מחסן התחפושות של עיר האושר

במבט לאחור מתברר שעיר האושר היא גם מחסן תחפושות.

רשימת תחפושות ומסכות שלוקטו מן הפוסטים מגובבות כאן ללא אפְליה או עריכה ועם מעט מילים.  אתם מוזמנים לחטט.

ה"רשימה" בהשראת סאי שונגון חביבתי, והיא מעודכנת עד פורים 2013

למעלה: זולייקה מחופשת למדוזה, עבודה של פייר וז'יל, מתוך פיתתה ונאנסה, על המיתוס של מדוזה

*

למעלה: סטילס מתוך סרט הווידאו שלי "ריקוד הפנים של חוה", 1992 זו אם תרצו, "מסכה חיה"; חוה אמנו מצוירת על פני ואני מפעילה אותה בעזרת פרצופים. נלקח מהפוסט הזה.

*

למעלה: שמלה חשמלית של אצוקו טאנאקה (1956) מתוך אחת עשרה שמלות של אור

*

אחד ממשתתפי הפיקניק האמנותי של ספריית גן לוינסקי נואם בתוך במת קרינולינה שעצבה הדס גכטמן.

*

למעלה: האריה של הקוסם מארץ עוץ, מתוך פוסט שרשרת על אובידיוס, שייקספיר, ביאליק, חנוך לוין

*

נמר גולן

למעלה: "מסכַת" מיקימאוס, ללהטוטנים בלבד. מתוך הפוסט על החממה של תיאטרון הקרון

*

למעלה: "מסכַת" צפרדעים לחוטאים, צרפת, המאה ה14. מתוך החלק הרביעי של זרעי האהבה, סיפור של מרי דה מורגן שתרגמתי.

*

למעלה: כריסטו מתחפש ליצירה שלו, בדיוקן שצילמה אנני ליבוביץ. מתוך הפוסט על איורי הנסיך הקטן (זה כמו כבשה בתוך תיבה מצוירת, אי אפשר לדעת באמת מי נמצא שם)

*

למעלה: בחור ישיבה "מחופש" לדמות רמברנדטית על כריכת ספרי סיפורים יכולים להציל. צילמה, לאה גולדה הולטרמן

*

למעלה: נערות מחופשות לבובות, מתוך הפוסט על טינקרטנק מאת נורית זרחי

*

מרט אופנהיים, שמש, ירח וכוכבים

למעלה: תחפושת סוריאליסטית של מרט אופנהיים מתוך הנפש היא קוסמת גדולה הפוסט השני על "כל מיני פרוות" מאוסף האחים גרים. בפוסט הראשון, הנערה שלא רצתה להינשא לאביה. היא נמלטת מכוסה בבגד מפיסות פרווה של אלף בעלי חיים. האדרת שציירה עפרה עמית נראית כמו נוף ממטוס, קשה להבחין ב"קו התפר" בין הנוף לאדֶרֶת. כמו במדי הסוואה. כפתורי האדרת אגב, "נעולים" בצלבים מאגיים אדומים של איסור על גילוי עריות.

*

למעלה: ויקטור ורולף היו יכולים להיות מעצבי על ב"קפיטול" של משחקי הרעב. מתוך הפוסט על השפע, העוצמה, שלא לומר כוחניות, הגוזמה עד כדי וולגריות, התיאטרליות, הפנטזיה, הראוותנות, תרבות הצריכה, הטבע המהונדס והאלימות במסווה של משחק – בבגדים שהם מעצבים. בתמונה, תלבושת שעצבו לאופרה שביים רוברט וילסון.

*

יוזף בויס, איך מסבירים תמונות לארנבת מתה? 1965

מתוך אהבה ותיעוב ליוזף בויס. מסכת עלי הזהב של בויס מודבקת לפנים בדבש, שנועד על פי בויס, להחיות את החשיבה: "האדם אינו יכול ליצר דבש אלא לחשוב, ליצר רעיונות…" הוא אמר, "הדבש הוא ללא ספק מהות חיה… החשיבה יכולה אף היא להיות מלאת חיים, אבל היא יכולה גם להיות שכלתנית עד מוות."
וכאן אפשר לראות איך מרינה אברמוביץ' התחפשה לזה.

*

למעלה: הדס עפרת, 2004, בדיוק באמצע הדרך בין תיאטרון בובות למיצג, מתוך האדם הצוחק חוזר ללמד.

*

למעלה: גלוי ומתעתע. תכשיט או מסכה? סוריאליזם או קוביזם-ללא-זוויות? מתוך נקודת הג'י של המנעול (עיצב יעקב קאופמן)

*

למעלה: חקיין אחד מיני רבים באירוע בלתי נשכח. מתוך אלביס פרסלי לנצח. צולם על ידי בממפיס, בעשרים שנה למותו.

*

למעלה: מתוך תמונות אקסטרווגנטיות-קסומות-דקדנטיות מתחרות התחפושות של הגייז בניו אורלינס.  צולם על ידי, במרדי גרא 1998

*

למעלה: ממש כדאי להגדיל את התמונה הקבוצתית של רקדני הבלט הטריאדי. עוד על התיאטרון של אוסקר שלמר ועל השראתו בקרקס קוביות.

*

למעלה: העור כבגד ולהפך, מחוך של ניקולא קונסטנטינו, עור סינטטי עם דוגמא של פטמות, מתוך הוי אילו… על שלוש אחיות של עגנון

*

למעלה: התחפושת מצוירת על הגוף. ירון מילגרום כליצן לירי בהשראת הכחולים-ורודים של פיקאסו, מתוך רשימת הליצנים

*

למעלה: פליני, רומא, תחפושות קתוליות (מהממות, במובן הכי ראשוני של המילה)
מתוך חבל טבור מזהב, על המלך הצעיר של אוסקר ויילד   

*

מוניקה, ספריית גן לוינסקי

על ספריית גן לוינסקי

*

ורד דרור ואילנית בן יעקב מחופשות לחנה'לה ואמא שלה

למעלה: תחפושות שטוחות, מתוך על שמלת השבת של חנה'לה (אם לא אונס שהושתק, אז מה?)

*

למעלה: קית' הרינג מתחפש לעבודה שלו בדיוקן שצילמה אנני ליבוביץ. גם החדר התחפש. מתוך אמבט החלב (5) – רוסו, גויה, קית' הרינג, או הטלפון השבור של אנני ליבוביץ

*

למעלה: אנשים-מכתבים מתוך דברים נפלאים, הפוסט השני על סיי שונגון, פמיניסטית מן המאה העשירית ואמנית קונספטואלית שהקדימה את זמנה. יומן הכרית שכתבה היה ההשראה לסרטו של גרינוואיי.

*

מונה חאטום, גבו של ואן גוך

למעלה: הגב שהתחפש לציור של ואן גוך, מתוך מונה חאטום, הלמוט ניוטון, שיער

*

למעלה: המסכה כגרסה ממוזערת של הפלנגה המוקדונית ועוד הרבה דברים, מתוך רבקה הורן, מסכה 1973

*

מתוך על הצד הבלתי נראה של ההגדה של פסח (או למה אני כן אומרת "שפוך חמתך" בליל הסדר?) רקדנים מחופשים לסוואנה ב"מלך האריות" של ג'ולי טיימור. (איך זה קשור, דרך "ההרים ירקדו כאילים" ועוד)

*

למעלה: אני מתחפשת לסבתא שלי, מתוך גיבורות ילדות – מוכרת הגפרורים הקטנה

*

למעלה: שירי לנטון מתחפשת לסבתא שלה ניצולת השואה. זה מותח מאד את שאלת התחפושת וכמו תמיד הגבול יותר מאתגר מהמרכז.
מתוך הצמידים של שירי לנטון

*

שירי לנטון, BOOK II

למעלה: מסכת-סֵפר פעילה נקרעת/מתקלפת, מתוך איך הרסה הספרות את חיי בזמן שהצילה אותם

*

למעלה: "ספק נערה ספק בובת חרסינה מתרוממת מתוך קופסתה. כותונתה הלבנה המעוטרת בכחול נראית כמו חרסינה שהתמוססה והפכה לאריג. ספל קטן עוטר את ראשה כמעין כתר-פרח נרקיסי. קצה סרט אדום מבצבץ מפיה. כשהיא מטה את ראשה נושר שלג תכלכל מן הספל היישר לכף ידו של האיש." (לחצו להגדלה)
מתוך על דגי זהב, המופע החדש של ענבל פינטו ואבשלום פולק 

*

למעלה: שיני פנינים (פשוטו כמשמעו). תכשיטים או מסכות זעירות מקומיות של סלבדור דאלי, מתוך שבוע עץ השיער, היום השלישי

*

למעלה: "הם היו נחמדים פרחי האוזן, אבל לא יפים כמו העיניים שצמחו על גבעולים דקים מורכנים כגבעולי רקפת. היו שם עיניים גדולות, עיניים קטנות, עיניים כחולות, עיניים חומות, עיניים שחורות, עיני שקד, עיניים עטורות ריסים כהים מסולסלים, עיניים שעפעפיהן כמעט קירחים או כבדים… וכל העיניים, מכל הזנים והמינים הביטו בו בסקרנות. הן כל כך מצאו חן בעיניו שרצה לקטוף לו כמה. אבל כשהושיט את ידו אל עין כחולה נוצצת שיופיה שבה את לבו היא פרצה בבכי תמרורים והוא חס עליה והניח לגבעול, מה שגרם לפרחי השפתיים לגעות בצחוק צורמני."
בתמונה פרט מתוך שמלת עיניים ואזניים של המלכה אליזבת, צויר בסביבות 1600, מתוך שבוע עץ השיער, היום החמישי

*

למעלה: קתרין דנב בסרטו של ז'אק דאמי "הנסיכה בעור החמור", מתוך האם אפשר לאחות גוף שנקרא לגזרים?

*

רבקה הורן, חד קרן

קלאס אולדנבורג, תחפושת ארכיטקטונית, 1985

שתי התמונות העליונות מתוך הפוסט על שמלת הכאב של רבקה הורן (ויום אחד עוד אכתוב על הביבר שלה)

*

למעלה: עפרה עמית חושפת את נשף המסכות של האחים גרים, מתוך דיוקן האמן כמכשף צעיר

*

למעלה: תהלוכת השקה לבנות הדרקון, מתוך מבחר בקורות על בנות הדרקון

*

ולבסוף: זאת אני בגיל 12 מחופשת לצוענייה הונגריה. את התמונה שממנה לקוח הגרווטאר, צילם הדוד אהרון דונגי.

***