הכל על הספר, כולל:
ביקורות מאת – יאיר גרבוז (ידיעות אחרונות), שלומית כהן אסיף (הארץ ספרים), יותם שווימר (ynet), מוטי פוגל (עכבר העיר), יונתן אמיר (ערב רב), סיפור פשוט (החנות), לי עברון ועקנין, שועי רז.
ראיונות עם – מיה סלע (גלריה, הארץ), דפנה לוי (לאישה), דורי מנור ושרהלה בן אשר (גל"צ, ציפורי לילה מתפייטות), רותי קרן (מילים שמנסות לגעת)
פוסט מתעדכן
.
וזה מה שכתוב על הכריכה האחורית:
ספר זה עוסק באגדות: מעשיות עממיות מתוך "אלף לילה ולילה" והאחים גרים, בצד אגדות אמנותיות שכתבו הנס כריסטיאן אנדרסן, אוסקר ויילד וש"י עגנון.
ב"אלף לילה ולילה" יש ביטוי חוזר: בכל פעם שמישהו עומד לספר משהו מדהים, הוא מצהיר שאילו סיפורו היה "נחרט בחודי מחטים בזוויות העין, הוא היה למשל ולמוּסר לכל לוקח מוסר". היכולת הזאת, לחרוט סיפורים בזוויות העין, כלומר ללכוד משמעות בתוך תמונות רבות עוצמה, משותפת לשירה ולאגדות.
אגדות הן פנינים שנוצרו סביב גרגרי החול של המציאות. והן גם סוסים טרויאנים; הן מבריחות לתוכֵנו תכנים מורכבים בחסות הפשטות והתמימות. ספר זה מנסה לחשוף את התכנים האלה. ובד בבד הוא עוסק גם בתרבות; המעשיות נפתחות כמו דלתות אל תופעות שונות בקולנוע, בתיאטרון ובאמנות הפלאסטית: סרטים של היצ'קוק או קורוסאווה, התיאטרון האפי של ברכט, פסלי החפצים של פיקאסו, המיצגים החידתיים של יוזף בויס, ועוד ועוד. כי תרבות גבוהה אינה עניין מנותק ואקדמי אלא חלק מסְבך חי וגמיש שבו כל דבר קשור לכל דבר.
התצלום הנהדר על הכריכה הוא של לאה גולדה הולטרמן, מן הסדרה Orthodox Eros. רגע נדיר שבו צילום וציור ותיאטרון קורים ביחד, וגם – יהדות ונצרות, גבריות ונשיות, פעם ועכשיו, צווארון רמברנדטי וחולצת שבת. רואים את השכבות וגם את השלם החדש ביחד. וכך גם הספר: רב זמני ורב תחומי. ושמו כמו מדובב את הדמות בתצלום; מין מפגין חלומי או קבצן חגיגי שמחזיק קרטון עם מסר: "סיפורים יכולים להציל, תראו אותי."
אפשר לקנות את הספר בחנויות המובחרות או להזמין מעם עובד בהנחה גדולה.
.
עדכונים:
בקורת של יאיר גרבוז על "סיפורים יכולים להציל" (לחצו פעמיים להגדלה אם צריך). פורסם בידיעות אחרונות, 9.11.2012
*
לבקורת של יותם שווימר, ynet "פירושים שהם פלאים."
*
ובקורת של מוטי פוגל, עכבר העיר "בפרשנות הנהדרת של בן ישראל ל'כיפה אדומה' טמון פוטנציאל להצלה ממשית מאד של ילָדוֹת." אמן ואמן (וגם – עד שקראתי את הביקורת לא ידעתי שהספר עוסק "ביחס בין כפייה לשחרור" ומצד שני, כל החיים שלי זה על היחס בין דיכוי לחירות.) לחצו להגדלה.
*
שלומית כהן אסיף במוסף ספרים של עיתון הארץ: "ספר המסות של הסופרת־אמנית מרית בן ישראל הוא חגיגה רב־תחומית ועל־זמנית…" להמשך הקריאה
*
לי עברון ועקנין משמחת את לבי.
*
יונתן אמיר כותב על הספר בערב רב*
הגישה הרב-תחומית ניכרת גם בספר הנוכחי, שמצליב ללא הפסקה בין הסיפורים לתופעות תרבות אחרות, פורם קישורים וטווה אותם מחדש. בן ישראל נודדת מסיפורי האחים גרים לקולנוע של אקירה קורסאווה, מעגנון לשיחות בין הבמאים אלפרד היצ'קוק לפרנסואה טריפו, לתיאטרון של ברטולד ברכט, לשירתה של יונה וולך, למקרא ולברית החדשה, לפילוסופיה, למחול וכמובן לניתוחים קודמים של אגדות עם, ובמיוחד כאלו שנעשו ע"י פסיכואנליטיקאים בכירים שהיא מזכירה בהרחבה, רגע לפני שתציע פרשנות חלופית המציגה את היומרה הפרשנית-מדעית של עבודתם במערומיה.
* זהירות מהפיסקה האחרונה של אמיר שמכילה ספוילר גדול! (ואיך, איך הוא לא הזכיר את הפרק הגדול על יוזף בויס שכל יצירתו נטועה בעולם המיתוס והאגדה).
*
וכמה יפה כתבו על הספר באתר של סיפור פשוט:
למרית בן ישראל כישרון מיוחד לפרשנות. בנוסף לפועלה הספרותי והאומנותי הנרחב, כותבת בן ישראל מסות יפיפיות ונוגעות ללב אשר בוחנות סיפורים ואגדות מוכרים מאד לצד כאלה שאינם מוכרים כלל, בדיוק ובעומק יוצאי דופן. כשבן ישראל חוקרת ספרות ותרבות היא אינה עושה זאת באופן אקדמי וקר, היא קושרת כל חלק וחלק מן התכנים בהם היא עוסקת לאלמנטים הבסיסיים והדחופים ביותר של חיי היומיום. בזכות הכישרון יוצא הדופן הזה, ספרה החדש, סיפורים יכולים להציל, הוא ספר עיון מרתק ומסקרן שהקריאה מעוררת מחשבה אמיצה, יצירתית, עמוקה ומנחמת.
ומיה סלע, בעיתון הארץ:
יש לה היכולת הנדירה להתיך את כל אלה [את שלל התחומים שבהם עוסק הספר] ולהפוך אותם לסיפור חדש שהיא מספרת. זהו ספר עיון שאינו נקרא כספר עיון אלא כסיפור חדש, מסעיר ומעורר מחשבה.
(מתוך ראיון בגלריה, הארץ ה26 לאוקטובר)
*
וגם דפנה לוי מראיינת אותי בנדיבות ובאהבה לספר.
וראיון ארוך עם רותי קרן, "מילים שמנסות לגעת" (כולל נסיון מפוקפק לתקן את הזיכרון ומסקנה שאי אפשר, צריך לספר כפול)
*
וכך זה נפתח, כלומר הספר:
*
אני מתארחת בגל"צ בציפורי לילה מתפייטות. דורי מנור ושרהלה בן אשר משוחחים על אגדות. אני מצטרפת בשעה השנייה.
*
ושועי רז (ידידי היקר, גילוי נאות) על פרק "אלף לילה ולילה" הפותח את הספר. "טקסט, טקס, סקס וסיפור חיים" הוא קרא לזה:
בניגוד לסדן ולבורחס, מבכרת מרית בן ישראל להתמקד בקול תבונתה של שהרזאד, העומדת בתחילה מול קשר גורדי, שאין לה ברירה אלא להתיר; היא ניצבת אל מול תודעתו הרצחנית של המלך, שיש להתירהּ טפין-טפין. תהליך ההתרה הוא קודם כל לשם הצלת חייה שלה. אולם, כפי שהולך ומתברר, ככל שסבך האלימות של המלך הולך ומשתחרר, כך גם חייו שלו הולכים וניצלים.
…
המחברת חותמת את הפרק כולו בהערה על כך שגם בקריאתה בסיפור המסגרת חלה תמורה ברבות השנים. בעת ילדותהּ, היא ראתה בסיפורו של שהריאר את הייאוש הרצחני שאיכל אותה מבפנים, רק שנים אחר-כך, כשנרפאה מן הכעס היא הבחינה בנערות המתות (אלף נשותיו ההרוגות של שהריאר, שנפלו קורבן לקיבוענו הרצחני). הנערות הללו הופיעו בחלומה, וכך החלה לכתוב את ספרהּ בנות הדרקון. גם האנקדוטה הקטנה הנוגעת ללב הזאת, יש בה כדי להאיר מה מסוגל קשב-הולך-ומתמשך לסיפור לחולל באותם גבולות ויטאליים שבין עירות לחלום, וכיצד הם מסוגלים להביא את חיינו לכדי מהלך חדש. דומה כי לעתים מוטב להניח מעט לקורות חיינו שב-CV (קיבעון ארוך המשתנה מעט, אבל יש בו, בדרך כלל, עוד מאותם הדברים), ומתוך קשב להמולה הרב גונית ההולכת ומתפצלת, שאנו עושים בה את ימינו— לגולל את סיפור חיינו מחדש, כסיפורים ויטאליים, כסיפורי-חיים.
*
ומחוות כיפה אדומה של איריסיה קובליו
באתר דף דף עלה לא סינדרלה – הפרק על מוכרת הגפרורים הקטנה
*
מי שקורא פה יודע שאגדות הן משורש נשמתי. ושאני מאמינה שכתיבה עיונית צריכה להיות לא פחות מענגת מכתיבה סיפורית. כמה מפרקי הספר צמחו מעיר האושר (ושודרגו מאד לכבוד הספר!), ואחרים לגמרי לגמרי חדשים, וביניהם שני סיפורים נפלאים מאלף לילה ולילה, פרק גדול על כיפה אדומה, פרק על הסיפור היהודי החולדה והבור, ועוד.
אפשר לקנות אותו בחנויות או להזמין מעם עובד בהנחה. ואם תפיצו הלאה אז בכלל.
*
טעימה מחומרים ששודרגו בספר
חבל טבור מזהב – על המלך הצעיר מאת אוסקר ווילד
***********************
ועוד הודעה משמחת (בלי קשר):
ביום שישי הקרוב, ה-12.10 ב-16:30 תתקיים בספריית גן לוינסקי הצגת הילדים הדרך לשמה של קבוצת רות קנר. כולכם מוזמנים!
*
מזל טוב, מרית. באמת הגיע הזמן, והספר נראה נהדר. אני משוכנע שגם תוכנו מענג, ממש כפי שהתכוונת.
מזל טוב מזל טוב מזל טוב
מייד רצה לקנות!!!
מזל טוב מרית. גם אני, כמו איריסיה.
שלום מרית!
אני שמחה שכתבת ספר ואני אקרא אותו ברגע שאקנה אותו כשאגיע העירה. המשפט הזה שלך: כתיבה עיונית צריכה להיות לא פחות מענגת מכתיבה סיפורית. משמח אותי ועונה לי על משיכתי לאתר שלך. זה בדיוק מה שקורה לי וזה מה שאני אוהבת בו. שהכתיבה העיונית היא מעין שירה או ספור אגדה בתחושה שבעת הקריאה המחכימה. אלישבע
יותם ואיריס ושלומית ואלישבע המשמחים, תודה רבה!
נראה נהדר ומאוד מסקרן, מזל טוב!!!
מרית מרית (((((()))))) מזל טוב לך וגם לנו!
מרית קרובתי,
האח-הידד, אני בא
על חד אופן אני בא
לצלילי ממבו ורומבה
מפזז, מן הקטקוּמבה
על דבר כזה כדאי להרים כוסית
או להרקיד בקבוק על קצה חוטם
דבר כזה עושה ת'לב מאושר
עד שאין לו שום טאבו וטוטם
[ואגב, הצווארון הזה היה של אנשי אצולה/סוחרים/סלבריטאים, המלומדים של המאה השבע עשרה נהגו להסתובב עם צווארון הרבה פחות מהודר וטווסי]
מזל טוב!
תתחדשי.
לימור, תודה רבה וחיוך.
רוני (((())) (מחכה לדיווח!)
שועי, כשלימדתי בחזותי הייתי נותנת תרגיל "נשף לאדם אחד" ואתה, עדלאידע של אדם אחד אתה., ודווקא בשיעור אנטומיה של רמברנדט יש אחד עם צווארון כזה (כלומר כמעט, של לאה גולדה יותר יפה).
רוני האחר/ת חן חן!
(ועכשיו, כלומר מהרגע הראשון, אני מרגישה כמו מחותנת בפתח האולם. אחרי השמחה באה המבוכה. זה אפילו חרוז).
אפנת מלומדי אמסטרדם:



וגם:
הראשון היה רופא, פילוסוף, אינטלקטואל (תלמיד של גלילאו גליליי בעברו; האחר, היה דיפלומט, מלומד, שגריר שהיה מקובל גם על ההולנדים וגם על האנגלים והספרדים, והיה גם ממנהיגי הקהילה באמסטרדם (רמברנדט צייר אותו גם כן).
אגב, גם בציורי פרנץ הלס המקבילות הנוצריות (רופאים, כמרים, מדינאים-פילוסופים נראים אותו הדבר). הנה למשל ציור מפורסם למדיי המדגיש את צווארונו של רנה דקארט:
לעומת זאת הנה כמה נגנים, בדרנים, חיילים-שכירי-חרב (מקצועיים), אינטלקטואלים פופולריסטיים ואנשי חברה, ופוליטיקאים לאומניים מטורזנים, בני התקופה כפי שצייר הלס:


וגם:
וגם:
http://www.nationalgallery.ie/en/aboutus/Images_and_Licensing/Print_Sales/Beit_Collection/Hals.aspx
כבר במאה השבע עשרה היה הבדל בין מלומדים לאינטלקטואלים פופלריסטים?… 🙂
ועל כך נאמר באמא אווזה:
מה יוצא מארובה?
עשן.
וחוץ מזה, מה עוד חדש?
הכל ישן…
יפה מאוד, מזל טוב, בהצלחה ובהנאה עם כל מה שקשור בזה, זה משמח ומסקרן
שרון
מרית, מזל טוב לרגל הוצאת הספר. נשמע מעניין ומעשיר ביותר.
שאלה מעט פרוזאית במחילה – האם יש דרך לרכוש את הספר באופן ששרשרת "גוזרי הקופון" תקטן וההכנסה למחבר(ת!) תגדל?
נהדר! מזל טוב 🙂
ברכות ובהצלחה. הכותרת והתמונה נפלאים ואני בטוחה שגם התוכן ( מהיכרות חלקית). ארכוש. קניתי בעבר גם את ספרך "חפץ לב" שעל קיומו למדתי רק כאן, בבלוג שלך, וסיקרן אותי. נהניתי, התעשרתי וקישרתי לתחומי עיסוקי שלכאורה רחוקים ושונים ובכל זאת משיקים.
שרון, תודה רבה!
גיל, תודה מיוחדת, גם על השאלה המתוקה אבל במקרה הזה אין.
חן חן, בנגלי 🙂
מחסנאית, איזה יופי, תודה! לאיזה תחומים קישרת?
מרית, מזל טוב גדול! מסקרן מה רקחת שם..
הצילום שבחרת לעטיפה של לאה גולדה הולטרמן – לגמרי קלאסי. מזכיר את Erwin Olaf אבל מזוקק ממנו. מצויין!
http://www.erwinolaf.com/#/projects/
מרית, יש כאלה גם היום. נאמר, ההבדל ביניהם הוא כהבדל בין מי שמכלים את ימיהם
ואת עיניהם בקריאת ספרים עתיקים והבנתם ובין "פילוסופים של טלוויזיה" שיש להם כושר רטורי טוב והם "עוברים מסך" ולכן יכולים להסביר לציבור במהירות ובשטחיות איזה מושג
מסובך, עוד דוגמא, היה פעם ערביסט (מומחה למדינות ערב) בערוץ טלויזיה גדול, שהעסיק צוות שלם של אנשים שהקשיבו, קראו, סיכמו, וכתבו והוא היה מגיע לחדשות הערב ומקבל טקסט לקרוא ורק עורך אותו בהתאם לרצונותיו. כך היה רגיל לאמור במומחיות יודעת כל: מקורות סוריים רשמיים מסרו לי; ידידים כווייתיים עדכנו אותי באמצעות הטלפון, בכירים בממשל המצרי רמזו לי (למעשה, כל מי שקרא באותו יום מעט עיתונות ערבית, שחלקה ניתנת לעיון באינטרנט, יכול היה להבין בנקל מהיכן הוא נטל את אותן ידיעות-אישיות עליהן דיווח,כאילו היו דברים הידועים רק לו).
יש להניח כי לו רק אותו מזרחן היה חי במאה השבע עשרה היה לו צווארון ממש גדול.
ברכות ומזל טוב.
גם שירים, אגב:
http://www.haokets.org/2012/09/24/%D7%A4%D7%A6%D7%A6%D7%AA-%D7%96%D7%9E%D7%9F/
דורית, תודה רבה! באמת קצת מזכיר את אולף ובאמת מזוקק בהרבה.
שועי, החלק הראשון הוא תקציר הסרט "הערת שוליים" (ובאשר לתוספת – אם לא הייתי מכירה אותך הייתי בטוחה שאתה קורץ 🙂 )
עידן, תודה לך. ולגמרי, אפילו כתבתי על זה פעם בעצמי https://maritbenisrael.wordpress.com/2008/09/12/ניסים-ונפלאות/
אני כל כך אוהבת את הבלוג שלך,
פותח חושים ומרתק.
כמה טוב שיש גם בפרינט (-:
(ראיתי אותו השבוע בתולעת ספרים. נהדר.)
מרית, אותו מזרחן היה האנטיתיזה של האסטרונום התורכי ב"הנסיך הקטן". כולם האמינו לו (טוב, הוא לבש חליפה) כאילו הוא יוצא ובא מפגישות עם מנהיגים ערביים. לעומת זאת, אני כל פעם השתעלתי מצחוק עד כאב בטן מול הטלוויזיה, מן הליצנות-הלוליינית הזאת, שכולם לוקחים ברצינות כה תהומית, ולמדתי פרק חשוב בהלכות עיתונות ועתונאים [כי באותו בוקר, כמו בכל בוקר, קראתי עיתונים ערביים, במיוחד עמודי חדשות ומדורי כלכלה; צריך היה להתפרנס ממשהו (כך מימנתי את לימודיי), ולפחות זו היתה חברת מחקר אזרחית בין לאומית ולא חלק מן הממסד הבטחוני במקומותינו. אף לא בחסות חברת חדשות של ערוץ מסחרי].
מצד שני זה מביא לידי הרהור, האם רוב-רובן של החדשות המתגלגלות סביבנו אינן אלא
תוצריהם של דמויי הבארון מינכהאוזן… סיפורים יכולים להציל(-:
עיקר שכחתי, כמו שאמרו גדולים וטובים ממני: לפעמים צווארון גדול הוא רק צווארון גדול (-:
[…] מחדש אתמול עם הידיעה המשמחה על היציאה לאור של הספר "סיפורים יכולים להציל" מאת מרית בן ישראל ולה מוקדש הפוסט הזה . איריס […]
איזה יופי, בהצלחה.
העטיפה נהדרת.
בודאי שאקרא.
מזל טוב! איזה יופי לשמוע.
תמר א, איזה כיף לי, תודה!
שועי, נכון, למשל כאן http://mlkshk.com/r/I7CD
איריסיה, אני כבר באה.
קסמים, רוני ה., תודה רבה!!
מרית, יש איזה שיר של לאה גולדברג על דודה לאה ההופכת לצפרדע. זאת היתה האסוציאציה המיידית שלי.
איזה כיף! שבית אותי עם העניין של זווית העין – ואני בהחלט אקרא. בינתיים התענגתי על המאמר שלך על גרוסמן באסופה על ספרות פנטזיה עברית. במקרה קראתי אותו במקביל לתרגום לספרדית של אחד מספרי נרניה – כי זה מה שהיה בספרייה כדי להתאמן על הספרדית :). זה השתלב נהדר. ברכות חמות, שתשמחי בפרי יצירתך!
לי, איזה כיף שאיזה כיף. אשמח מאד אם תקראי, ותודה גם על גרוסמן!
מרית, עוד דבר, פתאום צילום העטיפה והכותרת נראים לי כסוג של תגובה כלפי מנהגי היהדות האורתודכסית בחודש תשרי, הגורסת "כיפורים יכולים להציל".
איזה כיף! כותרת ונושא נהדרים, ומהיכרות עם הבלוג שלך, אני כבר לא יכולה לחכות לקרוא את הספר.
אירית, מחממת את הלב השמחה שלך, תודה!
מרית תתחדשי, והשער שובה לב
ובקשר לרמברנדט והאור שלו, נדמה לי שכבר הבאתי את הסיפור הזה על הרב קוק ואברהם מלניקוב (הפסל של האריה השואג) ישנו סיפור ב"ג’ואיש כרוניקל" ישן ובו מספר הפסל אברהם מלניקוב (אבא של האריה מתל- חי) על פגישה אחת מני רבות שהייתה לו עם הרב קוק האב (הראי"ה) בלונדון. מלניקוב מספר שהם קבעו להיפגש בנשונל גאלרי. משהגיעו למוזיאון הסתובבו בחדריו הגדולים עד שהגיעו לתמונה של רמברנדט (שימו לב כמה הרבה "מספר" לנו רמברנדט באמצעות כפות הידיים של הדמויות בציור).
עמדו והתבוננו בה שותקים ואז אמר הרב קוק את הדברים הבאים: "אני באמת חושב שרמברנדט היה צדיק. אתה יודע שכשראיתי לראשונה את עבודותיו של רמברנדט, הן הזכירו לי את האגדה על בריאת האור. כשאלוהים ברא את האור, הוא היה חזק כל- כך וצלול, שאדם יכול היה לראות מקצה העולם ועד סופו, אבל הקדוש ברוך הוא פחד שהרשעים ינצלו זאת. מה עשה? גנז את האור הזה לצדיקים, עד ביאת המשיח. אבל פה ושם ישנם אנשים גדולים שנתברכו וזכו לראות אותו. אני חושב שרמברנדט היה אחד מהם, והאור בתמונותיו הוא אותו אור ראשוני וטהור שיצר הקדוש ברוך הוא".
נדמה לי שגם גדעון עפרת כתב כמה דברים על הזיקה של הרב קוק לאמנות ולבצלאל
דודו, תודה. ודווקא לא שמתי לב אצל רמברנדט – למעט הכלה היהודיה, שם כל הסיפור הוא בידיים. אבל פעם רציתי לכתוב פוסט (אולי עוד אכתוב) על כפות הידיים כלהבות אצל אל גרקו. למשל http://www.stmarys-tallaght.ie/spanish/wp-content/uploads/2012/05/Pentecost%C3%A9s-El-Greco.jpg
וגם אצלו אגב יש צווארונים כמו של לאה גולדה 🙂
מרית, שימי לב לכפות הידיים הן מספרות סיפור
נכון
מזל טוב!! כתבת מקסים, והצילום נהדר בתכלית
מזל טוב על הוצאת הספר החדש! מאחל לך שספרך לא יילך לאיבוד בין ערימות הספרים שיוצאים לאור מדי יום, אלא שייקבל את המקום הראוי לו במדפים הבולטים בזכות ולא בחסד.
תודה רבה לוסי, זו רק הדלת, נותר רק לקוות שיפתחו אותה. 🙂
איציק, ברכה מעולה, ככה בדיוק, תודה!
מרית
אני עוקבת אחרי הבלוג שלך נאמנה כבר זמן רב. מפעם לפעם גם מפיצה ליחידי סגולה פוסטים שמצאו לי חן ויופי. הכתיבה שלך החכמה, השירית, הסיפורית, שמזכירה את הפרוזה שלך כל כך משמחת אותי ומרחיבה לי פינות-אוהבות-ספר בליבי.
בחרת שם נפלא לספר, ובלי לפתוח, אני רוצה כותרת כזו אצלי על המדף, שתזכיר לי, שלפעמים סיפורים יכולים להציל. יש סיפורים שהצילו.
יעל, שמחת אותי מאד מאד.
וסיפורים יכולים להציל זה (גם) לגמרי אוטוביוגרפי 🙂
מרית, הספר שלך עבר היום לגור בבית שלי. איזה כיף!
בשעה טובה, לקראת שבת, גם אצלי הספר עבר לגור
מדהים-מדהים-מדהים!! הספר כבר בדרך אליי, על הטיסה לטוקיו!!
איריסיה, אלון, אנונימי (קרן?!), ספר זה כמו מכתב בבקבוק, בדרך כלל לא יודעים אם הוא מגיע ליעדו 🙂 מרגש ומשמח.
מרית שלום
גזרתי את כל הדפים מהעיתון כדי לסרוק אותם אבל גילית שעשית כבר את העבודה
תודה.
קראי את סיפורו הקצר של י"ל פרץ הקוראת (קיים בפרויקט בן יהודה) – שמאשש את טענותיך שסיפורים יכולים להציל.
הרבה טוב
זאב
זאב, ברוך הבא, ותודה גם על י"ל פרץ. לא ידעתי שהוא יכול גם לחייך…
והנה התגובה שלי על הספר:
http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=168381&blogcode=13593436
תודה מעומק הלב.
העונג כולו שלי 🙂
מצאתי את זה:
http://cononsense.blogspot.de/2012/11/blog-post_15.html?utm_source=feedburner&utm_medium=feed&utm_campaign=Feed:+blogspot/ZoxWT+(קונונסנס)
חן חן אנונימי, זה אותו טקסט של "לבלוע את הצפרדע" שסרוק פה.
[…] מאוחרת – פתאום גיליתי: סיפורים יכולים להציל ב50% […]
[…] "סיפורים יכולים להציל" של מרית בן ישראל – מסע אסוציאטיבי, רב-תחומי, אינטליגנטי ומרתק שמתחיל באגדות ונוגע בתיאטרון, אמנות פלסטית, היסטוריה, ביוגרפיה והרבה יותר מזה. קראתי את הספר כשהיה לי תינוק קטנטן שלא ישן בלילות ובכל זאת, למשך כמה לילות, העדפתי את הספר הזה על פני שעות שינה – לדעתי זה אומר הכל. […]
הי מרית,
קודם כל תודה על הבלוג. אני קוראת עכשיו את סיפורים יכולים להציל, טיפין טיפין שלא ייגמר לי. הספר פוקח עיניים ותודעה. במיוחד במיוחד אהבתי את הפרשנות החלומית של הדייג ודג הזהב, שעכשיו אני יודעת שהוא כלל לא מוזהב. כמה חסד עשיתי עם אשת הדייג, אני פשוט מדמיינת אותה עושה עם הידיים בבוקר מתוך שינה ומנסה לגרש את היום שלא יהרוס לה את החלום.
ואפרופו תודעה, השם של הספר באנגלית, האם יש רמיזה למאמר של האלדוס האקסלי The Doors to Perception שהוא אחד המאמרים המכוננים של הפסיכדליה ? האמת שניסיתי לקרוא אותו פעם אבל הלכתי לאיבוד, אבל לפעמים הכותרת מספיקה…
תמשיכי לפתוח לנו דלתות, בינינו, אני באמת לא יודעת מה החדש ומה הישן.
בת שוע, איזה כיף וכמה חיים יש בקריאה שלך, תודה רבה!
באשר לשם באנגלית, לא, אין רמיזות. תרגום ישיר נשמע שטוח וגס כמו ססמת פרסומת, כלומר לגמרי לא לעניין. חבר שמבין עניין (ואנגלית) הציע את החלופה הזאת שמתארת את הספר.
תודה, ארכוש את הספר בהקדם!
הלינק לאתר דפדף שגוי (למרות שמצאתי בסוף את המאמר)
תוקן. תודה רבה!
[…] כבאים ושכבות נונסנס לא יצליחו לכבות את הרומנטיקה של אמנות-תציל-ממוות. אבל אני מתעניינת אפילו יותר, ב"פליטת הפה" שבה […]