כששולחים אותך לדרקון את צריכה קודם כל להרוג אותו, לפני שהוא יהרוג אותך. ונניח שהצלחת כנגד כל הסיכויים, עכשיו מגיע החלק הקשה באמת: לחזור לחֶברה ששלחה אותך אל מותך, להשתחרר מתפקיד הקורבן, להשיג שליטה בגורלך, מקום משלך בעולם.
"בנות הדרקון" הוא סיפור פנטסטי לכאורה ובעצם ריאליסטי עד העצם, על ילדות שמסרבות להרפות את אחיזתן מעולם שמתעקש לנער אותן מעליו.
וביתר פירוט:
*
בנות הדרקון הגיעו אלי בחלום, היישר מן התת מודע. בסתר ליבי (וגם לא כל כך בסתר) אני מאמינה שהנפש היא הקוסמת הגדולה מכולם. "הכל אוטוביוגרפיה והכל פורטרט, אפילו כסא", אמר הצייר לוסיאן פרויד בחוכמתו, ועל אחת כמה וכמה "בנות הדרקון": על כריכת "כל הילדות" מופיע תצלום שלי מגיל 12, שעד היום אני הכי מזהה בו את עצמי.
אני מרגישה כמו מר בנט (לא הנפתלי), אחרי שמר דארסי ביקש את ידה של ליזי והוא כותב למר קולינס: "אדוני היקר, שוב עלי להטריח אותך בעניין איחולים…" ומצד שני, זה עניין גדול בשבילי. כמעט 17 שנה אני חיה את הנערות האלה, ועכשיו הן סוף סוף יוצאות לעולם בעטיפה הסופית והנכונה: לא פנטזיה ולא לילדים, אלא פשוט – ספרות. אני שמחה ומתרגשת וגם חרֵדה לגורלן.
קנו, קראו והפיצו כי
סיפורים יכולים להציל. בחיי.
לרכישה באתר של עם עובד ובחנויות הספרים
ויש עוד חדשות, אבל לא הכל בבת אחת!
עיר-האושר 
מרית יקרה, איזה כיף…! מזל טוב! ולהקוראים – אושר ועושר, כמיטב המסורת של העיר הזאת 🙂
חיבוקים וברכות טובות, מרית יקרה!
מותר להגיד מזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת.
ארכוש לי את הראשון.
בהצלחה בהמשך, שודאי כבר התחיל.
האח!!!!!!!!
איזה כיף לנו 😊 תודה תודה! מחכה בקוצר רוח…
מזל טוב, מרית!
מחכה מאוד לקרוא.
יקרות ויקר, תודה רבה על הברכות. זה השלב המביך של לחיצות הידיים והחיוכים. אף פעם לא הייתי טובה בזה.
ציפור, פעם מישהו איחל לי גם הושר 🙂 זאת שלישייה. גם לך ולמרים מגיע מזל טוב על "הפיראט באמבט". עברו עשר שנים מאז שנחתם החוזה ועד שהספר הזה יצא סוף סוף לאור. אני בטוחה שזה שיא!
תודה רבה דורית (אני שמחה בכל פעם שאף הגזר שלך מופיע בחלון שלי 🙂 )
קלי, תודה רבה על הברכות!
יעל ((( 🙂 )))
מיכל, שמחה גדולה, זה כל כך לא מובן מאליו.
תודה רועי, הכי משמח שאתה מחכה לקרוא!
ברכות! איזה יופי!
בדיוק התחלתי את הספר הראשון בהוצאה הישנה, ששמו "בנות הדרקון ". האם הוא זהה לספר האבות?
קשה להניח אותו מהיד, אבל צריך לעבוד וזה…
ברכות עמוקות, מרית, לך ולבנות כולן עם בואן לעולם.
מרית אני נוסעת סמויה בבטן האוניה המופלאה שלך, מרותקת מכל המסעות וההרפתקאות.
תודה גדולה ,ומזל טוב וגם אני מצפה לקריאה 🙂
כמה מרגש, כריכות מהממות! לא יכולתי להתאפק וקניתי את כל השלישיה (למרות שאבר יש לי את ראשון) עכשיו אני רק צריכה זמן!
וואו, מרית, מרגש מאוד – בייחוד לראות ככה את הפנים שלך, עם המבט העז, על כריכת הספר השלישי… כמה טוב שהטרילוגיה הושלמה, ומבחינתי האנוכית כמה טוב שהיא הושלמה רק עכשיו ולא קודם, כי ככה הגעתי לכאן וכו' :)))
(ונהניתי גם מהאזכור של מר בנט, זה תמיד מועיל לעצבים המסכנים שלי… ;))
יעל האחרת, קצת שונה, ניצלתי את ההוצאה המחודשת לקצר ולהעמיק, אבל העיקר נותר בעינו. וכשאין ברירה גם להתגעגע זה כיף. ותודה!
אנונימי/ת, כולנו מודות לך על הברכות העמוקות.
ציפי, נוסעת סמויה הופכת את עיר האושר לספינה. זה מרגש שאת מצפה לקריאה.
דניאל, איזה כיף, גם בשבילי זה טריפטיך 🙂 ! מקווה שתצליחי לקושש קצת זמן. כמה חבל שהסדרות גנבו את הבינג' מהספרים.
לי, כן, גם לעצבים המסכנים שלי! ואני זוכרת שבנות הדרקון הובילו אותך לפה (וגם את הוכו' שרק בשבילו היה שווה לפתוח את עיר האושר). מעניין איך יהיה לך לחזור אליהן עכשיו.
רק בשבילו שווה הכול!
(ואני אקרא ואספר לך…)
משתוקקת לקרוא. רצה לקנות ואחר כך אעביר לבנותי ולאחותי..
מרית יקרה, ברכות רבות, שמחתי מאוד לראות את הסדרה ואקרא את השניים הנותרים. האם יש שינויים בכרך הראשון?
אדוה, נהדר, תודה!
ריקי, מגירסת 2007 יש קצת קיצורים והעמקות, אבל שום שינוי שמגיע לליבה. אם הספר היה אישה היית מזהה אותה ברחוב. ותודה רבה! הספר השני כפה את עצמו עלי, הוא זה שתקע את הרכבת, אבל תמיד ידעתי שאסיים כי השלישי לא הפסיק לבעור.
איזה כיף! אקנה כמובן
תודה איריסיה, אני כל כך רוצה לחלוק אותם!
חשבתי שאמצא את התשובה בפוסט או בשו"ת, אולי פספסתי… אז מי שתי הנשים שתמונותיהן היפות מופיעות בשני הספרים הראשונים?
עטרה, התשובה הקצרה היא שאלה נערות שמיכל חלבין צילמה. אני לא יודעת את שמותיהן אבל על אחת מהן אפילו כתבתי פוסט https://wp.me/pSKif-lVZ מרוב שהוקסמתי. התשובה הארוכה היא שחיפשתי תמונות של ילדות או נערות והעליתי חרס. מלבד כמה צילומים נפלאים של סאלי מאן (שלא יכולתי להרשות לעצמי) כל הנערות שמצאתי היו מיופיפות או שהועמדו במין פוזה פתיינית. הן לא היו נוכחות בישירות, עם הפגיעות ועם העוצמה שאני זוכרת כל כך טוב מילדותי. אחרי שכבר בחרתי תמונות אחותי שלחה לי צילום ילדות נפלא שלה (גם הוא מפורים, רק עכשיו אני קולטת שזה אותו פורים, היא צעירה ממני בארבע שנים, הגילים מתאימים, ושתינו מצולמות על רקע אותו לוח מודעות גלילי שהיה ליד בית הסבים שלנו בתל אביב), אבל לא הייתי משתמשת בו, כי זה כמו להשתלט לה על הילדות ולספח אותה לשלי, ואף שהיו הרבה נקודות מגע וחפיפות, זו היא שצריכה לספר את הסיפור שלה.
(ולפני שמישהו דואג – חיתוך התמונות וההעברה לשחור-לבן נעשו באישורה של מיכל חלבין כמובן)
תודה רבה מרית ♥
[…] וגם טרילוגיית בנות הדרקון הושלמה […]
[…] עדכון: אז הייתי מרית ג"ץ איזה זמן עד שהדבק לא החזיק. הג"ץ התפוגג לקצף על הגלים והבן ישראל צץ תחתיו. התברר שאי אפשר לאחות את הסדק, הצלקת, הסתירה, הן כבר חלק ממני. […]
[…] הוצאתי ספר ראשון בטרילוגיה שיקרה מאד לליבי. אני חרדה לגורלו כמו שאנדרסן חרד מן […]
[…] כל זה לא חל משום מה על בנות הדרקון. […]
[…] בספטמבר חל חג הדרקון בטרילוגיה שלי: היום שבו היו מקריבים ילדה […]
[…] בספטמבר חל גם חג הדרקון בטרילוגיה שלי: היום שבו היו מקריבים ילדה […]
[…] בספטמבר חל גם חג הדרקון בטרילוגיה שלי: היום שבו היו מקריבים ילדה […]