בין ציורי החורבות והספינות הטרופות והנופים הסחופים של קספר דוד פרידריך הגרמני הרומנטי (1774-1840) יש כמה תמונות יוצאות דופן. למשל זאת:
היא הקפיצה אותי לאדוארד הופר האמריקאי (1882-1967).
למשל לציור הזה שדומה בקומפוזיציה הגיאומטרית, האורות החתוכים, השקט, הבדידות:
קשה להניח שיש קשר ישיר בין פרידריך להופר, ובכל זאת, הציור של פרידריך מבשר את הופר באופן שבו הפרדוקס של זנון (זה שמסביר שגוף לא יכול להגיע מנקודה א' לב', כי קודם עליו לעבור את מחצית המרחק, ולשם כך הוא צריך לעבור את המחצית של המחצית וכך הלאה) מבשר את "הטירה" של קפקא. וזו רק דוגמה אחת מתוך כמה שמונה בורחס ב"קפקא ומבשריו", מסה שאליה אני חוזרת שוב ושוב כי היא מאבחנת במידה מסוימת את דרך המחשבה שלי.
ועוד שתי דוגמאות מאדוארד הופר. למשל זאת, שגם בו האור ממוסגר בחושך כמו אצל פרידריך:
או זאת, שמזכירה את פרידריך בירקרקותה, בחלון המרכזי (החשוך אצל פרידריך, הלא קיים בשביל האישה של הופר):
מה שמוביל אותי לזרועותיו של אנתוני בראון המאייר הבריטי (נולד ב1946).
ובכל מקרה, זאת כבר לא זיקה בדיעבד נוסח בורחס. זאת מחווה ישירה של מאייר המחובר בטבורו לתולדות האמנות. בראון מחליף את האישה של הופר בחנה, הילדה הבודדה עם האב העסוק. הדמיון בין התמונות לא מתמצה בדמות הנשית הכלואה בתוך מלבן אור ומביטה לשומקום (לדבר אל האבא אצל בראון, זה כמו לדבר לקיר). המודעות למקור האדוארד-הופרי מטעינה את האיור של בראון בעוד קבין של אירוניה. האב שלו כל כך שקוע בעבודה שגם אם הילדה היתה עירומה הוא לא היה מפנה את ראשו. התמונה הלא ברורה שהופר תלה על הקיר התפצלה לשניים אצל בראון: לתמונה הברורה של הדיפלומה על הקיר ולתמונה המחוקה של הילדה על שולחן הכתיבה. והשולחן אגב, תופס את מקום החלון בקומפוזיציה (הכמעט זהה). וזה לא החלון הראשון שבראון סותם כשהוא הופך את העיר לכלא. (עוד על יצירת המופת של אנתוני בראון).
ובכל מקרה – צל הילדה במרובע הצהוב הוביל אותי לציורו של ג'ורג'ו דה קיריקו (1888-1978), "המסתורין והמלנכוליה של הרחוב":
יש זיקה ברורה בין הופר לדה קיריקו המטפיזי. באור החתוך ובשקט המסתורי, שתמיד מזכיר לי את "הרוצח" המחזה המצמרר של יונסקו שבו מסתובב רוצח בעיר מושלמת נקייה ושטופת אור. שקט של עיר הוא בו בזמן אידאלי ומבשר אסון או מעיד עליו. בעיר חיה אין שקט. במקרה של דה קיריקו צל הילדה המשחקת מול צל הגבר עם המקל מעורר חרדה (עוד באותו עניין – מרחב של גברים שרועים באמבטיות ומשתעשעים בצמות כרותות).
שתי התמונות הבאות, הן לא חלק מהטיול, אלא מעין הערות שוליים למלנכוליה של דה קיריקו.
רחוב מתוך M סרטו של פריץ לאנג מ- 1931 שעוסק ברוצח ילדות.
ובחזרה לדה קיריקו. ברבים מציוריו מופיעות שורות של אכסדרות וחלונות חשוכים או ריקים. למשל בציור שלמעלה או בציור שלמטה:
אצל הופר אמנם אין ילדים (עד כמה שאני זוכרת) אבל גם אצלו מופיעות שורות של חלונות ריקים וחשוכים. מעבר לניכור ולמסתורין האסוני זה יוצר תחושה של תפאורה, של תיאטרון-עיר. למשל:
לסיום עוד שתי תמונות יוצאות דופן של קספר דוד פרידריך (גם אצלו אגב, הילדים נדירים שבנדירים).
אני לא יודעת מי הנשים האלה שצייר קספר דוד פרידריך. אולי הן בסך כל משרתות (בסך הכל לא מבחינת המעמד אלא מבחינת הקירבה המשפחתית). אני כן יודעת שאמו של קספר דוד פרידריך מתה כשהיה בן שבע. ואני רואה שכל הנשים האלה מוקפות חושך, ממוסגרות, מפנות עורף, פונות לאור, נעלמות בעיקול המדרגות.
הפנסים, כחמניות-ענק, שופכים אור מסתורי
כאור שרואה הילד בהקיצו לעת-חצות, והאם עודה מבשלת
לקראת החג שלמחרת…"פנחס שדה, "שירת ירושלים החדשה"
*
עוד באותם עניינים
מרחב של גברים שרועים באמבטיות ומשתעשעים בצמות כרותות
מה אומרים האיורים? על גורילה מאת אנתוני בראון
*
ובלי שום קשר – הרצאה של סביון אחותי. אני בטוחה שיהיה מרתק. רשות הדיבור לסביון:
ביום שישי ה 26.7 אקיים בתל אביב הרצאה בנושא – מצב חירום רוחני, או כפי שהוא נקרא – spiritual emergency (מושג הלקוח מהפסיכולוגיה הטרנספרסונלית) מהו המצב הזה, איך ניגשים אליו, איך עוזרים ומטפלים במי שעובר אותו, ומה פוטנציאל הריפוי של שהות במצבי תודעה לא רגילים. (הוזמנתי להעביר שיעור בנושא בקורס פסיכופתולוגיה – כדי שמטפלים לעתיד ידעו שיש גם אירועים נפשיים שנראים פסיכוטיים או פתולוגיים אבל אינם כאלה וצריך יחס שונה במקרים האלו – אז אני עושה חזרה כללית לפני). אתם מוזמנים.
מי שמעוניין מוזמן לכתוב לי למייל savionben@gmail.co, ולציין אם יותר נוח באמצע היום או אחרי תשע בערב. אחרי כן נוכל לקיים שיחה פתוחה אם יהיה עניין.
מספר המקומות מוגבל. (עד 15) זה לא בתשלום, אבל בבקשה להביא כיבודים קלים או שתיה, כדי שיהיה לנו נעים גם בלב וגם בבטן. תודה ולהתראות
*
מרית קרובתי,


תודה רבתי, ישר התהדהדתי לאיטליה (למרות שסבי וסבתי שהו באיטליה רק שנתיים, וכנראה אבות אבותיי חיו בה מתישהו במאה השש עשרה, אני תמיד רואה את עצמי קצת איטלקי), במיוחד
לציור האורבני-גיאומטרי-מלנכולי של מריו סירוני, ולציוריו הנאטורליסטים של אומברטו בוצ'יוני, בטרם הפך פוטוריסט לעייפה. הנה כמה דוגמאות:
http://ymutate.tumblr.com/post/16146368926/mario-sironi-il-cavallo-bianco-e-il-molo
הראשון של מריו סירוני ממש קרוב לדה קיריקו. האחרים פחות. חסר בהם המרכיב המטאפיזי, תחושת האימה הנקייה והמוארת. הפוטוריסטים וחבריהם היו סופר-אורבניים (כמו כל התמונות שהבאתי), אבל הם לא האמינו בשקט. העולם שלהם שקשק וטרטר ונהם והבהב וצפר…
תוספת שלא מתולדות האמנות (רק על עצמי לספר ידעתי): אתמול טיילתי עם אחייני בן החמש והוא כל הזמן דרך לי על הצל. באופן מפתיע זה די כאב.
((((((()))))))
דה קיריקו מזכיר קצת את דאלי. כאן למשל (אבל עם פחות אימה מבציורים האחרים):
http://arthistory.about.com/od/from_exhibitions/ig/dali_painting_and_film/dali_moma_0708_10.htm
אדוארד הופר – גרוגרי קרודסון, קשר ישיר.
ותודה על המסע.
רוני, על פי אוסקר ויילד הצל הוא הנשמה. מניסיון, זה מאד כואב כשדורכים עליה…
שועיקי, סליחה, אבל לפעמים אני ממש איטית, רק בעקבות התגובות של רוני ה. וגיא פתאום קלטתי איזו שטות זאת לשמור אותך במסלול המאד פריך שלי… הרבה יותר מעניין להסתכל לאן פנית 🙂
אז שועי, רוני ה., גיא – תודה.
גיא, ברוך הבא. לא הכרתי, וקבל בתמורה את המחווה הישראלית של הדס רשף להופר 🙂
זה ההופר http://colourfreakvintage.files.wordpress.com/2013/06/edward_hopper_shop_morning_sun_postcard_11.jpg
וזאת המחווה (בטור האמצעי, ללחוץ על השמינית מלמעלה) http://hadasreshef.com/portfolio/ibn-gabirol-55
סיור מופלא ! תודה !
סביון יקרה, ימי שישי קצת פחות מוצלחים מבחינתי. עם זאת, ממש אשמח לשמוע מה שיש לך להגיד. אני לא בטוח בקיומם של מצבי חירום רוחניים. ברם, יודע היטב שיש לא מעט אנשים, שלמרבה הצער, אופציה רוחנית (מכל סוג שהוא) אינה נתפסת לדידם כאופציה, ואני מניח שחלק
מההכרעות שלי בחיים נבעו מאיזו עודפות בלתי נסבלת של מטריאליזם שהיתה סביבי מקטנות, ושתמיד נטרתי לה.
מרית, בויצ'יוני באמת פחות קשור (הציור שלו גיאומאטרי מאוד אבל גם מלא אור וחסר צל)… אצל סירוני יש המון צל. למעשה תמיד נראים ציוריו (בעיניי) כמערכת יחסים מתוחה בין צל ואור.
ציפי, תודה רבה!
שועיקי, זה ממש לא משנה. הרי זה גן השבילים המתפצלים, זה מה שמעניין, הפיצול שכל אחד בוחר. המסלול שלי הוביל איכשהו מן האימה הנקייה והניכור העירוני לבדידות של ילדים. הצל והאור היו העקבות, בגלל זה גם שיניתי את שם הפוסט.
הי שועי, אני חושבת שנעשה את זה בצהריים, אם זה עוזר. לא מכירה אותך הרבה זמן, אבל עודף מטריאליזם לא כל כך מסתדר לי איתך. . מקווה שנתראה
זאת סביון כמובן
ושועי, אם להגיד במשפט אחד, אז מצבי חירום רוחניים הם מצב שבו במקום צמיחה הדרגתית ומאוזנת (גם אם כואבת לפעמים) זה קורה בבת אחת, הגבולות הרגילים נפרצים בבת אחת, והאדם מוצף בשלל תופעות מבהילות או לא מוכרות (אנרגטיות, פיסיות, רגשיות, רוחניות, מצבי תודעה לא מוכרים בכלל ועוד) שאינן שייכות לשיגעון או פסיכוזות למרות שזה יכול להיראות דומה, ו. . טוב. . לא נמשיך כאן. השאר בפגישה. לילה טוב
שבוע טוב מרית!
הפוסט הזה שלךריגש אותי החל משמווהמשך בתכנו ובסגנונו האסוציאטיבי
ובאסוסיאציות שהוא העלה אצלי תוך כדי קריאה והתבוננות בתמונות. לפני כשלוש
שנים צילמתי תמונות במחנה העובדים הנטוש שליד הר סדום. צילמתי אותן במצב רוח
מאוד מסויים ומיוחד של אבל ואבדן. אני מצרפת כמה מהתמונות ואני מניחה שתבחיני
בהקשרים שבינן לבין הפוסט הזה של אורות חתוכים ואמהות מתות.
בברכה ובתודה
אלישבע
אלישבע, תודה, אבל התמונות לא הגיעו!
סביון, זה מעניין מאוד, בצוּפיות של ימי הביניים היו גם דיונים על "בעלי התגלויות" שהאל מנבא אותם (כלומר מוסר להם מראות) בלא כל הכנה מוקדמת. בניגוד לכל מיני אסכולות פילוסופיות בנות הזמן שבהן ראו במתנבאים/ות מסוג זה דרגה נמוכה מאוד, דווקא היה צופים שהאמינו (מיעוט) כי לעתים את ההשגות העמוקות ביותר משיג אדם בראשית הדרך.
אשמח להתעדכן על המפגש, עם זאת עוד איני יודע בוודאות אם אוכל להגיע (יום שישי).
מסע אסוציאטיבי מרתק. עונג מיוחד עבורי היה לגלות כאן ספר הילדים האהוב עלי, "גורילה".
שולחת לך קישור לפוסט שכתבתי בזמנו על צילומי מחווה להופר.
http://magic1mountain.blogspot.co.il/2012/12/blog-post_12.html
אחלה, אודיע לך למייל. לא היה לי ספק שזה יתכתב עם שפע וים הדברים שאתה יודע ומחובר אליהם ויעלה הקשרים ושאלות סביב הנושא.
נהדר!
ואני חושבת שכבר דברנו על בלתוס בעבר..
זה דבר ראשון שעלה בי
אחד מהם
http://www.wikipaintings.org/en/balthus/painter-and-his-model-1981#supersized-artistPaintings-244753
ואת הילדה עם החישוק בא לי לשים עכשיו שומר המסך שלי…
איזה כיף באמצע היום!
תודה על הטיול הזה
הר קסמים, תודה! איזה יופי, לא הכרתי את זה. במיוחד מצא חן בעיני היער הסינתטי התפאורתי. (ואת בטח יודעת – אבל לחיצה על השם שלך מביאה לבלוג ריק).
איריסיה, תודה רבה, בלתוס אכן מתקשר גם לי בהרבה דרכים. ובאשר לשומר מסך – לא מזמן קראתי מאמר על אנשים שמכאיבים לעצמם מסיבות שמאניות, וטוענים בין השאר שכאב הוא פשוט תחושה עזה, הם לא מפלים בינו לבין תחושות אחרות. ולפעמים אני חושבת שגם את לא מפלה בין רגשות. לא איכפת לך אם זה מנחם או מאיים כמו הילדה עם החישוק.
דוד, תודה רבה, כיף שבאת.
אם יורשה לי, בקטנה, אנדרו וויאט:

סליחה – וויאת' בעצם
ואני קושרת בין הילדה עם החישוק לילד עם הכדורים, כן הנמר שלך מרית. אולי הילדות כולה היא סוג של ג'גלינג בין ריצוי הורים ומבוגרים ובין מרד, והסכנות האורבות (הצל) למי שלא מורד.
טוב, הנה עוד שתי אסוציאציות חזותיות:

– "אמיל והבלשים" (טריאר):
http://www.flickriver.com/photos/mickythepixel/4729685283
– אני לייבוביץ':
חנה, מקסים במיוחד. לא הכרתי.
תרופה, בשבילי החישוק זה הצעצוע שמתגלגל ומרחיק אותך בלי משים מהבית. כמו כדור הזהב של הנסיכה שהתגלגל לתוך הבאר של הקרפד.
רוני, הצחקת אותי עם האמיל. זאת אותה תקופה בדיוק של M של פריץ לאנג, אותם צללים אורבניים עם מגע אקספרסיוניסטי, רק שאצל טרייר זה בא עם חיוך. הילדים מנצחים.
ויש את הפוסט הזה, בציורי אור, הבלוג של דר. יוחאי רוזן, על נשים ואור ומחשכים:
http://zioror.wordpress.com/2013/06/10/oren_wexler_a_room_of_her_own/
ויפה איך שהכנסת את כל אלה תחת זוג כנפיים אחד (כנף לעליה וכנף לישועה. כשאור מתקשר עם מידות טובות, מוסריות וכיו״ב. או משהו כזה). תודה
אופס. הכוונה היתה לכתוב כנף לעלטה וכנף לישועה. הספר תיקן ולא על דעתי
מרית, לקח לי כמה ימים לצלוח את גדר הלהבות קרי הכותרת.
נכון שהאור פוחלצי לגמרי? הוא מיובש, משוטח על מסגרת (כמעט תמיד רבועה) וגם הדמויות שעליו לכודות כמו חרק במקפא, בגביש ענברי. אולי זה מה שקורה לזכרון כשמנסים לביים אותו בהקפדה יתירה, להריץ אותו כמו שבוי שוב ושוב, אור הופך לעור.
והעירוב של אמהות, יאוש ממסגר וחדרי מיטה הוא ממשתמונה אחת מהסרט "השעות", שבה ג'וליאן מור, לכודה בחיי המשפחה שלה, יושבת על מיטה בבית מלון וחושבת על התאבדות [צריך לגלול קצת, התמונה האחרונה]:
http://www.mediafiremax.com/the-hours-2002-br-rip-hindi-dubbed-dual-audio-mediafire/
וגם (התמונה האחרונה):
http://emmawhatever.blogspot.co.il/2010/11/hours.html
נ*גה – הגעתי בזכות 'תרופה למכה'
תודה לך על הציורים הנפלאים.
דורית, תודה (כמה דומה כנף לעלטה לכנף עטלף 🙂 ) אבל האור בלינק הוא יותר רך וורמירי לא חתוך ולא "מיובש ומשוטח על מסגרת" כפי שהציעה חיית הבדיל.
חיית הבדיל (איזה שם!) אכן גדר להבות ואור פוחלצי.
והתמונה האחרונה היא יותר סינדי שרמן בשבילי http://www.uncapitalized.net/booklog/2004/12/the-complete-untitled-film-stills
אנונימית (נגה?) תודה לך וברוכה הבאה.
וגיליתי עכשיו עוד צלמת עם משחקים יפים של אור וצל – ג'וליה הטה (Julia Hetta). וצילום אחד שאולי מתקשר לכאן:

תודה, רוני.