Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘אקס חמותי החורגת’

"מפגשים אינטימיים עם אקס חמותי החורגת," כך מגדירה נעמי יואלי את המופע החדש שיצרה. אקס החמות החורגת ("הגדרה מדעית", היא מדגישה) היא אגי יואלי, פסלת, בשלנית ומספרת סיפורים "שאת חלקם אסור לקחת ברצינות, ואת חלקם אסור לספר."

ובעצם לא סיפורים אלא שוואנקים; "שוואנק זו מין אנקדוטה משעשעת, אבל שקרתה לך. השתתפות אישית חובה," מסבירה אגי, ובהזדמנות אחרת היא מוסיפה:

"אני חושבת שאחד הדברים שהחזיקו אותי בחיים זה שהכל בעצם – חוץ ממה שקרה וקורה וקשור למוות ולעינויים – הכל די מצחיק ביסודו."

והמשפט הזה כמו אוצר בתוכו את רוח ההצגה, כולל המשקולת באמצע. וזו חתיכת משקולת, השוֹאה שנמצאת כל הזמן בזווית העין, משתקפת בשוואנקים בעקיפין כמו שמדוזה השתקפה במגן של פרסאוס, כי המבט הישיר מאַבֵּן.

הפוסט הזה יעסוק בשתיים מן הבחירות שעשתה נעמי יואלי ב"אקס חמותי החורגת", וגם ב-מה זאת אמנות, לפחות בשבילי.

זו הצגה חדשה-חדשה ולכן קימצתי מאד בספוילרים, ועדיין, מי שרוצה להיות דף טרי וחלק מוטב שידחה את הקריאה.

*

1. אושפיזין

השוואנקים מחולקים לחמש קבוצות: ילדוּת, חתונה, מסעות, אמנות, ודברים שאסור לספר. נעמי מספרת אותם לחמישה מתנדבים שהיא מארחת סביב השולחן, אחד לכל קבוצת סיפורים. היא עצמה מגלמת את אקס חמותה החורגת; היא לא מתחפשת לאגי יואלי וגם לא מחקה אותה (אף שהיא מדברת בניגון ובמבטא שלה) אלא משמשת כעין מדיום לדמותה, ולא משנה שאגי לגמרי בחיים, ואפילו – כמו שקרה בהצגת הבכורה – נוכחת באולם.

כששאלתי את נעמי, למה היא בעצם זקוקה לָאורחים, היא אמרה שהאורח תופס את מקומה שלה, ומשחרר אותה להיות אגי (נימוק די מאגי). וכששאלתי למה שקהל לא יתפוס את מקומה, היא אמרה שאלה סיפורים אינטימיים, הקהל גדול מדי.

תיאטרון האורחים מנסה לשחזר את הנסיבות שבהן שמעה את הסיפורים מאקס חמותה החורגת, שעמה היא נפגשת כל שבת בבוקר לכוס קפה ועוגה ושוואנקים כבר יותר מארבעים שנה. לשחזר עד גבול מסוים, כי המתנדב שתופס את מקומה של נעמי לא "למד את תפקידה", הוא חופשי להגיב לסיפורים כאוות נפשו ואישיותו.

השחקן כריסטופר ווקן סיפר פעם בראיון, שבכל פעם שהוא מקבל לידיו תסריט או מחזה חדש – הוא מוחק את כל הטקסטים של בני שיחו. הפעולה הזאת (שיש לה אגב גם היבט מאגי על גבול הוודו – ווקן כאילו מוחק את "יריביו" ומנכס את הסצנה לעצמו) מכניסה ממד של ספונטניות למשחק. ווקן לא "יודע" מה השחקנים האחרים יגידו, הוא חייב להקשיב להם באמת, כמו בחיים.

מתוך

נעמי (כלומר אגי) יואלי מארחת, מתוך "אקס חמותי החורגת", צילם אורי רובינשטיין

ובחזרה ל"אקס חמותי החורגת" – כל אורח מכניס אלמנט בלתי ידוע להצגה ומוסיף לה קבין של מיצג, מתח של אמנות חיה, פיסת חיים אמיתית שלא נכללה בחזרות ובמחזה הכתוב. זה תובע מנעמי דריכות מיוחדת. היא לא יכולה פשוט לדקלם את הטקסט שלה, היא חייבת להקשיב לאורח. וזה מצריך אומץ גדול, כי המתנדב יכול להיות ניטרלי יחסית ואפילו להקפיץ את הסיפורים, אבל הוא עלול גם לגרום לתאונת שרשרת שתדרדר את כל ההצגה.

כל מי שעלה אי פעם על במה נוכח שאין אדם יורד פעמיים לאותו נהר. בניגוד לקולנוע, שכל מה שמתרחש בו נקבע מראש, תיאטרון הוא מדיום חד פעמי ורגיש שניזון מהאנרגיות של הקהל. כל הצגה שונה מחברתה. כשנעמי מעלה את הקהל לבמה והופכת אותו לדמות, היא מציפה את האיכות הזאת ומעלה אותה בחזקה. וזו הסיבה הראשונה שכדאי לראות את "אקס חמותי החורגת" יותר מפעם אחת.

*

2. גיאולוגיה (או הנדלזץ ואני)

בשולחן העגול יש חמש מגירות, אחת לכל קבוצת שוואנקים מצחיקים עם תחתית כפולה. סדר הסיפורים אינו קבוע מראש אלא מוגרל על ידי האורחים. איך זה קורה? לוח השולחן הוא מעין רולטה. כל אורח מסחרר אותה עד שהיא עוצרת על מגירה מסוימת. ואז הוא מתיישב מולה ומוציא את מה שיש בתוכה (אף מילה על התכולה, בשם תענית הספוילרים), ונעמי, כלומר אגי, מתחילה לספר.

מתוך

מתוך "אקס חמותי החורגת". ברקע מוקרן החלון האמיתי של אגי יואלי. עיצוב, הדס עפרת, תאורה וצילום, אורי רובינשטיין

כששאלתי את נעמי למה בחרה בהגרלה, היא אמרה שניסתה לשמור על האי-סדר שבו שמעה את הסיפורים. זה לא שאגי הרצתה לה את תולדות חייה מלידה עד זקנה. השוואנקים נמסרו ברצף אקראי, תוך כדי שיחה.

ברמה המימטית (מחקה מציאות) זה ניסיון לשחזר באמצעים תיאטרליים את הרצף האקראי של השיחה.

אבל כל סיפור חיים, ועל אחת כמה וכמה של ניצולי שואה – ואי אפשר להתחמק מהשואה, הנוכחת-נפקדת של המופע – מציף את המתח בין תכנון למקרה, שלא לומר גורל (לסבתא שלי היה פתגם כזה ביידיש, שאם הגורל שלך לנשק את התחת, התחת כבר יגיע אליך לפרצוף… וישנו גם הפתגם האחר, שהאדם חושב ואלוהים צוחק).

ברמה הסימבולית, רולטת המגירות של "אקס חמותי החורגת" מסמלת את "מוסיקת המקרה", את השליטה המוגבלת בפניות החדות של החיים.

וישנה גם רמה שלישית, ארס פואטית.

זה קשור ל"פאבולה" ו"סוז'ט", צמד מושגים שימושיים מתורת הספרות: הפאבולה היא העלילה כפי שקרתה בסדר כרונולוגי, הס'וזט הוא הסדר שבו הסופר בוחר למסור את הדברים. זה לא סתם עניין טכני או פורמליסטי. לסדר יש השלכות רטוריות ואתיות, הוא יכול לשנות את החוויה וגם את משמעות הסיפור. זה מוחצן במיוחד בסיפורים בלשיים או בסיפורי פואנטה (וגם בסרטים של טרנטינו, אם כבר מדברים על זה. טרנטינו הוא הווירטואוז הגדול של הסוז'ט בימים אלה, ולא רק בהם), אבל זה קיים ברמה זו או אחרת, כמעט בכל טקסט.

אני זוכרת ראיון שקראתי לפני שנים עם שני כוכבי כדורגל צעירים מן הפריפריה על סף פריצה. הם לא הפסיקו לדבר על "הקריירה" ו"הכסף הגדול". ואז רגע לפני הסוף, המראיין שאל אותם, מה הדבר הראשון שהם עומדים לעשות בכסף הגדול, ושניהם ענו אותה תשובה: לסדר את האמא (במובן לקנות לה דירה וכולי). וזה היה כל כך מפתיע ונוגע ללב אחרי החגיגה הקרה של הביג מאני. כמעט סיפור פואנטה. ורק תארו לכם מה היה קורה, אילו היו טוענים מהתחלה שהם בעסק רק בשביל האמא, כמה מהר האמירה היתה נבלעת בהיקסמות מהכסף, והאותנטיות היתה נשחקת ומקבלת טעם לוואי של יפיוף.

ובחזרה לנעמי יואלי: הסוז'ט של "אקס חמותי החורגת" משתנה בכל הצגה על פי רולטת המגירות. בכל פעם נוצר נרטיב חדש עם הקשרים ודגשים שונים. ברמה הזאת "אקס חמותי החורגת" היא אוונגרד, מופע נסייני, תרגיל חי בפואטיקה.

*

יצא לי פעם לראות את קפה מילר בחברת נעמי יואלי. ואני זוכרת את ההתרגשות שלה מ"הרגש והמתמטיקה", את ההשתאות מן היכולת של פינה באוש להיות בפנים ובחוץ, ליצור מופע שהוא לגמרי רגשי ובו בזמן מופשט ומתמטי ונסייני. אני חושבת שנעמי השיגה את זה בדרכה, ב"אקס חמותי החורגת". אני חושבת שזה מסביר איך מצאתי את עצמי להפתעתי, בצד של מיכאל הנדלזלץ. "אני ממש שיפשפתי את עיני" כמו שכתבה נעמי שמר, אבל נראה שכל אחד מאיתנו פשוט נענה לדברים אחרים. הוא קיבל את מנת התיאטרון שלו, ואני את הנסיינות שלי, את המתח בין הרמות השונות, את הרב-משמעות.

*

אגי יואלי בסטודיו

אגי יואלי בסטודיו. מן האתר של האמנית

ולסיום, שוואנק של אגי יואלי על קץ הילדות:

למשפחה היו כרמים … ושמה בכרמים, אני עם גבי אחי, תפסנו חרגולים. היו המון חרגולים, שמנו אותם בקופסאות גפרורים, ורצינו ללמד אותם לחיות כמו בני אדם. ואני עשיתי להם כלים פצפונים מחימר וגם קומקום למים מחימר, וחשבתי: זה כיף לא נורמלי לעשות את הדברים האלה מחימר. וזו היתה הפעם הראשונה שחשבתי שלא כדאי להיות רקדנית אלא לעשות לחרגולים כלים.

והילדות שלי נגמרה בנקודה מאד מוזרה … אני רציתי לעשות לחרגול כף. ואמרתי לגבי: את הכף הגדולה אני אעשה מחימר. ואז, כשהתחלתי לעשות את זה, פתאום שנינו התחלנו להתגלגל מצחוק – ובאותו רגע נגמרה הילדות; פתאום התעוררנו מהילדות ונתנו לכל החרגולים ללכת. עד אז עוד האמנו שנלמד אותם לבשל…

(מתוך "אקס חמותי החורגת")

*

גילוי נאות ומכופל

לא רק שנעמי יואלי היא חברה יקרה, אני ממלאת כבר שנים את תפקיד "העין השלישית" שלה, משהו בין וזיר לתומכת לֵידה, לקיר אנושי שאפשר לזרוק עליו רעיונות כדי לראות איך הם חוזרים.

ועם זאת, התובנות של הפוסט הזה לא נולדו ביחד עם ההצגה אלא בדיעבד.

*

עוד באותם עניינים

ארבעה סוגים של זיכרון, על "השולחן – עבודת כיתה" של נעמי יואלי

"כל אחד תופס איבר אחר" (ג'וטו ונעמי יואלי)

בנלי, רדיקלי או טרגי, שני סיפורי כלולות מאת סופי קאל (אלופת שוואנקים בפני עצמה)

פוגה לשוד יהלומים – על כלבי אשמורת של קוונטין טרנטינו

למה הבלונדיניות תמיד זוכות בתפקידים הכי טובים?

*

ובלי שום קשר אבל משמח – נפתחה ההרשמה

לחממת האמנים החמישית של הקרון!

שנת הלימודים 2015-2016

*

Read Full Post »

כמה אירועים שיש לי בהם חלק, וגם כמה שלא.

1. הכי דחוף וחם ישר מהתנור מתקיים בירושלים כבר הערב ומחר!

אקס חמותי החורגת (לפוסט שכתבתי על ההצגה)

עבודה בימתית מאת נעמי יואלי, בהשראת אגי יואלי, אקס חמותה החורגת, פסלת, בשלנית ומספרת סיפורים שאת חלקם אסור לקחת ברצינות, ואת חלקם אסור לספר.

אגי יואלי היא האישה השלישית שסביבה אורגת נעמי יואלי מופע. דודה פרידה היתה הראשונה, ואחריה נתיבה בן יהודה (שתי ההצגות זכו לפרסי פרסים). כאן בעיר האושר כתבתי על העיבוד הנפלא שלה לאידה פינק, וגם פרסמתי סיפור ילדות שכתבה.

פסל של אגי יואלי

פסל של אגי יואלי

נעמי (חברה יקרה – גילוי נאות ומשמח) היא אשת תיאטרון מרתקת, מספרת סיפורים וסטנד-אפיסטית מולדת. כבר שנים אני מלווה את עבודותיה כ"עין שלישית" – ככה היא קוראת לזה, אף שהפעם שימשתי בעיקר אוזן שלישית, כי עד הרגע האחרון לא ראיתי חזרה, רק דנתי איתה ברולטת המגירות (מה זה? תצטרכו לבוא להצגה כדי לראות), והקשבתי לסיפורים הנפלאים המצחיקים והחריפים שבזווית העין שלהם אורב כל הזמן מה שאי אפשר לספר (אושוויץ).

מתי זה קורה? עכשיו.

היום, יום ג' 17 בפברואר, בשעה 20:30

מחר, ים ד' 18 בפברואר, בשעה 20:30

אולם לאו מודל, מרכז ז'ראר בכר, ירושלים, להזמנת כרטיסים

מתוך אקס חמותי החורגת, צילם אורי רובינשטיין

מתוך אקס חמותי החורגת, צילם אורי רובינשטיין

*

2.NOA1ואם כבר אמרתי (ולא פירשתי) "רולטת מגירות", אז משהו שאני לא מעורבת בו – נועה אסטרייכר מציגה בבית האמנים תערוכה קטנה של שירים למגירה , מעלל אוקסימרוני שבו ניסתה להחזיר שירים לסודיותם ובו בזמן להציג אותם לראווה. כלומר אסטרייכר מחזירה שירים למגירות, אבל פתוחות, כאלה שהתרחקו מחביון הארון, אלא שבניגוד לקופסאות התצוגה של מוזיאונים לטבע השירים של אסטרייכר חשופים לגמרי, בלי הזכוכית שחוצצת ומגינה. ורק פה ושם מבליחה לה ידית טבורית, או אוזן יחידה שבה משכו את המגירה (ושמא גררו? האם המילה "מגירה" נגזרת ממגורים או מגרירה? זה הבדל גדול, אם כי אבימלך היה מלך גרר, אז אולי אין סתירה) כמזכרת מחיים קודמים.

נועה אסטרייכר, שיר למגירה. המילים של תרצה אתר (והידית כטבור)

נועה אסטרייכר, שיר למגירה. המילים של תרצה אתר (והידית כטבור)

*

3. בדרך כלל אני לא כותבת על מוסיקה, אני לא מרגישה די מומחית. אבל אודי רז הוא זה ששלח לי את היופי הזה, והיה לו אפילו פוסט אורח פה לפני עידן ועידנים. הוא היה שותף של בני בהרבה פרוייקטים אמנותיים-קהילתיים משמחים, למשל זה, ולפני כמה שנים בחנוכה, הוא הצטרף להדלקת נרות משפחתית, ולימד אותנו לשיר שירי חנוכה רגילים (סביבון סוב סוב סוב וכולי) בכל מיני קולות שהמציא, היה מענג וקסום. ומלבד זאת היתה לו צמה מפוארת ועדיין נותר זכר ממנה (ויש לי חולשה לצמות, עובדה).

ועכשיו הוא הקים להקה שתופיע (אם תרצו) אצלכם בסלון! וכך הם כותבים:

אודי רז והקולות הצפים

אודי רז והקולות הצפים

אחרי כמה חודשים של חזרות, יש משהו חדש ויפה שאנחנו רוצים לחלוק אתכם.

הקמנו להקה, "אודי רז והקולות הצפים", בה שרים אודי, לילה ויואב בשלושה קולות וענבר מלווה ביוקללה, באקורדיון ובכלי הקשה. השירים, שכותב ומלחין אודי, מושפעים ממוסיקה דרום-אפריקאית וממוסיקה ישראלית מוקדמת. המילים לוקחות חוויות קטנות ואישיות, והופכות אותן למעין גוספל חילוני. איך זה נשמע? האזינו כאן לשיר "מקום למחשבות".

החלטנו להתחיל את הדרך בהופעות בדירות ובתים של אנשים – אולי אפילו אצלכם! אם יש לכם מקום לארח 20 חברים להופעה, נשמח להביא אליכם את המוסיקה שלנו (למודאגים: לא צריך הגברה, אנחנו אקוסטיים לגמרי). ההופעה ללא תשלום, ובסופה יוכל הקהל לקנות חוברת של מילות השירים, או לתרום בהתאם לרצונו.

חברי הלהקה: אודי רז – שירה, מילים ולחנים, לילה בטרמן – שירה וכלי הקשה, יואב יפת – שירה, ענבר היימן – יוקללה, אקורדיון, כלי הקשה ושירה

רוצים להזמין אליכם הופעה? לדעת כשמתקיימת הופעה באזורכם? לשאול שאלה?

שילחו מייל ל hakolothatzafim@gmail.com או התקשרו 052-3334439

נשמח אם תעבירו הלאה לחברים שעשויים למצוא בו עניין

*

ושתי הצגות ילדים חדשות שזכיתי ללוות אמנותית. רכבת המתנות של סבא וסבתא, ותהיה בריא מוריס מגי.

4. את רכבת המתנות שובת הלב של סבא וסבתא, כלומר של נטליה רוזנטל ואבי כהן, אפשר לראות בירושלים בפורים.

PU
5. בשביל ההצגה השנייה צריך לחכות קצת יותר (אבל שווה מאד מאד!)

מעין רזניק, ב

מעין רזניק, ב"תהיה בריא מוריס מגי"

תהיה בריא מוריס מגי של מעין רזניק ואיילת גולן

תוצג בגלרייה תיאטרון החנות, ברח' העלייה 31 בתל אביב

בשבת 28 במרץ 2015 ב11:00 וב12:30.

החנות היא תיאטרון קטנטן וכדאי להזמין כרטיסים מראש!

*

6.

מתוך plastic heroes של אריאל דורון

מתוך plastic heroes של אריאל דורון

אם אתם רוצים לראות תיאטרון חפצים מבריק למבוגרים מצחיק וקצת מכאיב

לכו לראות את plastic heroes של אריאל דורון.

זה קורה בשבת הקרובה, ה-21 לפברואר בשעה 20:00

באותה גלרייה תיאטרון החנות, ברח' העלייה 31 בתל אביב

זה תיאטרון קטנטן, אז מומלץ להזמין כרטיסים מראש.

*

7. היו לי עוד, אבל התעייפתי. ורק לסיום, פרחקיר שעליו כתבתי פה.

640-kir

Read Full Post »