פתחו את היומנים (כל המעוניינים) – ב-21 לפברואר ייערך ערב לכבוד ספרי כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י בסלון תרבות עלמא. כל הפרטים במודעה שבהמשך, וייתכנו גם הפתעות!
בין המשתתפים ד"ר ענת ויסמן, ד"ר אפרת מישורי, ד"ר שירה סתיו, שועי רז (כמעט ד"ר), הדס עפרת, אני, ואמניות הקול אתי בן זקן וענת פיק הנפלאות שיבצעו טקסטים של ויטו אקונצ'י ואחרים. כאן למטה הן מבצעות את Travvvveling מאת א. א. קמינגס ואיתן שטיינברג.
"כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י, על אמנות הגוף בספר הדקדוק הפנימי" (מן הכריכה):
"לפעמים אני חושד שהנכונות של בני אדם מאז ומעולם להכנע לכל עריצות," אמר גרוסמן, "לשתף פעולה עם כל שלילת חירות ודיכוי, נובעת מזה שעמוק בתוכנו אנו, נפשותינו, 'מתוכנתים' מלידה להשלים עם כל קפריזה של גופינו, של השרירות העליונה, של כל מה שהוא, בסופו של דבר, מערכת של שרירים."
"ספר הדקדוק הפנימי" הוא בראש וראשונה ספר היחסים של אהרון קליינפלד עם גופו. כלומר, סך כל נסיונותיו לאלף את גופו ולנקום בו, להעלם בתוכו או להשתיל לעצמו מוח חדש חופשי מתַּכְתִיבי הביולוגיה. כמו כל אמן-גוף ראוי לשמו אהרון הופך את גופו לנַשָׂא של רעיון ואת הפציעה העצמית ל"אקטיביזם פוליטי" נגד השרירות העליונה.
ובצד הגוף, השפה; אקונצ'י היה משורר עד שגילה שהמילים הן בעצם אמצעי תחבורה, הן מסיעות את הכותב ואת הקורא על פני הדף, משמאל לימין ומלמעלה למטה. בעקבות הגילוי הוא "ירד מן הדף" והפך לאמן-גוף וּוידאו, לפסל ולארכיטקט שעדיין מתחיל כל פרוייקט במילים (ולא בשרטוט). אהרון, נציגו של גרוסמן, הוא "דוקטור דוליטל היודע את שפת המילים".
הספר הזה הוא על הזיקה בין כאב למשחק ובין ציות למרד. על אמנות הגוף המילה המשקפות והמשלימות זו את זו.
לספר מצורפת שיחה על דקדוק וחירות מאת ענת ויסמן.
*
עוד על "כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י"
*
ועוד אתי בן זקן שרה בלדינו:
ולבסוף – בלי שום קשר לעלמא או לערב, שרון צוקרמן פותחת סדנא לרקדנים ומיצגנים (מעבר למה שכתוב בהמשך – היא השתתפה בין השאר כרקדנית-יוצרת בפתאום ציפורים של יסמין גודר, וכאן היא מספרת על עבודתה עם היוצר הבלגי יאן דקורטה. היא לא אוהבת לספר שהתקבלה לרקוד אצל פינה באוש, אבל אני פטורה מההצטנעות):
אבוא לעלמא, ואם לא יישארו מקומות אתחפש למנקה ואתגנב פנימה על זנבו של מגב.
את יודעת, אני מנסה מזה זמן להגדיר לעצמי באיזה אופן הספר הזה פעל עליי, כי אני מרגישה שפעולת הקריאה בו היא אחרת בהשוואה לדרך הרגילה בה אני קוראת ספרים, ולא רק בגלל ההיכרות המוקדמת. רק בשבוע האחרון התחלתי להבין איך ולמה. אנסה להסביר את זה בפוסט.
מירי, למה זנבו של מגב? מוטב לפרוץ מהחלון ברכיבה על מטאטא 🙂
וְוואו, אני כבר מתחילה להתרגש לקראת הפוסט (ואני לא אצטט את השועל והנסיך הקטן על ידידות וכו' כי זה ממושמש מדי וסינתטי…)
איזה כייף, אני בדיוק בארץ (מחכה לויזה) וקניתי (כמעט) את כל הספרים שלך. התחלתי עם "אסור לשבת על צמות" ועם כל עמוד ועמוד אני מתאהבת בך מחדש. מקווה להפגש ב-21 – מקווה שעוד אהיה פה.
חקקתי ביומן ועל לוח ליבי ועד אז גם אעיז ואקרא
(-:
רשמתי לי את התאריך, ואם לא יהיה כאן איזה פורס מאז'ור, אין מצב שלא אגיע.
אנסה להשיג ויזה מהגליל העליון למדינת ישראל ביתנו ולהגיע לערב בעלמא.
קרן יקירה, אני מתבלבלת מכמויות האהבה, ותודה!
טלי, COURAGE! (ולא מוכרחים, רק ברצון ובשמחה).
אסתי, להתראות (בכל מקרה).
דודו, בהצלחה!
הי מרית,
מזל טוב על ספרך ועל הערב המשמח. כקורא ותיק, בטוח אבוא. יכול להיות גם שֶאָלוּן לפני השער (אני וכובעי) בכדי לשריין לנו (לי ולכובע) כרטיס. אולי גם אביא איתי כמה אחים (ד"ש מגראוצ'ו והארפו) . רק מי זה שוֹעִי הזה לא ממש ברור לי.
(-:
מרית שיהיה בהצלחה בערב.
לטובת החו"לניקים, אולי תצלמו את הערב כדי שגם אנחנו בגולה נוכל להינות מרוב השפע…
זיקו, אתה מזכיר לי את מומינאמא, שפעם טבעה בים ומומינאבא הציל אותה, והיא הודתה לו ובקשה שיציל גם את התיק שלה. ובקשר לשועי, תבוא ותראה.
עמנואל, חן חן ובאשר לצילום עוד נראה… (אם אסתי תבוא יש סיכוי, היא תמיד חמושה במצלמה.)
מרית קרובתי,
הקטעים שצירפת של אתי בן זקן וענת פיק מדהימים למדיי.
וקצת הזכירו לי קטע נסיוני (אלקטרוני אוונגרדי) בן 24 דקות שהקליט Momus בשם Anne's Summer.
פעם האזנתי לשעה עם אתי בן זקן ועם איתן שטיינברג ב"קול המוסיקה" וגם אז דנדנו אזניי, נשמטה לסתי (גם עיניי נצצו, אני מניח).
רוצה לשלוח לך מילה ממני ,לומר לך שאני אוהבת לקרוא מה שאת כותבת ,זה תמיד חגיגה בשבילי .וגם לראות אם קולי נשמע .
מיכל, קולך משמח ומרגש. תודה! וברוכה הבאה והנשמעת.
אפשר לבוא גם אם לא קראתי את הספר שלך? (בתקווה שעד אז אספיק לקרוא את ספר הדקדוק לפחות :))
גלי, תצטרכי למלא את החסר מדמיונך. לפעמים זה הרבה יותר מעניין ככה 🙂
[…] למרית, […]
[…] אבל להשקה של הספר, הערב ב 20:00 בעלמא, ת"א, אני מגיעה גם מגיעה, בשביל מרית, ובשביל שועי, ובעיקר בשבילי, כי אני פשוט לא יכולה שלא להיות חלק מההשקה של הספר הזה – למרות ובגלל. […]