קצרצר על הזקן שרוכב על כתפַי

במסעו החמישי של אַלְסִּנְדְבָּאד עוֹבֵר־אָרְחוֹת־הַיָּמִים (כך נקרא סינבד המלח בתרגומו המלא והנפלא של ריבלין לאלף לילה ולילה) נטרפת ספינתו. הוא מושלך אל אי בודד ושם הוא נתקל ב"זקן נאה" שמבקש ממנו ברמיזה לשאת אותו על כתפיו לאנשהו.

נִגַּשְתִּי אֵלָיו וּנְשָׂאתִיו עַל כְּתֵפַי וּבָאתִי אֶל הַמָּקוֹם שֶׁרָמַז לִי עָלָיו, וְאָמַרְתִּי לוֹ: “רֵד לְךָ לִאַט”. אַךְ הוּא לֹא יָרַד מֵעַל כְּתֵפַי, וְלִפֵּף רַגְלָיו מִסְבִיב לְצַוָּארִי. הִסְתַּכַּלְתִּי בְרַגְלָיו, וּרְאִיתִין כְּעוֹר הַכּוֹי לִשְׁחוֹר וּלְגַסּוּת. נִבְעַתִּי מִפָּנָיו וּבִקַּשְׁתֵּי לְהַשְׁלִיכוֹ מֵעַל כְּתֵפַי. הִדֵּק אֶת כְּתֵפַי בְרַגְלָיו וְחִנֵּק אוֹתִי בָהֶם, עַד שֶׁחָשַׁךְ עוֹלָם בַּעֲדִי, וְיָצַאתִי מִדַּעְתִּי וְנָפַלְתִּי לָאָרֶץ מִתְעַלֵּף, כַּמֵּת. הֵרִים גַּלְגַּל מַיִם וְהִכָּה אוֹתִי בוֹ עַל גַּבִּי וְעַל כְּתֵפַי, וּבָא לִי כְאֵב גָּדוֹל וְהִתְרוֹמַמְתִּי וְעָמַדְתִּי, כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב עַל כְּתֵפַי וַאֲנִי עָיֵף לְשֵׂאתוֹ. רָמַז לִי בְיָדוֹ שֶׁאֶכָּנֵס בֵּין הָעֵצִים, אֶל הַמְשֻׁבָּחִים שֶׁבַּפֵּרוֹת, וְאִם אָמְרֶה אֶת פִּיו, יַכֵּנִי בְרַגְלָיו מַכָּה קָשָׁה מִמַּלְקוֹת שׁוֹטִים. וְלֹא פָסַק מִלִּרְמֹז לִי עַל כָּל מָקוֹם שֶׁרָצָה, וַאֲנִי מוֹלִיכוֹ אֵלָיו. וּכְשֶׁהָיִיתִי שׁוֹהֶה אוֹ הוֹלֵךְ לְאִטִּי הָיָה מַכֵּנִי, וַאֲנִי עִמּוֹ כְּאַסִּיר. וּכְבָר נִכְנַסְנוּ לְאֶמְצַע הָאִי בֵּין הָעֵצִים. וְהָיָה מַשְׁתִּין וְעוֹשֶׂה צְרָכָיו עַל כְּתֵפַי, וְאֵינוֹ יוֹרֵד לֹא בַלַּיְלָה וְלֹא בַיּוֹם. וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִישֹׁן הָיָה מְלַפֵּת אֶת רַגְלָיו עַל צַוָּארִי וְיָשֵׁן קִמְעָא וְקָם וּמַכֵּנִי וַאֲנִי קָם מַהֵר, וְאֵינִי יָכֹל לַמְרוֹת פִּיו מִקְּשִׁי מַה שֶּׁסָבַלְתִּי מִמֶּנוּ. (ותודה לפרויקט בן יהודה שהעלה את תרגום הסיפור)

"וְהָיָה מַשְׁתִּין וְעוֹשֶׂה צְרָכָיו עַל כְּתֵפַי, וְאֵינוֹ יוֹרֵד לֹא בַלַּיְלָה וְלֹא בַיּוֹם. וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִישֹׁן הָיָה מְלַפֵּת אֶת רַגְלָיו עַל צַוָּארִי וְיָשֵׁן קִמְעָא וְקָם וּמַכֵּנִי וַאֲנִי קָם מַהֵר, וְאֵינִי יָכֹל לַמְרוֹת פִּיו מִקְּשִׁי מַה שֶּׁסָבַלְתִּי מִמֶּנוּ" – זה תיאור מדויק ומלא חיים של העומס שמשעבד אותי כבר חודשים רבים, מאז הנחתי לזקן תמים למראה (טוב, לא זקן, רק תמים למראה ומבטיח כל טוב, שעוד נראה אם יקיים) לרכוב על כתפי. אלסינדבאד מצא דרך להשתחרר מלפיתתו, וגם אני אחזור הביתה לעיר האושר. הנה, כבר חזרתי קצת, כי סיפורים יכולים להציל.

*

האיור של אדמונד דולק ספוג עצב טמיר כדרכו. ההוויה שלי הרבה יותר ארצית ומלחיצה, אבל אפשר שגם שכבה כזאת חבויה מתחת לבטון.

אדמונד דולק, 1914 מתוך המסע החמישי של סינבד לחצו להגדלה

*

עוד על אלף לילה ולילה

הדייג והשד ואני

כשחציי התחתון הפך לאבן

על סיפור הסבל ושלוש העלמות

סיפורים יכולים להציל