לפני הכל: התכוונתי לכתוב פוסט לכבוד יום הולדתה ה-74 של מרינה אברמוביץ, אזרחית ותיקה בעיר האושר, ונשאבתי לפרוייקט אחר (סודי בינתיים) של כתיבה. יום ההולדת חלף עבר לפני שבועיים, ועד שאגיע לפוסט – תמונה של מרינה בת הארבע ואביה.

*
בהחלטת השופטים אשר באדיבות ליבם העניקו לי פרס ישראל, נזכרים כמה דברים שלא נראים לי. הביטוי 'בשביל ילדים' – כתבתי שירים שהם אינם מתאימים להבנת ילדים, וכתבתי שירים שמתאימים להבנת ילדים. בשבילי – שני הדברים היינו הך וזהו: הלא אינני כותבת לא בשביל ילדים ולא בשביל מבוגרים, אני כותבת מה שליבי חפץ לכתוב לעצמי.
מרים ילן שטקליס, מתוך מכתב תשובה לוועדה שהעניקה לה את פרס ישראל לספרות ילדים.
לפני זמן לא רב ערכתי פה אנתולוגיה קטנה מהשירים הכפולים של נתן זך, אלה שנכתבו למבוגרים ובו בזמן – כפי שנסחה זאת מרים ילן שטקליס – "מתאימים להבנת ילדים". מעבר למבט נוסף על השירים האקזיסטנציאליסטיים, מלאי המוסיקליות, הרגש, הדמיון וההומור בטעם שוקולד מריר – היתה לפוסט גם כוונה מעשית, שמו"ל בעל טעם ומעוף אמנם ירים את הכפפה ויערוך מהדורונת של זך לילדים.
יחצנית מחוננת הסבירה לי פעם, שאין די בחשיפה אחת, טובה ככל שתהיה; כדי שמשהו יגיע למודעות צריך לשמוע עליו לפחות ארבע או חמש פעמים, מכיוונים שונים. ובהמשך לכך, וגם על פי כללי היסוד של המאגיה, הקובעים שכדי למשוך את תשומת לבה של המציאות, כדאי לביים את מה שרוצים כמְתַאֲבֵן, ולתת לה לטעום את קיומו (נניח, דוגמא מרחיקת לכת – רחל העקרה נותנת את שפחתה ליעקב כדי שתהרה ותלד על ברכיה של רחל), פניתי ליותם שווימר מכתב העת האינטרנטי הפנקס, והצעתי לו שיזמין איורים לשירים, כדי לממש ולבסס את קיומם כשירי ילדים.
יותם נענה בשמחה ושלח חמישה שירים לחמישה מאיירים. שלושה שירים נבחרו מתוך הפוסט ("אני יושב על שפת הרחוב", "ענק" ו"איך זה שכוכב") ואת השניים הנותרים מצאתי ב"כיוון שאני בסביבה", שני שירים הפוכים זה מזה: "מיזעור" המצחיק, החמוד והאירוני, ו"אני כלב" שמרחיב את גבולות הרגש המוקצים לספרי ילדים, כמו שעשתה מרים ילן שטקליס בשעתו.
מִזעוּר
תִּשְׁרֵיצִ'יק
חֶשְׁוָנְצִ'יק
כִּסְלֵוְצִ'יק
טֵבֵתְצִ'יק
שְׁבָטְצִ'יק
אֲדָרְצִ'יק
נִיסָנְצִ'יק
אִיָּרְצִ'יק
סִיוָנְצִ'יק
תַּמּוּזְצִ'יק
אָבְצִ'יק
אֱלוּלְצִ'יקשָׁנָה טוֹבָה!
*
אני כלב
אֲנִי כֶּלֶב, אֲנִי חוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ לְבַד.
אֲנִי עוֹבֵר בְּמַעֲבַר חֲצִיָּה אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר,
הַכֹּל לְפִי הַצְּרָכִים וְהַחֵשֶׁק. אֲנִי לֹא יָכוֹל
לִקְנוֹת בַּחֲנוּת, לֹא מְנַגֵּן אָקוֹרְדְיוֹן, לֹא
מֵבִין בְּמוּסִיקָה, נוֹבֵחַ, קָשׁוּר לַאֲנָשִׁים בִּרְצוּעָה.
זֶה לֹא תָּמִיד קַל. הָעוֹלָם קָשֶׁה,
לֹא כֻּלָּם מִתְחַשְּׁבִים בְּכֶלֶב וְיֵשׁ גַּם
שֶׁפּוֹחֲדִים. יֵשׁ כְּלָבִים טוֹרְפִים כְּמוֹ
אֲנָשִׁים.אֲנִי כֶּלֶב וְיֵשׁ לִי צַוָּארוֹן לָבָן עַל הַצַּוָּאר.
הַפַּרְוָה שֶׁלִּי מְחַמֶּמֶת אוֹתִי בַּחֹרֶף, שֶׁלֹּא יִהְיֶה
לִי קַר. מַפְרִיעָה קְצָת בַּקַּיִץ.
אֲנִי חָשׂוּף לְכָל קַרְצִיָּה וּפַרְעוֹשׁ. הֵם מוֹצְצִים אֶת דָּמִי.
הֵם מַכְאִיבִים לִי. כְּשֶׁאֲנִי מִתְגָּרֵד
אֲנָשִׁים מוֹצִיאִים אוֹתִי מֵהַבַּיִת.אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ מוּסִיקָה, כְּבָר אָמַרְתִּי, אֲבָל שׁוֹמֵעַ
טוֹב מְאֹד כְּשֶׁקּוֹרְאִים לִי וְאָז אֲנִי בָּא.
שׁוֹמֵעַ אֶת הַלַּיְלָה, כָּל קוֹל יֵשׁ לוֹ הַקּוֹל שֶׁלּוֹ. מְזַהֶה
אֶת הַמָּנוֹעַ שֶׁל אֲדוֹנִי. מַה שְּׁלוֹם כְּבוֹדוֹ?
זְנָבִי כְּבָר מְכַשְׁכֵּשׁ. הַרְבֵּה זְמַן כִּמְעַט לֹא הִשְׁגִּיחַ
בִּי, גַּם לוֹ יֵשׁ צָרוֹת, מָה אֲנִי יוֹדֵעַ, אוּלַי חָסֵר לוֹ לִטּוּף.
אֶת הַשֵּׁרוּת לָמַדְתִּי מֵהוֹרַי שֶׁלָּמְדוּ מֵהוֹרֵיהֶם, זֶה אֶצְלֵנוּ
בַּמִּשְׁפָּחָה. הַמָּסֹרֶת מְסַפֶּרֶת שֶׁבִּתְקוּפָה עַתִּיקָה
הָיִינוּ זְאֵבִים לְכָל דָּבָר אֲבָל אֲנִי לֹא זוֹכֵר.אֲנִי כֶּלֶב קָטָן, אוּלַי לֹא כְּדַאי לִטְרֹחַ הַרְבֵּה בִּגְלָלִי.
מִי אֲנִי וּמָה הָעוֹלָם הַגָּדוֹל הַזֶּה הַמָּלֵא בְּעָלִים.
אֲבָל יֵשׁ לִי בַּיִת, אֲנִי מְחֻנָּךְ, רַק אַל תַּשְׁלִיכוּ אוֹתִי לַכְּלָבִים
לְעֵת זִקְנָה. לֹא נוֹלַדְתִּי לִהְיוֹת מֻשְׁלָךְ, אֲנִי לֹא בָּטוּחַ
שֶׁאֶסְתַּדֵּר.
אֲנִי מְקַוֶּה לְטוֹב.
אָנָּא, אַל תִּדְרְסוּ אוֹתִי.
*
אני רציתי לכלול גם "חוני המעגל" ברשימה, כי זה הטקסט הוויזואלי מכולם; בצד האגדה, זה גם סיפור-ציור שנפתח במעגל פשוט ומסתיים בפסיכדליה ברמת "לוסי ברקיע היהלומים":
[בשנים] בָּהֶן כְּבָר יָשַׁן וְחָלַם. כָּל זֹהַר הָעוֹלָם קָרַן
מִפָּנָיו. נַהֲרֵי נַחֲלֵי יַהֲלוֹם גָּלְשׁוּ מֵעֵינָיו, בְּאָפְלוֹ
הָיָה מֵאֹפֶל הַפֶּחָם, דְּבַר-מָה שֶׁלֹּא מֵהָכָא וְלֹא מֵהָתָם. עוֹבְרִים
וְשָׁבִים הָיוּ מְהַלְּכִים עַל בְּהוֹנוֹת בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ וְאָב
הָיָה פּוֹנֶה אֶל בְּנוֹ בִּלְחִישָׁה: זֶהוּ חוֹנִי, הוּא לֹא
כָּמוֹךָ אוֹ כָּמוֹנִי. הוּא מְעַגֵּל. וְהַבֵּן הָיָה מִסְתַּכֵּל וּמוֹסִיף:
וְעַכְשָׁו הוּא יָשֵׁן.
יותם אמר, בצדק, שזה לא שיר של איור אחד, זה שיר של ספר שלם (אדרבא!). ולפיכך יצא גם קול קורא לשיר שישי (לחצו להגדלה):

האם ייצא מכל זה ספר? "כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות," כתב הרצל ב"אלטנוילד", בתרגום מילולי, ארץ ישנה-חדשה, ובתרגומו הפיוטי של נחום סוקולוב – "תל-אביב", "תל" מלשון תל קברים או תל ארכיאולוגי ו"אביב" כסמל של נעורים והתחדשות.
אתם מוזמנים להפיץ. גם את זה:
יש ילדים (והורים) שזקוקים לעזרה הרבה יותר דחופה.
מי שיכול.ה ורוצה – זה יהיה נפלא.
***
עדכון – בפנקס פורסמו האיורים לשירים הכפולים של נתן זך בשני חלקים:
כאן איורי חוני המעגל וכאן איורי חמשת השירים האחרים.
בחלק הראשון יש הרבה "איורי מבוגרים", אבל השני כולו אומר "ספר ילדים", ואני שוב מקווה שזה יניע איזו הוצאה להרים את הכפפה!
הדרמה הקטנה שהיתה פה בתגובות קצת שיבשה את הכלל הפשוט שמנחה אותי (אם יש לי משהו מעניין להגיד אני כותבת, ואם לא, לא.) אני עדיין חושבת מה לעשות.
למה לשתף פעולה עם התפיסה הרווחת שיוצרי תוכן (טקסט/ויזואל) צריכים להתנדב ולעבוד וליצור בחינם? ולנצל את רצונם הטבעי והנואש ליצור ולפרסם. הרבה יותר קשה אך נכון מוסרית – לפנות להוצאות או גופים אחרים ולהשיג עבורם תקציב. ואז קול הקורא הוא הוגן ומזמין. סליחה שאני לא משתפת פעולה עם חגיגת בוא נבקש דברים מגניבים מהאחרונים בשרשרת המזון.
מסכים עם התגובה של אור. יש הבדל בין הפעלת הבלוג (הנהדר) הזה בהתנדבות לבין הקול הקורא. הבלוג הוא עולם בו הציות הוא לחוקים שלך בלבד. על מה לכתוב, מה לפרסם, עם מי לשתף פעולה. הקול הקורא הוא פשוט הזמנה לתוכן חינמי, באיזושהי תקווה נאיבית שאיזו יד מסתורית תמשוח אותו בשמן. נורא טבעי לרצות שזה יקרה, אבל זה פשוט, בשורה התחתונה, לא פייר כלפי האמנים. זוהי דרך התנהלות שחייבת להשתנות ורווחת בעיקר בישראל, אגב.
אור, אני עונה לך כמובן רק בשמי. האיורים לחמשת השירים הם מוזמנים ובתשלום.
לגבי חוני, דווקא בגלל שאני מסכימה עם יותם, שהשיר הזה הוא ספר, ובגלל שאני מרגישה עד כמה הוא ויזואלי – הפנטסיה שלי היא שמאייר.ת סופּר מוכשר.ת תתאהב בו ותצייר משהו שאי אפשר להתנגד לו ויהפוך לספר בתשלום מלא. מבחינתי זו הזדמנות להבקיע את תרדמת הקורונה והחרדה שבה שרויות ההוצאות. זה לגמרי לגיטימי לסרב מהטעמים שאמרת. אני לא מנסה להמעיט בחוסר הצדק הכלכלי השולט בתרבות. מבשרי חזיתי זאת (כמו שאמר איוב, הלכתי לבדוק עכשיו מה מקור הביטוי), באופן אישי – יש דברים שאני עושה רק בתשלום, ויש דברים שאני עושה בחינם (לא רק הבלוג הזה) כי כיף לחשוב ולכתוב ולשתף, כי יש לי אלרגיה לכללים שלא מאפשרים חריגות, וכי הם לא יחליטו עלי. שום הם.
דניאל (וגם אור), רציתי לכתוב שאין לי מה להוסיף. אבל זה לא נכון. זאת שיחה חשובה. בשבילי האמנים הם לא האחרונים בשרשרת המזון אלא בני שיח בבלוג. שיחה יכולה להתנהל במילים וגם בתמונות, והיא לגמרי חופשית פה. כל מי שבא ברוך הבא וחופשי לבחור אם להשתתף או לא. לא חסר לי תוכן ולא יהיה לי שום רווח מאיור שיישלח, לבד מרווח תרבותי, אם זה באמת יגרום לאיזו הוצאה להרים את הכפפה וירחיב קצת את גבולותיה של ספרות הילדים העברית. זה לגמרי לגיטימי למחות נגד ניצול, אבל זה קצת עצוב כשזה משבית שיחה. זה כמו ריסוס שיוצא מהקווים. אבל זאת בעיה ישנה שלי עם עקרונות, שהם לא מבדילים.
שירים נהדרים. חוני בשיר באמת לוסי כזה A girl with kaleidoscope eyes
והשיר על הכלב נפלא ממש, יש לי כמה רישומי כלבלבים.
שיר השנה… אקטואלי ושתהייה שנה נהדרת הפעם!
ובאשר עבודה ללא תמורה. אני מסכימה בעיקרון ובהסתייגות תלוי למה ומי. אני רואה את זה גם כמחווה לאמן אחר, אמן חשוב שמגרה את העשייה. וגם תלוי ממי הקול קורא. הפנקס עושים עבודה יחידה במינה, נפלאה. בזמנו נתנו לי במה בסיפור מאוייר, אשמח להשיב.
גמישות הליכה בשביל האמצע.
בוודאי שהמצב מורכב, ובוודאי שכל אחד יכול להיעתר או לסרב להצעה, ובוודאי שתמיד כיף שיש יוזמות מעניינות בתחום. לתחושתי היד קלה על קולות קוראים ולפני שמשחררים אותם באזורי הנוחות – אל אמנים שמעוניינים ליצור ולפרסם – יש לנסות להגן עליהם ולחפש את אנשי הכספים וגופים שיישאו בנטל. גם אני משתפת פעולה עם התכתיבים ומפרסמת בכתבי-עת שונים מתוך שמחת יצירה או רווח (לא כלכלי) אחר, ובמקרה הפוך – קוראת כאן בבלוג ונהנית ומרחיבה ידיעותיי ללא דמי-מנוי… בכל אופן, שמחה לגלות שחלק מהאיורים משולמים, ותגובתי, מלבד תסכול, הייתה לעורר מודעות ולא לפעול על פי רפלקס שהתקבל במחוזותינו. (אגב, אפילו פרס סמלי לאיור נבחר ע"י קוראים/מערכת היה נתפס טוב יותר)
בנוגע לעקרונות וכללים שציינת – אין בעיה לחרוג מהקווים רק מדוע הריסוס מופנה תמיד אל הצד הפחות חזק במשוואה?
לוסי, שתזכי גם את לרחף בשמי יהלומים ולהביט בעיני קלידוסקופ. (בילדותי ניסיתי להחליף מילים בחפצים. במיוחד הטרידו אותי שמות העצם המופשטים. איך אומרים "געגועים", או "אושר" בחֲפָצית? אושר היה בשבילי קלידוסקופ שבקצה המנהרה העגולה שלו נפרשים כוכבים שבורים, מניפות מנופצות וצדפים כפולים ומכופלים. זה היה ממש דומה לאושר וגם לעושר אם חושבים על זה. פתאום ראיתי את הקשר בין המילים 🙂 )
כן! קלידוסקופ זה אושר ועושר ופלא וקסם.רעב ושובע. ובכי גם על כל מה שבלתי מושג או אשליה.
השיר עכשיו בקריאה נוספת (שלישית או רביעית) מעלה בי דימוי האורובורוס. האם חוני המעגל היה סוג של…?
סוג של מה, קוסם? או כמו שקוראים לזה ביהודית, בעל מופת? כן! הוא הוריד גשמים, הוא ישן שבעים שנה ובכלל.
[…] *************************ויש גם המשך! […]