קוראים יקרים שולחים לי מדי פעם לינקים שווים ומשמחים (תודה תודה לכולכם!). יקצר המקום לכולם, אבל הנה שלוש מן המתנות שקיבלתי לאחרונה. ובאותה הזדמנות גם שתי תערוכות שנפתחות השבוע (ולקינוח עוד שתי שמחות).
*
1. פרידה
התמונה הזאת שבה פרידה קאלו מציירת על הגבס שלה בעזרת ראי, הקסימה וריגשה אותי. תודה לנועה ששלחה.
*
2. בטן
Belly from Julia Pott on Vimeo. (לחצו על המילה VIEMO להגדלה).
הסרט היפהפה הזה הגיע מנמר. את הדברים שרציתי לכתוב עליו השארתי בסופו של דבר, לשיחה שאחרי. ובינתיים אפשר לקרוא ראיון מעניין עם היוצרת.
(עוד סרט אנימציה נהדר מרחב של גברים שרועים באמבטיות ומשתעשעים בצמות כרותות)
*
3. סטנלי קובריק
מורי ורבי יוסף הירש התנגד לסימטריה; הוא טען שצורות דומות מבטלות זו את זו. נדמה לי שהרצף הזה של שוטים סימטריים מסרטיו של סטנלי קובריק היה גורם לו לשנות את דעתו. העושר בולט במיוחד כי הקליפ הוא חלק מסדרה (טרנטינו מלמטה למשל: עוד ועוד שוטים מתוך באגאז'ים של מכוניות). כל נקודות המבט של הבמאים האחרים מחווירות לעומת המקבץ הזה. קבלתי אותו מאריאל, בזכות אהבתי לקובריק ו/או לצורה ולסימטריה בפרט. (כאן למשל כתבתי על הסימטריוֹת המפתיעות בסיפור שמשון, וכאן – על הפמיניזם של האחים גרים שמִתַּרגם לסימטריה מגדרית, ועוד).
Kubrick // One-Point Perspective from kogonada on Vimeo. (לחצו על המילה VIEMO להגדלה).
*
ושתי תערוכות שנפתחות בסוף השבוע, ביום חמישי ה-6 בספטמבר:
יורם קופרמינץ
יורם קופרמינץ הוא אמן וצלם יחיד ומיוחד. התערוכה האחרונה שלו למיטב זכרוני, היתה כאן בעיר האושר (והנה גם הקטלוג). בשנים האחרונות הוא מצלם את אמו אביבה, שחיה במחלקה סיעודית בבית אבות.
אביבה || יורם קופרמינץ
גלריה שי אריה, שלמה המלך 61 פינת רחוב גורדון, תל אביב
פתיחה: יום חמישי, 6 לספטמבר, בשעה 20:00 || נעילה: יום שישי, 19 לאוקטובר, בשעה 14:00
*
ואחרונה ואהובה – תמר איתן
כשהייתי ילדה בבאר-שבע רשמו אותי לחוג מלאכה (היום קוראים להם חוגי יצירה) של הפסלת תמר איתן. השעות שביליתי במחיצתה צרובות בזוהר מוחלט ונצחי של אושר צרוף. החוג התקיים בבית אבן בעיר העתיקה והיה רב-גילי. היו שם תלמידות תיכון גבוהות כמו נשים בעיני הילדה שלי, בצד קטנטנים של בית ספר יסודי. תמר איתן והאסיסטנטית החרישית והמתוקה שלה אילנה הניחו לנו לשוטט כאוות נפשנו בין החדרים ולצפות בילדים שעבדו בחימר, בציור בטיק, בריקוע נחושת, באבני פסיפס, בחרוזים או בגילוף (רק הבוגרים הורשו לגלף בעץ ובאבן כי האיזמלים היו חדים). ברגע שהחלטת מה את רוצה לעשות, היית פונה לאחת מהן והיא היתה מציידת אותך בחומרים ובהנחיות הדרושות. ההנחיות היו טכניות בלבד והן ניתנו בענייניות ידידותית, בלי להציע ובלי להתערב. זה היה גן עדן של חירות ובחירה. (שנים רבות אחר כך הכרתי אישה נוספת שהיתה בחוג של תמר; וכשאני דיברתי על החירות שקיבלתי, היא דיברה על עוצמה. זה היה מין מתחם קסום שבו כל אחד קיבל בדיוק את מה שנחוץ לו). יום אחד, בשיטוט אקראי באינטרנט הגעתי לאתר של תמר איתן. היא בת 93 היום, ועדיין מפסלת. הסרטון שלמטה נוצר לפני שנתיים. היא לא השתנתה כמעט מאז ילדותי.
וביום חמישי היא פותחת תערוכה בירושלים:
*
ועוד שתי שמחות לקינוח – ההצגה קרקס קוביות שבעשייתה הייתי שותפה – זכתה בפרס ההצגה הבין תחומית לילדים ולנוער, וגם בפרס עיצוב הבמה.
והספר המתמהמה שלי "סיפורים יכולים להציל" כבר כמעט כמעט! יעקב, הסמכות העליונה בעם עובד אומר שהוא יגיע לחנויות "בין כסה לעשור". (והיום ראיתי העתק שמש של הטקסט ואייריס של העטיפה – הישורת האחרונה, למי שזה אומר לו משהו).
*
ו
מרית קרובתי,
תמר איתן מאוד דיברה אל לבי. גם הגיל, גם החירות, וגם הדמויות המפוסלות שיש להן הרבה ראש ומעט מאוד גוף.
וסימטריה, עבורי זה יותר מדיי גיאומטרי, יותר מדיי קוים ישרים. כזכור אני נהנה מיופיה של אבן פחמית שחורה ובלתי מהוקצעת יותר מאשר מיופיו של יהלום מלוטש.
שועיקי, היפה יפה בסוגו (אמר אריסטו). יופיה של אבן בלתי מהוקצעת שונה מיופיו של יהלום מלוטש. אבל זה נכון שהגיאומטריה מדברת אל לבי. גם נטו כמו אצל אוסקר שלמר, ובאופן אחר ואפל יותר כשהיא נמצאת במתח עם רגש וכאוטיות. ברווח בין שניהם יש לי מקום ובחירה.
הסרטון פשוט יפהפה (הו, כל הדברים שאנחנו קוברים עמוק על מנת להיות בסדר…!)
ולכבוד פרידה קאלו, הנה צ'אוולה וארגס:
(השיר מגיע אחרי שניה. לו הייתי הרוח שבחצוצרה…)
(…וזה ששורק הוא הילד מבית הכנסת של הבעל שם טוב, שגדל קצת בינתיים)
מרית, שוב בא לי לכתוב בנקודות:
1. לתערוכה של יורם קופרמינץ אני מחכה הרבה זמן ועוקבת מזמן
2. הצילום של פרידה קאלו מרגש ומצטרף למסקנות שמצטופפות לאחרונה בראשי- יהיה אשר יהיה, לצייר אי אפשר להפסיק
3. וזה מתחבר לתמר איתן הנפלאה- איזה יופי שהבאת!
4. את הסרטון הראשון ראיתי והוא קצת מפחיד ומכשף
5. בסוף השבוע הזה, גם אצלי יש ארוע יוצא דופן. שולחת הזמנה בנפרד:)
פרפרים, זה יפה מה שראית בראי של הסרטון. לי הוא שיקף דברים אחרים. אני קצת מצטערת שלא כתבתי על סופו. אולי בפעם אחרת. וצ'אוולה קצת הזכיר לי את תמר איתן 🙂
איריסיה, יפה לך נקודות. והלוואי שלעולם לעולם לא תיפצעי, אבל זאת יכלה להיות את שמציירת על הגבס עם ראי.
ומזל טוב על האירוע! הנה, אני מעתיקה לכאן את ההזמנה לשירות הקוראים:
במסגרת "אוהבים אמנות. עושים אמנות" אתם מוזמנים לסטודיו של איריסיה קובליו ביפו, בסוף שבוע הזה, ה7-8 לספטמבר, בשעות: יום שישי 11:00 -18:00, יום שבת 11:00 – 20:00
"אציג מספר עבודות מהשנים האחרונות, אקריליק ואקוורל, בתצוגה מיוחדת וחד פעמית, הכוללות בין השאר גם את נופי יפו שצוירו בשנה האחרונה, מהמרפסת המדהימה מול הים והעיר העתיקה.ניתן לרכוש עבודות."
כתובת: אפ"ק 2, דירה 37, קומה 6, מתחם נגה, יפו. הבית נמצא בפינת שד' ירושלים 3, על יד תיאטרון גשר.
בעניין פרידה קאלו, עלתה לי שורה של חביבה פדיה לראש: "…הלילה אינו מעניש את היום עֵת צוֹבעוֹ" –
גם בהקשר של היעדר הרחמים העצמיים שיש בתמונה (והתפיסה שהלילה – הגורל, הפצע, המחלה, הנטישה, הסטירה בפרצוף, הפחד, הפגם -אינו עונש ומכאן שהוא יכול להיות אפילו שעשוע, או משחק) וגם העובדה שהלילה הוא יום שנצבע, כלומר אין כאן שתי ישויות שאחת מסלקת את השנייה, אלא הישות השנייה נובעת מהראשונה, וזו היד של פרידה קאלו שנשלחת וצובעת את הסד שלה והופכת אותו לחלק מעולמה.
וחוצמזה, מה את רואה בראי?
מרית תודה על הנקודות, המראה והפצת ההודעה:)
בהצלחה איריסיה 🙂
מרית יקרה.תודה על לינקים. מעוררים השראה ומחשבה.
ומה עם המשך התרגום של זרעי האהבה??
ועוד נקודות……
http://www.google.co.uk/search?q=yayoi+kusama&hl=en&client=safari&prmd=imvnsol&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ei=JB1HUODAD6qhiAfJloGADQ&ved=0CFsQsAQ&biw=320&bih=416#p=0
פרפרים, זה בדיוק, מה שאמרת על פרידה קאלו, בגלל זה היא כל כך קסומה ומרגשת.
ובקשר לבטן – מעבר לעולמות בתוך עולמות (ככה זה בדיוק), נתקעתי בסוף, כשאוסקר שוחה בים עם אלכס וזוכה בעצם במה שרצה מלכתחילה, הוא אפילו גדול פתאום, יותר גדול מאלכס, אבל באיזה מחיר. ואם תשימי לב, בשניות האחרונות של הסרט הזרועות וכפות הרגליים שלו נשמטות. זה מדאיג אותי.
איריסיה, בכיף.
קרן, צר לי, לא הגעתי לגמר, אבל הוספתי עדכון מפורט לחלק הרביעי http://wp.me/pSKif-jhA והלינק שלך, כמו המדרגות של לו הייתי רוטשילד, לא מוביל לשום מקום 🙂
מקווה שהלינק הזה יפתח
כן, תיארתי לי שאת מתכוונת לפרת משה רבינו הזאת 🙂
תודה!
בלי קשר לכלום ועם קשר להכל- כותרת הספר שלך כל כך נפלאה. אני מחכה לו בכליון עיניים. ומכיוון שיש עוד שני ספרים שמחכים לי בסניף הדואר הקרוב למקום מגוריי (!), אני מרגישה הבוקר אושר ועושר 🙂
(אולי האגדות נגמרות כך כי הן עצמן , כל זמן הקריאה וההקשבה, האושר והעושר…..?)
מרית הי, .באופן מקרי לחלוטין הגעתי אליך.יש אומרים שאין דבר מקרי. משיטוט לשיטוט הגעתי לתמר איתן והמשכתי לחפש עליה.
כי למדתי אצלה בילדותי.
.וזכרון הבית הגדול והמורה ברוכת הכשרונות מלווה גם אחרי עשרות שנים. ועדיין היא יוצרת.והבסיס של הקשר המגע לאומנויות היכולת לעשות דברים שונים היצירתיות הבסיסית שהעניקה גם אם לא עוסקים באמנות.אך הבטחון לעשות דברים שונים כי הזרעים נזרעו.מקווה שאת בטוב יוצרת ופוריה כפי שהיית מאז ומתמיד. תמי פ.
זו תמי פ. שלמדה איתי ביסודי? רק להגיד תמר איתן, מרחיב לי את הריאות. חיוך גדול מרחוק.