומיד אחזו בה מאה ידיים קטנטנות ומשכו אותה אליהן. בלי קושי שחרר את היד, זה היה קל כמו לנער מעליו כמה עכבישים. ותוך כדי כך נמלא פליאה על הארץ הזאת שבה הצמחים דומים ליצורים חיים אבל אין זכר לבני אדם או לבעלי חיים. הוא היה עדיין שקוע במחשבות כשצל נפל על השביל, וכשנשא את ראשו ראה נמרה גדולה ויפה מביטה לתוך עיניו. מיד שלח ידו לרובה והיה בוודאי יורה בה לולא אמרה חרש:

"אל תירה, לא אפגע בך. איך הגעת לכאן? אתה האדם הראשון שפגשתי מאז שהגעתי לאי הזה."

רופרט לטש את עיניו בתדהמה למראה הנמרה המדברת בפשטות כזאת ואמר:

"הגעתי לכאן בסירה קטנה. שמי רופרט ואני מחפש את עץ השיער. מי את? מעולם לא נתקלתי בנמרה מדברת עד היום."

"אני לא באמת נמרה, אלא אישה שהפכה לנמרה בכשפיה של פיה רעה. ספר לי בשביל מה אתה זקוק לעץ השיער ואיך הצלחת להישאר בחיים עד כה, ואז אספר לך את סיפורי."

ורופרט אמנם נענה וסיפר לנמרה איך יצא לחפש את עץ השיער ואיך זכה באגוזי הזירבל. הוא סיפר לה מה הבטיח לציפור הצהובה ואיך נחלץ מציפורני החמנייה.

סלבדור דאלי (תכשיטים?)

היא האזינה בשתיקה ולבסוף אמרה: "אתה חייב את חייך לאגוזי הזירבל. לולא כוח הקסם שלהם היה הנשר הצהוב ממית אותך מיד, כפי שזמם; אין גבול לרשעותו. רק אגוזי הקסם הצילו אותך ממנו וגם מסכנות אחרות שעליהן אינך יודע דבר. אתה האדם החי הראשון שהגיע כל כך רחוק. ועכשיו, בוא נתרחק מעט מן הידיים התופסות ואספר לך את סיפורי."

רופרט ישב והנמרה השתרעה לרגליו, קיפלה את זנבה תחתיה ופתחה בסיפורה.

*

(זה פרק קצת קצר, אני יודעת, אבל לא רציתי לבתר את סיפורה האפל של הנמרה, ושניהם ביחד זה יצא מאד ארוך)

לפרק הבא של הסיפור

*

עוד על פרחים ואנשים: על שיר של ביאליק ועל איור של בתיה קולטון

*

על מרי דה מורגן

פרוייקט מרי דה מורגן

את תצטרכי כמובן, לטפל בכל נסיך לגופו

צרחות של דגים

פוסט שמתחיל במרי דה מורגן ומסתיים ברונית מטלון

*

אותה תקופה, אותה סוגה: חבל טבור מזהב – על המלך הצעיר של אוסקר ויילד

אותה תקופה, קסם קצת שונה טלטלה אסתטית וקיומית – על ילדי המים של צ'רלס קינגסלי

*

*********************************************************************************
*********************************************************************************

ובלי שום קשר אבל חשוב מאד!

ספריית גן לוינסקי לקהילות הזרות בתל אביב זקוקה למתנדבים!
.

********************************************************************************
********************************************************************************

*

Read Full Post »