זה לא בדיוק פוסט אלא חידה.
ששת שטיחי הגבירה והחד קרן נמצאים בחיוג המקוצר במוחי כבר שנים.
למשל זה:
כמעט כתבתי על המחוות החתוליות שבלתוס עשה לו. בסוף סטיתי לבלתוס אחר, הרבה יותר פרובוקטיבי.
בלתוס, נערה וחתול בהשראת הגבירה והחד קרן
בשבוע שעבר נזכרתי בשטיחים בגלל הקרן שהצמיחה נועה שניר למינה צימליך של עגנון.
בדקתי כל מיני חדי קרן; אצל בורחס למשל, ואצל רבקה הורן הפסלת ואמנית המיצג הנפלאה, ששמה השפיע כמו לחש קסם על יצירתה, אחרת איך אפשר להסביר את שלל הקרניים, חלקן מפתיעות, וגם הצפורניים (שהן כידוע הקרניים של האצבעות)?
יש לה אפילו קרן רפאית כמו למינה צימליך, קרן שיצרו הסביבה וההקשר, ראו בתמונה למטה.
שתי קרני רפאים. משמאל, רבקה הורן, icarus redeemed, מימין נועה שניר (פרט) מתוך חתונתם של מינה צימליך והרשל הורוביץ, איור ל"סיפור פשוט" של עגנון.
ובכל זאת יש הבדל בין קרני הכלום; הקרן של מינה צימליך נוצרת מן הרווח בין רגליו של גבר ודוקרת אותו במפשעה, ואצל רבקה הורן זו קרן של אור, כפי שאפשר לראות בתשליל שעון השמש שנוצר לרגליה.
והנה עוד חד קרן פלאי של רבקה הורן (קשה להתאפק).
רבקה הורן, חד קרן
אבל לא על זה רציתי לכתוב.
נועה שניר החזירה אותי לשטיחים ופתאום שמתי לב לתסרוקתה של הגבירה. אני קצת מתביישת אבל עובדה: על אף הפטיש שלי לצמות מעולם לא שמתי לב לתסרוקתה.
הגבירה והחד קרן, פרט
אני לא מכירה שום תסרוקת דומה בימי הביניים או ברנסנס. הכי קרובה זו בילבי. ואצלה זה ברור; שום חוק לא חל עליה, גם לא חוקי המשיכה. ואצל הגבירה?
הכול קרניים בשטיח הזה (וגם בכמה מאחיו לסדרה). אפילו לראי יש קרן שמשלימה את ההשתקפות. ושמא הכול צמות מזדקרות? אדוות והדים זה טוב ויפה, אבל לְמה ולָמה?
עדכון זעיר: בינתיים הסתכלתי וראיתי שהגבירה הממוסגרת בתסרוקתה ובמחרוזותיה היא מעין שיקוף של הראי. נוצר מעין מעגל שבו הגבירה מחזיקה את הראי שבו משתקף החד קרן ואילו היא בתורה משקפת את הראי. הגבירה היא הראי של הראי…
משמאל, הגבירה והחד קרן (פרט), מימין, רבקה הורן, תלבושת חד קרן.
*
בין הקרנן- גבר שאשתו אינה נאמנה לו…והנה קרן עור-פניו וייראו מגשת אליו….
הבאת יצירות ניפלאות על החד קרן . לא הכרתי וכייף לראות. חוששתני שלמינה צימליך אין קרן על הראש. זה לא באיור וגם לא בסיפור. אין זה הגיוני לעלילה.
אבי, הזכרת לי כמה נדהמתי מהקרניים שמיכלאנג'לו סידר למשה כשראיתי אותן בפעם הראשונה (זה היה באנציקלופדיה תרבות אני חושבת, כשהייתי ילדה). הלא כתוב "קרן עור פניו" ועור זה כמעט אור, והוא ממילא דק מכדי להחזיק זוג קרניים. בדרך כלל אני דווקא בן אדם ליטרלי, אבל זה נראה לי ילדותי כמו קרניים על קסדת פורים של ויקינג.
אחת העם, זה באמת קסם, גם בעיני. ולמינה צימליך דווקא יש קרן שהמאיירת ציירה לה בלי משים (יש גם פליטות קולמוס כאלה)… ולמה לא הגיוני, בהתחשב בכך שהיא מקורננת מראש, כי חתנה מאוהב באחרת? ויש עוד.
פשוט מאוד פעולת הקרנון היא משמעותית ומעשית ומתבטאת בבגידה בפועל. מה שלא קיים בסיפור פשוט. לדעתי ברגע החתונה הוא כבר היה בסיפור של מינה. בלומה כבר הייתה רחוקה והוא לא שב לראותה אפילו פעם אחת. מרגע החתונה העלילה עוברת להרשיל ולמינה. בלומה מוזכרת רק פעם אחת שמספרת שהוא ראה אותה עם גבר מבוגר ממנה.וואלה אני מקווה שאני זוכרת נכון. נסכים שלא להסכים בענין המאוהב. כי לדעתי השלים עם המצב ועבר הלאה. לחיים עם מינה. אגב נאמר על גברים מקורננים לא על נשים. הקרן אצל אישה וחד קרן זה במשמעות אחרת. אולי נושא היחידאית. כל אישה יחודית.
אחת העם, תחזרי לסיפור ותופתעי 🙂
ולכולם, קיוויתי שתציעו קצה חוט לחידה…
בקשר לצמה על ראש הגבירה? היא נראית לי מתאימה לגמרי לאיבר הנשי שבו תחדור הקרן… היא עשויה שער של זהב שמתגלגל בשני חבלים, ויכול להתלפף סביבו. היא נפתחת כמו פרח סמל גם לפרי השילוב ביניהם… הפנים שלה נראות סובלות אולי אפילו מאיזה רגש אשם, (וכאן אני שוב עפה בפנטזיות פרטיות) משהו שיש בו קצה של מה שאשה אמורה לחוש בהיותה בת חווה, המפתה וגורמת לגירוש מגן עדן. אז אולי היא כבר יודעת שזה עומד שוב לקרות. בין חד הקרן שפניו כה אנושיות ועיניו כה טובות, לחד הקרן המשתקף במראה, כעין בבואה של ישו ואלהים הקדוש בשמיו, היא שם באמצע, שחטאיה שקופים מתנוססים מעל ראשה. ההבדל בין הקרן של החד קרן היא שכך היא צומחת מתוך פנימיותו, והצמה של הגבירה היא תסרוקת מתעתעת שאין בה ממש… חוץ מזה שהיא שם מאז שגובלנה ועד היום…
אבל מרית, כמו שהילדים אומרים ״סתתתתתם״.
מרית, אני לא טוב בחידות, אפילו את החידה של עצמי עוד לא פתרתי, אבל הציורים מיד הזכירו לי את התיש הקדוש של מנחם מנדל מקוצק, שקרניו היו גבוהות כל כך עד שהיו מנשקות את הכוכבים, אבל בני האדם ביקשו ממנו לעשות קופסות טבק מקרניו, וברחמנותו עליהם הוא עשה את מעשה העץ הנדיב מדי, והסכים, וכך הלכו קרניו ונקצצו, אט אט. ושוב לא היה יכול לנשק את הכוכבים.
אני לא כל כך אוהב קרני לא כלום -מראש הן לא מנשקות את הכוכבים. אם אין קרניים, מוטב לגדל שרשרת של ציפורניים, כמו הנסיכה מונונוקי:
אגב, בציור שבו הצמה נזקפת למעלה גם זנבותיהן של שתי החיות מונפות אלעל, דומה שהכל מצויים בהתרוממות רוח. ומלבד זאת, אין ספק שאם מוטל עליך למשות את עצמך בציצת ראשך, מוטב שכבר תהיה שם צמה זקורה מעלה, היא תועיל מאוד במקרה אשר כזה.
….ואולי הגבירה היא היפוכה של רפונזל – בעוד שרפונזל משלשלת את שיערה למטה, בציפיה לאהוב, הגבירה זוקרת אותו מעלה, בציפיה למושיע-מן-השמים.
אתמול, אגב, ראיתי בעירי כתובת גרפיטי – "סבא משיח". גם כאן זוקפים צמות למעלה, ומצפים.
רות, כיף לראות אותך משחקת.
ועוד תודה כי בעקבות מה שאמרת הסתכלתי שוב בשטיח וראיתי שהגבירה ותסרוקתה הם דווקא שיקוף של הראי… וזה מעניין המעגל שנוצר. הגבירה מחזיקה את הראי שבו משתקף החד קרן והיא הראי של הראי…
כופר נפש, אתה דווקא מעולה בחידות (מהסוג שבילבי אוהבת, אלה שאין להן תשובה ידועה מראש). יש באמת אווירת תיש קדוש בשטיחים והציפורניים כידוע הן הקרניים של האצבעות ורפונצל ההפוכה היא עוד סוג של השתקפות, במים, כך שטוב שהיא יכולה למשות את עצמה 🙂
הצמה הקרנית הזו היא הדגל של הגבירה המתנוסס בראש התורן, כמו הדגל שמחזיק האריה משמאל, ששוליו הם בד מלופף זהה לצמה. ובכלל הצמה והשיער שלה הזכירו לי את סימונטה וספוצ'י, האישה הכי יפה והמודלית של בוטיצ'לי שהצמה שלה משמשת כחבל הקושר את שאר השיער ומהדהדת בצמה המעטרת את מסגרת מפתח המחשוף שלה, או נחש המתפתל על צואר קלאופטרה-סימונטה.
הייתי מצרפת לינקים אם התוכנה היתה מאפשרת לי אבל את יודעת על מה אני מדברת.
מרית קרובתי, כמה הערות שאני מקווה שייהפכו להארות כמו שעור הופך לאור (או להיפך).
[א]. קרניים בעולם העתיק סימנו כח. אלכסנדר מוקדון צוייר ואף כונה "בעל הקרניים". יתירה מזאת, בדת האורפאית שבאיטליה הפרה-רומאית, נהג כהן הדת לעטות על עצמו עור אייל; במצב זה היה נעשה כאל (זה נקרא הומאוס תאוס), מה שמזכיר קצת את הסיפור על המסווה שעטה על פניו משה כאשר ניגש לדבר עם העם. כאשר יוצאים מנקודת הנחה שמיכלאנג'לו הכיר אולי היסטוריה איטלקית קדומה, ציורו את משה כמקורנן הופך להיות הרבה פחות מבוסס על שגיאה ליטרלית בהבנת הטקסט של המקרא, כמו שאוהבים לציין.
[ב]. חד-קרן הוא ככל הנראה הקורבן שהעלה אדם הראשון לאלוהיו בסוף היום השישי לבריאה (לפני שבת). כמדומני שאותה בריאה שהועלתה על המזבח נקראה ראם/קרש ובמקצת המקורות תוארה כבעלת קרן אחת. אגב, כפי ששבטח הזכרתי כאן בעבר, התמונה הזאת של אותו קורבן אולטימטיבי, שימשה את אבות הכנסיה לצייר את ישוע על הצלב כ-Unicorn ובכתבים רבניים עמדו גם על הקירבה האטימולוגית המתמיהה שבין Christ ובין קרש, שהוא אחד מכינוייו של חד-הקרן בספרות הרבנית, ואולי גם רומז בדרכו העקלקלת לצלב, שהיה ככלות הכל, קרש ועוד קרש.
הסתבר לי עכשיו שהגובלין מתאר את חוש הראייה, הראי, והצמה ההפוכה כבבואה במים, מוצאים חן בעיני מאוד. וגם הרקע האדום המרהיב, במקום כחול השמיים, הוא היפוך של הטבע, ומסמן את האי הצף ההוא של אריגת אלף הפרחים כמקום של הפנטזיה של הגבירה. האריה והחד קרן, יש להם פנים אנושיות טובות. חיפשתי את הצד היותר אפל, אולי הוא הקוף בעל תאוות. אינני יודעת. הם עומדים לצידה כמו שני הכרובים של גן עדן, כאשר הקרן בהחלט יכולה לסמל את החרב המתהפכת… אם וכאשר…
ועוד משהו קטן על הקרן, היא כנראה עשויה מן השן הנדירה של לוויתן ששמו חד-שן חד-קרן. באנגלייה יש שרביט מלוכה (לא יודעת לאיזה מלך או מלכה עשו אותו) העשוי מאותה שן מסולסלת. אם החד קרן שייך לגבירה, והוא כורע ברך לפניה, היא גם שולטת באמצעותו בעולם או בפנטזייה. ואז הצמה שלה, ממשיכה את סיפור השליטה. מצד שני, היא שולטת על עולם של פרחים וטבע, ואריה וארנבים וקוף זללן. אם היא שולטת על הטבע, היא יכולה גם לצבוע את השמים באדום. והצמה, כמו הקרן וכל שאר השפיצים יכולים לסמל את הצד הפאלי שלה, ומאדירים כולם את כוחותיה העל טבעיים.
שועי, עד שסיימתי לכתוב את התגובה שלי, נכנסה התגובה שלך לאתר. ומחזקת את ההרגשה הראשונית שלי שיש לחד-קרן ולראי כיוון נוצרי של ישו הארצי והשמימי. כל כך מעניין מה שכתבת!
ושועי… אין הרבה יהודים שקוראים לישו ישוע… ושמתי לב שהשם שלך כך, מורכב מאותן אותיות… אני ממשיכה לקרוא לו ישו, משהו בין ישוע ליש״ו.
רות, השם שלי הוא שועי בעקבות איוב ל"ד פס' 19 (כך זה גם בתעודת הלידה). היה לי סבא רבא ששמו היה יהושע. לא רצו לקרוא לי על שמו, זה נתפס אז כשם-ישן-של-זקנים אז הלכו על שועי. שמו האמיתי של ישו היה יהושע. הגליליים לא היו נוהגים להגות עיצורים גרוניים ועל כן יהושע הפך ישו כשם שר' זעירא הפך לר' זירא. וראי על כך ספרו של פרופ' דוד פלוסר שהוקדש לישו ולחייו. את יכולה לתאר לעצמך שכבר בעצם רוב חיי אני נשאל על אותיות השם שלי ויחסיהן עם אותו מהפכן חברתי מקיים מצוות מן הגליל, שתלמידו שאול (פאולוס) הפכו בדיעבד למייסד דת חדשה (לא בטוח אם בכלל התכוון לכך), ולעתיד לבוא (ועידת ניקיאה) הפך לכריסטוס, כח אלוהי שמיימי, למרטיר האולטימטיבי והבן העלאי. בינינו, אני ממש לא בעניינים גואלים, מושיעים, ישועות, גאולות, עונשים שמיימיים, שליחויות שמיימיות. אפילו ילדיי טוענים שמימיהם לא חינכתי אותם לאמונה, או לפחד מפני עונש ממעל. לא ממש על סדר היום שלי.
תודה יפה ומחכים. (דרך אגב, השם הראשון שלי הוא פולה, ואף פעם לא סיפרו לי שזה גלגול כלשהו של שאולה…פאולוס =שאול התרסי…) היה לי דוד בשם יהושע וכינינו אותו סלבו. איכשהו זה היה פחות בולט כנראה. אבל אני גם מתנצלת, אני כותבת לפעמים כמו תרנגולת בלי ראש. ויוצא השטות השטחית הזאת ששמעת בטח מליון אלף פעמים ואיתך הסליחה. באמת.
ואת הספר ישו של פלוסר אני מאוד מאוד אוהבת! ולכן גם אני החלטתי לכתוב ישו.
ואם בשמות עסקינן, הרי שפרוש שם משפחתה של האמנית, הורן- הוא קרן.
מרית, איזה כיף לרפונזל – האם זו לא משאת נפש, להיות קרוב משפחה למינכהאוזן ולאורובורוס כאחד? 🙂
כמו מניפה, הצחקת אותי עם הדגל כצמה מרובעת. ובכלל לא זכרתי שהיתה מודלית יפהפייה, זכרתי שבוטיצ'לי השתמש במודלים גברים והוסיף להם מה שצריך… התסרוקות הרנסנסיות באמת משופעות בצמות חיות ומדברות אבל בשום פנים לא מזדקרות ומתריסות. ולמה אין אפשרות ללינקים?
שועיקי, פעם עמדנו ברמזור עם ילד קטן וחיכינו שהאור יתחלף. זה היה בקיץ וכולם נשרפו בשמש והילד אמר: האור מתקלף מאדום לירוק…
אני חושבת שעוצמה מתבטאת בדרך כלל בשתי קרניים (כמו הקסדות המזויפות של הויקינגים) והקרן האחת היא באמת של הקורבן וגם של טוהר. ג'יי קיי רולינג השתמשה בזה בחן וקסם בהארי פוטר.
ותודה מיוחדת על הקרש (כמעט קר-ן). זה מידע נפלא שחלף פעם דרכי ולא נקלט ועכשיו כבר לא יישכח.
אתיקה (הי, אתיקה!), כמובן, וגם כתבתי בפוסט ש"שמה השפיע כמו לחש קסם על יצירתה, אחרת איך אפשר להסביר את שלל הקרניים והצפורניים (שהן כידוע הקרניים של האצבעות)?"
פעם הייתי אוספת שמות כאלה שכישפו את בעליהם והכתיבו את חייו. למשל, אם את זוכרת – היה פעם "משחרר אסירים" (לפניו ואחריו לא היה בכלל מקצוע כזה, תיוג כזה) בשם חרות לפיד. אלא למה תהפוך עם שם כזה? https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%93
כופר נפש, אפשר להיות הינדיק גם מעל לשולחן, וגם קרוב למינכהאוזן לאורבורוס בלי צמה. אתה ההוכחה. (ומשאת נפשי היא סתם צמה ארוכה כשלה)
בכל האורגיה הזאת, שבשטיח הזה חוש הראיה הוא שנבחן ונטחן, הגבירה היא בעלת מבע הפנים והטיית הראש העצובים היחידים. היא מסתכלת על החד קרן, ומתבאסת. שואלת את עצמה: "למה לו יש קרן ענקית כזאת חדה, זקופה, לרגע אחד בכל המהלך הפיתולי שלה היא לא נסוגה מתנועתה וממשיכה להתנוסס אל-על בתנופה ספיראלית?" והיא מוסיפה לילל: "אני מנסה ומנסה, מפתלת ומהדקת את שערי בפיתול (מי אמר שזאת צמה? – ר.ו.), שמה ספריי, מדביקה בסופר-גלו, ו-כלום לא עוזר. בסוף, אחרי הפומפון, תמיד זה נפתח כמו חבצלת (אה, יכול להיות שזה צמה – יש שלושה קצוות – ר.ו.), בדיוק כמו הזנבות של אהובי חד הקרן והאריה. אוף, אין לי אלא להיות זנב לאריות, ולחדי קרן. אה, פתאום שמתי לב שזה נפתח גם בדיוק כמו הבסיס של הראי שאני מחזיקה, שפונה למטה. אי אפשר לברוח מהגורל הזה".
וספירלה זה המבנה של צינור הצינורות.
🙂 רק שלא הבנתי את עניין הספירלה.
ויש לי רק להוסיף שב"טבח החתולים הגדול" של רוברט דרנטון כתוב שלפני כמאתיים שנה רווח בכפרים מסוימים "שיגעון של קליעת צמות מגללי בהמות כדי להציגן לראווה על ערימות זבל." בחיי.
משוגעים בכפרים המסויימים. 200 שנה! השטיחים מהמאה ה-16, ככה אומרים בוויקי. צינור השופכה הוא ספירלי, וכך גם הקרן של החד קרן. וככה נראית גם ה"צמה" – ספירלה מושלמת. זותי לא מחכה לפרויד. היא כבר אז מרגישה קנאת פאלוס מהפכת בטן.
את קנאת הפין קלטתי, המידע האנטומי חסר…
אני בינתיים הבנתי שזה מעגל השתקפויות, שבו הגבירה מחזיקה את הראי שבו משתקף החד קרן ואילו היא הראי של הראי (שיש לו גם קרן וגם צמה שמקיפה את קלסתרו המעוגל).
אני לא יודעת עד כמה אני יכולה לתרום לפתרון החידה, אני מרגישה שמה שאני מרגישה הוא קצת פשוט מדי ומובן מאליו. הגבירה שהיא מראה של המראה, שמשקפת את החד קרן שלה, מזכירה את לו ריד כשהוא שר ב"pale blue eyes"
If I could make the world as pure"
And strange as what I see
i'd put tou in a mirror
"I'd put in front of me
זה כמו שכשאנחנו מסתכלים על מישהו, הוא משתקף לנו באישון.
אם הגבירה לא רק מראה לחד קרן את עצמו באמצעות מראה, אלה גם היא בעצמה מראה, כלומר האמצעי לשקף אותו, אז זה כאילו רק בגלל שהוא מוקרן מתוכה הוא זוכה לחיים. כאילו המראה היא האמצעי. המראה מחוללת את החד קרן.
זה לא מאוד לוגי אבל זה מה שאני מרגישה.
ש לי דחף תמידי לקשר כל דיוקן של אדם עם חייה עם דמונים מהמצפון הזהוב. חלק מהפרשנות שלי היא ההרגשה כאילו החד קרן הוא פשוט התגלמות בבשר (כן אם כל המשמעות הדתית של זה) של הפנימיות של הגבירה.
היא גם לא צריכה לקנא בקרן שלו והקרן הקטנה שלה היא לא סתם חיקוי, הם ההשתקפויות אחד של השנייה. אם הוא היא אז איפה הקנאה?
מצד שני כולנו מקנאים בגרסאות דמיוניות של עצמנו והם מחוללות אותנו לא פחות משאנחנו מחוללים אותן. אז אולי משחק ההשתקפויות הקנאה וההתחוללות, הוא סימטרי ונמשך עד אינסוף.
שירה, איזה כיף שאת משוטטת ומעוררת לחיים פוסטים עתיקים (וגואלת אותי מתוגת שיעורי החברה שסידרתי לעצמי באיוולתי, ואם את לא יודעת למה אני מתכוונת, לא נורא, אני קצת מדברת לעצמי). זה יפה מה שאמרת על ההשתקפות באישון וגם על הדמון. ואם זה יפה זה בטח גם נכון. (שמעתי הרצאה מפרופסור במכון וייצמן שתיאוריות מדעיות נמדדות בין השאר על פי יופיין).
אני לא מבינה מה זה שיעור חברה, אבל מה זה? זה מעניין אותי
לצערי עוד מעט אני בוודאי כבר אגיע להווה בשיטוטים השיטתיים שלי, כבר עכשיו יש פער של פחות משנה.
כמה שאת נדיבה אם היפה והנכון
מה אמרתי?
ואוו איזה כיף לי שבדרך כלל אני לא רואה פרסומות.
מסכים איתך לגמרי. התמונה הענקית של הגבירה והחד קרן מודבקים על בנין זכוכית ארוך(!) שמתנשא טיפה צפונית מערבית לגשר יצחק שדה מעל איילון, וגם מי שממש לא סובל פרסומות (גם כמוני, למשל) לא ממש יכול להימנע. זה בולט ביותר מעל איילון בואך צפונה אחרי "השלום". צילמתי את זה, אך לא מסתייע להדביק כאן תמונות. אבל מגניב, לא?
שלום מרית,
אני נהנית מאד אצלך…
לגבי התמונה אני רק רוצה לציין את הדיאלוג העגום משהו בין האשה נטולת הזקן, קרן היא איכשהו סידרה לעצמה, לבין חד הקרן (בעצם, אולי לא עגום, כי אולי זו הבעה של חסודות וטוהר שניתן למצאה בעוד ציורי עלמות ימה"ביות). יש שם אולי צקצוק דוקא עליו מצידה, כי בעוד שהוא מתיימר להיות יצור נעלה וטהור, הנה אותו זקנקן מעיד עליו כי הוא ארצי ומושכו מטה. העלמה מציגה למולו את המראה הכפולה כאומרת "בדוק בבקשה את עצמך."
רוצה להזכיר כי יש בחורות שדוקא כן התארגנו כמו שצריך עם קרן וזקן: הפרעוניות, גם אם הקרן היתה נחש מפותל (!) הענוד על המצח. ההדהוד כאן מחריש אזניים ממש: נחש גן-העדן, נחש הרפואה, נחש השלטון, הנחש המשיל עורו וקשור לנצח ולנשיות החיה-מתה-חיה… וכל אלה על מצחה של בחורה אחת. ואגב מצח, מהיכן בדיוק בוקעת הקרן? האם מהעין השלישית או מהכתר? מהיכן השראתה? האם היא מקבלת מידע (או אנרגיה) או משדרת או שניהם יחד? האם היא יוצרת שלמות והרמוניה בגופה הדו-מיני או פורעת אותן?
תודה על הרשומה. איזה כיף לנו!
יעל, תודה, שמחת אותי מאד! באמת יש משהו ארצי וקומי בזקנקן. ואת לגמרי צודקת על הפרעוניות. איזה יופי של תוספת!
אני לא זוכר אם הזכ/קרת את זה: https://bidspirit.com/r/o4s
לא הזכרתי ולא הכרתי. והחד קרן הזה הוא קרוב של רוסיננטה.
לי הוא מזכיר דווקא את אלה: https://youtu.be/rihCj92hBko
העולם מלא הפתעות 🙂