Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘גאווה ודעה קדומה’

בת האיכר החכמה
"היה היה איכר עני שלא היתה לו אדמה אלא בית קטן בלבד ובת אחת יחידה."
כך נפתח בת האיכר החכמה סיפור מס' 94 של האחים גרים. המלך ששומע איכשהו על עוניים נותן להם חלקה במתנה. כשהם הופכים את האדמה הם מוצאים בתוכה מכתש זהב. האב רוצה לתת את המכתש למלך והבת מתנגדת כיוון שלא מצאו עֵלי. היא חוששת שזה יכניס אותם לצרות. כשהאב העקשן מביא את המכתש למלך, הוא אכן מושלך לכלא עד שיביא את העלי, ושם הוא לא אוכל ולא שותה ורק צועק כל הזמן: "אילו רק שמעתי בקול בתי!"
המלך מסתקרן ומזַמן אליו את הבת החכמה. אם תצליח לפתור את חידתו, הוא מבטיח, יישא אותה לאישה. החידה היא מעין משימה: עליה לבוא אליו לא לבושה ולא עירומה, לא ברכב ולא ברגל, לא בדרך ולא מחוצה לה. בת האיכר מתפשטת וכורכת על גופה רשת דייגים (לא עירומה ולא לבושה), את קצה הרשת היא קושרת לזנבו של חמור שגורר אותה לארמון (לא ברכב ולא ברגל), והיא נוגעת באדמה רק בבוהן רגלה (את החלק הזה אני לא לגמרי מבינה).
המלך מתרשם ונושא אותה לאישה. כעבור שנים אחדות הוא יוצא מארמונו ונקלע לקטטה בין איכרים: לאחד האיכרים היו זוג סוסים וסייח ולשני היו זוג שוורים. הסייח הלך לשבת בין שני השוורים, והאיכר השני טען שהוא בנם. המלך משתכנע משום מה ופוסק לטובתו. בעל הסייח האמיתי הולך לבקש את עזרתה של המלכה. היא נותנת לו את עצתה בתנאי שלא יסגיר אותה. למחרת כשהמלך יוצא מארמונו הוא נתקל באיכר הלבוש כדייג ומטיל את רשתו על אם הדרך.
– "מה אתה עושה?" – "אני דג." – "אבל אין כאן מים." – "כמו ששני שוורים ממליטים סייח, כך אני יכול לדוג גם ביבשה." המלך דורש לדעת מי נתן לו את הרעיון והאיכר נשבר ומסגיר את המלכה. בתגובה מחליט המלך הזועם לגרש אותה. כמתנת פרידה הוא מרשה לה לקחת מן הארמון את הדבר היקר לה ביותר, לפי בחירתה. במשתה הפרידה היא משקה אותו בסם תרדמה, ואז היא מצווה לעטוף אותו בסדין ולוקחת אותו לבקתתה. כשהמלך מתעורר היא מסבירה לו שבכל הארמון לא מצאה דבר אהוב ויקר לה יותר ממנו. דמעות עולות בעיניו והוא אומר לה: "אישתי היקרה, את תהיי לי ואני לך." הוא מתחתן איתה בשנית "והם בוודאי חיים עד היום הזה."

*

לכל מכתש יש עלי
"
לכל סיר יש מכסה", אומר הפתגם, כלומר לכל אחד יש בן זוג שמתאים לו. "לכל מכתש יש עלי", זו וריאציה קצת יותר גרפית (שלא לומר פורנו-גרפית) של הפתגם, כפי שהוא נרמז בסיפור. זה לא נאמר כמובן במילים מפורשות. ספק אם האיכר עצמו מודע לכך, אבל תשוקתו לתת את למלך הנדיב את מכתש הזהב, היא כיסוי דק לתשוקתו לתת את בתו הלא נשואה (כלומר המכתשית נטולת-העלי) לבעל הראוי.
והמלך הוא אכן העלי המתאים לה. הוא נמשך לחוכמתה. אם תפתור את חידתו יישא אותה לאישה.

רוב המטלות של הגיבורות בסיפורי האחים גרים הן משימות חסרות שחר שנועדו להתיש ולהשפיל אותן; למשל בירור אפונים ועדשים מתוך האפר בסינדרלה, או חיפוש תותים בשלג בשמלת נייר בשלושה גמדים. למיעוטן יש מטרה מעשית – תפירת כותנות מפרחי אסתר בששת הברבורים כדי להציל את אחיה של הגיבורה מכישוף, טווית שלושה חדרים של פשתן בשלוש הטוות, או טווית זהב מקש ברומפלשטילצקין (עוץ לי גוץ לי). אלה גם לפי מיטב ידיעתי, שתי המשימות הנוספות היחידות שהפרס עליהן הוא נישואין. וכך או אחרת, כל המשימות – הגיוניות ומופרכות – מתמקדות במלאכות המסורתיות של נשים: בישול, תפירה, טוויה.

המשימה המוטלת על בת האיכר שונה באופן מהותי. היא נועדה לבחון את חוכמתה. אך ורק. אין שום איום בצדה, שאם תכשל תוצא להורג (כמו האיום על בת הטוחן ברומפלשטלצקין, או על מגוון נסיכים המנסים לפתור את חידותיהן של נסיכות קשוחות.) וגם החוכמה שהוא בודק היא מסוג מאד מסויים. המלך אינו מעוניין בידע אלא במקוריות, ב"חשיבה מחוץ לקופסא".
לא רק שהמשימה אינה "נשית", גם התנהגותה של בת האיכר חורגת מן הסטריאוטיפ; אין בה טיפת ביישנות או כוונה להמעיט בערך עצמה. עוד לפני שהיא שומעת את החידה היא כבר מצהירה שתמצא את הפתרון. והאסרטיביות ניכרת גם בפתרון עצמו: היא לא מתביישת לעשות צחוק מעצמה, להגרר על ידי חמור ולהופיע לפני המלך בלבוש מפוקפק, מלוכלך מעפר. (ולמי שחושד שיש כאן סוג מתוחכם של ביגוד פתייני, אני רק יכולה להגיד שבשום מקום לא נאמר שהיתה יפה. עניין חסר תקדים אצל האחים גרים כשמדובר בגיבורה צעירה וחיובית ובסיפור שעניינו אהבה ונישואין). ובכל מקרה היא עומדת במבחן והמלך נושא אותה לאישה.

ואז מגיע מבחן החוכמה של המלך. הוא נקרא להכריע בסכסוך בין שני איכרים. מי יודע למה פסק כפי שפסק. אולי זו להיטותו לחשוב מחוץ לקופסא שמכשילה אותו, אולי יש סיבות אחרות, אבל הוא טועה והמלכה מעמידה אותו על טעותו. גאוותו נפגעת כשמתברר לו שהיא מיטיבה לשפוט ממנו. זה קצת יותר ממה שהוא יכול להכיל. ובנוסף על כך הוא גם מרגיש מרומה. הוא מחליט לגרש את אישתו, וכיוון שהוא נדיב וטוב ביסודו (וגם אוהב את אישתו) הוא מחליט לתת לה לבחור את מתנת הפרידה שלה בעצמה.

ומה היא עושה? היא בוחרת בו. היא בוחרת בו בדיוק כפי שבחר בה: היא הגיעה לביתו כמכתש וזכתה באהבתו. וגם הוא מגיע לביתה כחפץ, חבילה עטופה בסדין, שזכתה באהבתה. כלומר שוויון מוחלט.

*

גאווה ודעה קדומה 
בבת האיכר החכמה יש משהו מאליזבת בנט של ג'יין אוסטין; חוכמתה ונדיבותה, חוסר המורא שלה מן הכסף והשררה, היכולת שלה לצחוק על עצמה ועל אחרים, בלי רוע. והמלך, כמו מר דארסי, אכן לומד ממנה את השיעור שבו חפץ מלכתחילה.

כי יש דרכים רבות לבחון חוכמה וחשיבה מקורית, אבל החידה שהמלך מציג לכלתו העתידית חושפת את משאלתו לזוגיות שונה. הוא מבקש שהיא תגיע אליו בדרך חדשה ולא קונבנציונאלית. הוא מנסה, ובסופו של דבר גם מצליח, להתנער מחלוקות דיכוטומיות כמו לבוש או עירום, ברכב או ברגל, מכתש או עלי, נשי או גברי.

ברנקוזי, הנשיקה

*

ועוד שתי הערות על סימטריה ועל תקווה
זו פעם שלישית שאני כותבת על סימטריה באתר זה. ובכל סיפור לה יש תפקיד שונה.
בסיפורו של אודון הסימטריה נועדה לצרכי השוואה. מלך אחד זוכה במתנה שאין ערוך לה, והסיפור משווה בינו לבין מלך אחר כדי לבדוק אם הוא ראוי למתנה.
בסיפור שמשון הסימטריה נובעת מן הגיבור. היא משקפת את טבעו החצוי ואת שאיפתו לשליטה ולסֵדר, על אף – או אולי בגלל – מזגו הפראי.
ובסיפור הנוכחי הסימטריה היא משל על זוגיות, על שוויון ועל אהבה, בין איש לאישה ובין אישה לאיש.

בת האיכר החכמה הוא סיפור יוצא דופן בסיפורי האחים גרים. לא רק שאינו משקף את המציאות המגדרית בתקופה שבה נכתב, הוא גם מקדים את המציאות המגדרית המשופרת של ימינו. ומצד שני הוא לא חלום סנטמנטלי בהקיץ. יש בו משהו נמרץ ומעשי, לא מתנצל, מלא שכל ישר והומור. הוא מפתיע ומעורר תקווה. כי כדי לגרום לשינוי צריך קודם לדמיין אותו. ואחר כך צריך לעשות עוד כמה דברים. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

*

עוד נשים בסיפורי האחים גרים

הנערה ששיחקה עם רוצח סדרתי (תשכחו מנסיכות פסיביות, אצל האחים גרים הן מנצחות גם רוצחים סדרתיים)

האישה שרצתה להיות מלך

סינדרלה – ההפך ממה שחשבתן (כלומר מכשפה רבת עוצמה)

טוב לב מנצח צייתנות וגם יופי לא מזיק

מה עושות הנסיכות בלילות?

ועוד

Read Full Post »