מחר, יום רביעי 30/11/11 בשעה 20:30
אני מגיעה לבית מיכל ברחובות
למפגש על ספרי
כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י', על אמנות הגוף בספר הדקדוק הפנימי
כרטיס: 30 ₪ סטודנט/ חייל / תלמיד: 25
בית מיכל, רח' הגר"א 10 רחובות | טלפון: 08-9467998
מספר המקומות מוגבל, מומלץ להתקשר ולהזמין כרטיסים בטלפון 08-9467998 או במייל betmichal.d@gmail.com
*
וביום רביעי ה-7 לדצמבר ב-20:00
בתיאטרון תמונע תל אביב
נפיץ: תיירות מלחמה, יצירתן של נעמי יואלי וגליה יואלי
ב- 16.1.2009 במהלך מבצע עופרת יצוקה, הפציץ טנק ישראלי את ביתו של ד"ר עזאלדין אבו אל עייש, רופא נשים מג'בליה שעבד בישראל. שלש בנותיו, ביסאן, איה ומיאר ואחייניתו נור נהרגו. אם ובת, בלתי אקטיביסטיות בעליל, מסיירות במחוזות הזכרון האישי והקולקטיבי ומציגות את עקבות הקולות, העדויות והתגובות אשר ליבּו וליוו את כרוניקת המוות, מעין "והגדת לבתך" של הזכרון הקצר.
העבודה מוקדשת לזכר הבנות ולכבוד הקרן Daughters for Life שהקים אביהן לזכרן.
מתוך "נפיץ: תיירות מלחמה", צילם הדס עפרת
עיבוד וביצוע: נעמי יואלי וגליה יואלי, הפקה ושירה: רויטל מלכה, עיצוב: הדס עפרת, מוסיקה: יוסי מר-חיים, תאורה: אורי רובינשטיין, סאונד, ארט וייעוץ וידיאו: אילת לרמן, תלבושות: וליה פירטינוף, ייעוץ סאונד: דודו שביט,
משך המופע: כשעה
העבודה הועלתה כבכורה בפסטיבל עכו 2011 וזכתה בפרס על פריצת דרך בשפה תיאטרונית.
*
הכל על כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י
*
נעמי יואלי בעיר האושר
ארבעה סוגים של זיכרון, על השולחן: עבודת כיתה מאת נעמי יואלי, על פי סיפור של אידה פינק
פוסט שמתחיל בהצגת ילדים ומסתיים בסיפור למבוגרים מאת נעמי יואלי
וגם
כל אחד תופס איבר אחר, מג'וטו עד נעמי יואלי
*
עיר-האושר 
מרית קרובתי, בהצלחה רבה… (לא יכול להגיע. ביום הזה בשעות האלה אני עם הילדים)
נו, שועיקי, זה מפגש למתחילים (אלא אם כן יהיו הפתעות) ואתה כבר יכול להחליף אותי מרוב בקיאות ומעורבות!
מרית, בשונה מאקונצ'י, המשורר שירד מן הדף, אני (אם בכלל) המשורר שהתהפכו עליו כל הדפים, וידע בכל זאת לעלות ממצולתם (-:
דווקא הייתי שמח לעמוד בצד "בבית מיכל" ולהמחיז בפנטומימה את הדברים עליהם תדברי שם..
יותר טוב, אפשר ליסד תיאטרון בובות שיעלה ערבים ספרותיים ברחבי הארץ (בתיאטרון בובות).
עשיתי את זה פעם עם הדס עפרת, בערב לכבוד ספרו. הרציתי על העבודה שלו "האדם הצוחק". הוא היה אמור להיות הדגמה חיה, אבל הגולם קם על יוצרו. הבובה מרדה. היה מצחיק ומענג.
איזה כיף שאת באה לבית מיכל!
מקווה לקפוץ לחיבוק.
מאחלת ערב חמים, נעים ופרוע (-:
שירלי
חמים נעים ופרוע. כזה בדיוק אני רוצה. תודה, שירלי!
האם יהיה תרגום לשפת הסימנים?
המלים של אהרון קליינפלד ירקדו.
שירלי, לפגוש את שתיכן ביחד, זה יכול היה לגרום לי לאוץ-רוץ לתפוס מונית שירות 164,
אבל לצערי, זה ייאלץ לחכות (אני והילדים מקימים יחד חבורת-ילדים).
שועי – אני חושב שהילדים שלך הם קצת בוגרים בשביל להקים *אתך* חבורת ילדים
ברחובות יש "מפגש השובבים", או שאולי זה ברישון. תוכלו לדפוק שם את הראש אחרי האירוע במילקשייק
בטח תלו שם לאורך הדרך את השלטים בכתב יד האלה – "לאירוע —->", או "לחתונת ויטו ודויד" (במלעיל, השלטים תמיד במלעיל)
בקיצור, ההשפעה הרעה של שועי (במלרע!) חלחלה אלי מתחת לסף התודעה
ע', גם לסוודר יש עיניים! (כמו האזניים שיש לכותל),
ת'שמע יש לי מבחר ציטוטים אמיתיים מן הילדים שלי לאחרונה:
"אבא, אתה ילד"; "אבא, אתה איש הכי שתוי ברחוב"; "אבא, אתה הזוּי" (אלה תגובות של בת
12 ובן 8) ; הבן בן השנתיים שלי עדיין מבסוט– אני עדיין לא נתפס בעיניו כאוויל, אפילו שכבר שלושה ימים אני רץ איתו ברחבי הבית רוכב על מטאטא ושר שירים של יובל המבולבל
שהוא כנראה מכיר מהגן:
"דיו דיו/איזה כיף לדהור/ על המטאטא,על המטאטא/אני אמיץ וגיבור!"
(חכה, חכה כשהוא יתוודע אל נפלאות החד-אופן, הסוס והמטאטא יוותרו מאחור).
זה רק נראה לך שאני משתטה כאן, למעשה אני הרבה יותר אינפנטיל במציאות.
יש מי שהוא מצאצאי הגאון מוילנה אבל אני, אני נין ונכד, לאיש מהצד השני של הרחוב,
השכן שלו: האוויל מוילנה
מה טוב שכל אחד נשאר בצד שלו של הרחוב.
לא יודע למה יצא לי הסמיילי עם משקפתי השמש שנראה כמו יובל המבולבל….
התכוונתי לכתוב בן שמונה ותראו מה יצא.
מסכן שוֹעי
(במלרע! במלרע! כמו "ה' רוֹעי"!)
(חת חת-שתיים חת-שתיים-שלוש)
עוד פעם: מסכן שוֹעי
הח-אופן שלו גם חד-מנוׁעי
אם הוא היה יותר דוּ
(החדוֹפָן! לא שועי! תרגיעוּ!)
אני חוזר שנית – אם הוא היה יותר דוּ
(החדופן וכוּ)
הוא כבר מזמן היה בקטָמָנדוּ
(שועי! שועי! אופס, גם החדופן בעצם)
טוב, שוב, הוא כבר מזמן היה בקטמנדו,
שזה אפשרות לא כל כך גרועה, תוֹדוּ
איין, זה כמעט פו הדב השיר הזה!
שועי וחבורת הא/עין 🙂
ע', מזל שאתה לא גר ברחוב שלי (בעיר האושר רחובות רבים), כך היתה ניטשת בינינו תחרות
מי האיש הכי שתוי ברחוב (-:
ועל כך נאמר באיוב: 'והחכמה מאין תימצא ואי-זה מקום בינה'/ הייתי מצטט עוד,אבל/הילדים עוד
מעט לוקחים אותי לשחק בגינה.
מרית, מחמאה גדולה!
נו, מרית, חזרת מרחובות? איך רחובות? היאוש נעשה יותר נוח?
שועי – לא אתחרה אתך במי יותר שתוי (מה עוד שאינני שותה אלכוהול כלל). "הילדים לקחו אותי לשחק" נשמע דו-משמעי (שוב הדו הזה!) כידוע, מאז הבדיחה הנושנה "- אמא, נמאס לי לשחק עם סבתא… – טוב, אז תחזיר את העצמות לארון"
ע' וש' אתם מוכנים בבקשה להפסיק לשחק עם
השם שלי, זה עושה לי צרבת. תודה דו דו פלמה