ברוריה בקר מנהלת סל תרבות ארצי (הלינק למי שלא יודע מה זה סל תרבות ארצי) מזה שנים רבות, אולצה בימים אלה לפרוש מתפקידה. זה קרה במפתיע, בתום מאבק מוצלח נגד הפרטת הסל.
עם כל הצער על עזיבתה של בקר, הפוסט הזה הוא לא עליה אלא על המפעל החשוב והנדיר שהקימה. קשה לבנות וקל להרוס. ויש סיבות לדאגה.
אני מכירה את סל תרבות מזה כחמש שנים, מאז שהתחלתי לכתוב עבורם מאמרים שיתווכו בין מופעים בינתחומיים לקהל המורים והתלמידים (המאמר שכתבתי על "אויסטר" של ענבל פינטו ואבשלום פולק טיפס למקום השלישי ברשימת הפוסטים הנצפים ביותר כאן). כמו כן כתבתי לפי בקשתם את "סיפורים יכולים להציל", ספר המחבר בין קולנוע, תיאטרון ואמנות פלסטית לבין אגדות ואשר נמצא בשלבי עריכה.
בחיי הכתיבה שלי זכיתי לעבוד עם שלוש מההוצאות הטובות בארץ – הספרייה לעם של עם עובד, הקיבוץ המאוחד ובבל, והוצאת סל תרבות אינה נופלת במאום באיכות העריכה, במסירות ובהקפדה (האובסיסיבית כמעט) על כל פרט. כיום דורי מנור הוא העורך הראשי של הסל וקדמה לו לאה דובב. ודומה ששני השמות מדברים בעד עצמם.
בשלב מסוים בקשו ממני אנשי סל תרבות לכתוב מעין מסמך קריטריונים שינסה להגדיר מהי אמנות טובה (כי בניגוד למה שאומרים, הצגה נגד סמים היא לא בהכרח הצגה טובה). לא אמנה כאן את כל חששותי והסתייגויותי, אבל רק לשם דוגמא: הלא אחד היסודות של אמנות טובה הוא חתרנות; האם מוסד כמו סל תרבות יכול לעכל את זה? והתשובה שקבלתי היתה: כמובן. חד-משמעי, בלי תנאים.
בסופו של דבר לא כתבתי את המסמך מסיבותי שלי. אבל הדיון על כתיבתו סיפק לי הצצה ללב לבו של הסל, ולא חדלתי להשתאות מהנס הזה: אי של איכות ושפיות בלב הממסד. שלל תוכניות ופעולות שכל כוונתן לגדל אדם חושב, עצמאי, פתוח ורב-תחומי. חבורת אנשים שמאמינה באמנות ומנסה להעביר את הקסם הזה הלאה, בלי להתנשא ובלי לרדד, בלי צנזורה ובלי רייטינג, בצנעה ובלב הממסד. המפגש הזה הפך אותי לאדם הרבה יותר אופטימי ומאמין.
במשך השנים קמו לסל תרבות ארצי גם כמה מתנגדים, פוליטיקאים שחוששים מחופש המחשבה ומפיקים שנפגעו כלכלית אחרי שההצגותיהם לא עברו את תנאי הסף. כמה מהם עושים הרבה רעש עכשיו ואסור להשאיר להם את הבמה, כי הסכנה גדולה ומיידית. לא רק פיטוריה של בקר והחששות הגדולים והמבוססים לגבי מי שעתיד להחליף אותה; על פי חוק סל תרבות של לימור לבנת שמוגש בימים אלה לממשלה, יופקדו אחד עשר פקידים ממשרדי הממשלה השונים על בחירת המופעים שיראו ילדינו. אחד עשר פקידים! כל מילה נוספת מיותרת.
זה הזמן להשמיע קול. להגיב ולמחות, בבלוג, במכתב למערכת, במייל לגדעון סער, ללימור לבנת, או בכל יוזמה אחרת שעולה בדעתכם, כי זה העתיד שלנו ואיך הוא ייראה בלי תרבות.
כתבה על ברוריה בקר בהארץ
חומרים שכתבתי לסל תרבות:
על אויסטר
על האוסף הכי הכי – הצגת ילדים
על שייקר
חשוב שיש גוף כזה ואני ממש מאושרת לשמוע ממך שהוא אפילו מבצע את עבודתו כמו שצריך.
אני לא בקיאה בפרטים, וכדי להרים קמפיין אינטרנט צריך בקיאות בפרטים – אבל הנני מצהירה בזאת שאני מבטיחה לכתוב מכתב/פוסט/לחתום על עצומה או כולם ביחד, ברגע שיהיה לי יותר ברור מה,למי ועל מה בדיוק, כי בשורה התחתונה גם אני בהחלט מאוד מודאגת מהמחשבה שבמקום סל תרבות יישבו כמה פקידים שיקבלו החלטות.
כן, מסכימה איתך שזה לא מספיק ממוקד, אבל זה הכל טרי טרי, וקודם כל חשוב שיידעו, כי אם את שחינוך ותרבות ילדים נמצאים בראש מעיינייך לא ידעת, קל וחומר אחרים. וקל יותר להחריב בסתר.
חשוב מאוד שיידעו, עשית פה צעד ראשון הכרחי ונחוץ, לא התכוונתי,חלילה לבקר את הצעד הראשון, אלא להגיד שצריך עוד צעדים ושאני בהחלט אשמח להצטרף לכמה מהם (-:
של כמה נודניקים שהחליטו לשלוט בתרבות ובמה שיראו זאטוטי ארצנו. מי שלא נכנס לסל הזה הרגיש בצדק מקופח ונפגע כי כניסה לסל הזה פירושו : פרסום וכסף.
אז כל מי שלא נכנס לשם נפגע ובצדק, ואת שהרווחת מזה והרבה באה להגן .
קחי בחשבון שהיו המון נפגעים מוכשרים מאוד מאוד שלא הצליחו להכנס לשם, ובשיקול כללי עדיף שההחלטות על תשומת הלב למי כן ייכנס לשם ולמי לא יופקד אצל נייטרלים ולא אצל מקורבים.
יוכי
ואת חושבת שלאחד עשר הפקידים אין מקורבים?
דוגמה להתערבות פקידים בתכנים (יש אינספור כאלה, אבל הנה דוגמה אחת) התרחשה בתערוכה מסויימת שליוותה את חגיגות המאה של תל אביב. לצד עבודות מרשימות היו כמה עבודות שלא כל כך. כששאלתי את המארגנים מה, הם הודו שאלה עבודות של עובדי מנגנון פקידותי זה או אחר, מה שנקרא הצעה שאי אפשר לסרב לה.
יצא לי לפני כמה חודשים להחזיק ביד את חוברת סל תרבות של השנה הנוכחית. התרשמתי מאד מאד לטובה. העובדה שמנסים לחרב את זה היא ההוכחה הטובה ביותר שהמפעל הזה ראוי.
ראשית לכולם – מכאן והלאה תגובות שלא ישתמשו בשפה מכבדת – יימחקו.
ולגופו של עניין – את כנראה לא מכירה אותי לפי תגובתך. אני הרבה יותר טובה בלטרוק דלתות. סיפרתי על הקשר שלי איתם גם לשם הגילוי הנאות וגם כדי להסביר איך למדתי מיהם ומהם באמת. אבל לא רק שאני לא תלויה בהם לפרנסתי, אפילו דחיתי כמה הצעות שלהם מסיבות שונות. שלא לדבר על כתב היד של הספר שלי שתקוע שם כבר יותר מחצי שנה.
אני גם מבינה שמי שלא נכנס נפגע. רגשית וכלכלית. (בראשית דרכי כבובנאית הם לא אישרו גם הצגה שלי). וברור לי גם שבסדר הגודל שבו הם עובדים יש גם טעויות. אבל כל זה מתגמד לעומת מה שהם עושים ומנסים לעשות.
בנושא החשוב הזה מרית.
אני כתבתי על כך פעמיים כמדומתני בתקופה האחרונה:
האחת תחת הכותרת "אמנות (הפירוק) לעם
http://2nd-ops.com/?p=499
והשנייה:
יש תרבות בסל?
http://2nd-ops.com/?p=225
http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/931/608.html
nrg
מתחה ביקורת על המנהלת – ופוטרה
ראשל"צ: רכזת סל התרבות בחברה העירונית נאלצה לסיים את תפקידה בשל ביקורת שמתחה על מנהלת סל תרבות הארצית
התגובה הקודמת שלי היתה כמובן ליוכי.
מירי, מסכימה עם כל מילה.
אסתי, תמשיכי לכתוב, זו רק ההתחלה
ופלוני-אלמוני – יש מעט מדי פרטים בלינק ששלחת, ובכל מקרה זה לא קשור למה שכתבתי. הנושא הוא לא ברוריה בקר, אלא סל תרבות.
טוב, אני מנסה עם שפה מכובדת, אבל לא יודע כמה אצליח, ואני מסיר ממני את האחריות למה שייקרה…
תרעד האדמה, ומי לא תחרד נפשו? ירעם הרקיע, מי לא יגור ליבו?
הידום הארץ? הישקוט הים? הנוכח אלו הפגעים, מכות מצרים, מגפות שחורות, אשר הוכנו בהם כולנו, אזרחי ארץ ישראל, משלמי מיסים, , הנוכח מארות אלו, נחריש?
לא אחים! נעמוד איתן כתף אל כתף, שכם אל שכם ונעצור בגופנו אנו את המתנגדים לתרבותנו, והכנס נכניסה אותם, את המנוולים, את הפירחחים, אל הסל.
אין זה סל תרבות אומר אני לכם, אלא זל תרבוש.
וזכרו נא אחי היקרים, במקום בו אומרים תרבות גבוהה, בו עוד ישרפו אנשים נמוכים!
הנניח, אחים שלי, לאסופה של פתיות להגיד לנו מהי תרבות? הנפקיר את עתיד ילדנו בידיהן, אלו השבויות ברחמן.
הו! לא יקום ולא יהיה!
באו אחים, מהמכתש בגבעתיים ועד טדי שבעיר קדשנו. בואו אחים מפלורנטין ועד מוסררה. בואו אחים, חובבי האח הגדול לצד אוהדי הארוביזיון, בואו נתאחדה, נקימה נא אופוזיציה ראויה, כנגד חיוורות הפנים הללו, נגד המיטיבות עם הפלמ"ח, נגד השבויות בצל הפינג'ן הסובב את אור המדורה. נגד גונבות האתרים, נגד כל אותן בעולות נידה.
למה מי אתן, נאמר להן, למה מי אתן שתגידו לנו מהי תרבות? למה מי אתן, שתיקחו את כספנו לצאת בעזרתו עם ילדנו נגדנו?
למה מי אתן?
אנחנו דורשים שיוויון!
אנחנו דורשים סבסוד מיידי של כל ספרי פטריק קים. אנחנו דורשים שפליי בוי יהיו חלק מתכנית הלמודים, ושמחול הסטרפטיז יוכר כמקצוע בתיכון, לצד אמנויות תנועה אחרות. אנחנו דורשים שמקהלות האוהדים של הפועל תל אביב ושל ביתר ירושליים יזכו לסבסוד נסיעתם למשחקים בחו"ל (בנפרד כמובן). ואני לא סרקסטי.
ובראש ובראשונה אנחנו דורשים שתילקח המקלדת מכל אותן רפויות מוח שמדרגות לנו את החיים ואת התרבות, כן תרבות! שלנו.
שמרתי את זה, אז את יכולה למחוק.
חלילה לי למחוק, פלוני (ותחלים בבקשה כבר מהטראומה ההיא, אינני מהמחקניות)
ואל נא תחשוב שלא חשבתי על כל זה כשהתייצבתי (לראשונה בחיי, עד כמה שאני זוכרת, לצד איזשהו ממסד). חלילה לי לזלזל בפטריק קים ובארוחת הבוקר הבלתי נשכחת שלו – שתי אומצות וקפה שחור – ואתה יודע כבר שהייתי כחוט השערה מכתיבת שירי אוהדים להפועל פתח תקווה, שבני היקר שהיה בגרעין הכי הפנימי של האוהדים הבטיח לי שגם יבוצעו.
אם הייתי מורה בבית ספר סביר להניח שהייתי מלמדת את שניהם או דומיהם בשיעורי ספרות, בצד דוסטויבסקי ושות', כי זה פשוט מעניין ומאיר עיניים. איפה היה טרנטינו בלי תרבות זולה, וכן הלאה.
אבל דא עקא, שכל הדברים האלה ממילא מנכיחים את עצמם בחיי הילדים שלנו. ויש עוד צרכים לנפש, למשל (אני יכולה להעיד על עצמי וגם עליך) לחשוב. יש עוד סוגים וסוגות של דברים בעולם מעבר למקהלות אוהדים. ואם קראת את הלינק לכתבה על ברוריה בקר, כשהיא מספרת על הילד שאשכבה שינתה את חייו, אני מאמינה לה, כי הילד הזה הוא אני וסיפרתי על זה פה http://www.notes.co.il/marit/65104.asp
בתור מי שהאמנות הצילה את חייו (באופן הכי פשוט של המילה) יותר מפעם אחת אני לא רואה בעצמי דודה שאומרת מה טוב, אלא מישהי שמציידת ילדים בעוד כלים כדי לשרוד. ובאופן מצחיק המלחמה על האיכות כאן היא המלחמה על הפלורליזם. כי בלי זה נשאר עם המון סתם וזה הורג.
לגבי הטראומה ההיא,
,אז לא אכפת לי שמוחקים אותי, לדוגמא, כשטלי מחקה אותי מתי שהו אצלה זה ממש בכלל לא הפריע לי, יותר הפריע לי שהיא מחקה תגובה של איזו אפרת אחת אני חושב, שהייתה ממש לא מתלהמת. ועל זה חבל לי.
אני בעצמי זורק ומוחק כל כמה זמן דברים שלי, בלי בכלל להניד עפעף, ואין סיכוי שאמצא משהו שלי מלפני עשרים שנים, כמו השיר על קפקא.
מה שמרגיז אותי זה בעניין הזה, זה שלא אני מחליט על השמדת הדברים שלי, ולכן כעסתי אז…
וזה קשור לטראומה ישנה שלי…
פעם כשהייתי צעיר פזיז ובעל יד מהירה על ההדק, למדתי באוניברסיטה. החליטו שמה, שכל מי שרוצה לעבור מכיתה א לכיתה ב, צריך לעבור מבחן בהבעה בעברית.
הגיע היום, והתקבצו מאות התלמידים החיוורים לכתוב מבחן בהבעה בעברית. וגם אני התקבצתי אתם, והבעתי את עצמי בעברית. מקץ שבועות אחדים פורסמו הציונים, וליד מס הזהות שלי נכתב בעיפרון בכתב עצבני, קוד שהוסבר בתחתית העמוד: הציון טרם נקבע, על התלמיד לסור אל המזכירות.
סרתי.
הייתה שמה פקידה שעשתה פרצוף של: איזה אסון הולך להגיע עליך יה מסכן…
התגלגלתי מצחוק…
אלא מה…
לאחר כמה שבועות הם הגיעו להחלטה. התלמיד נכשל במבחן, אך יורשה לעלות כיתה כיוון שהוא לא זקוק למבחן.
את טופס המבחן הם גרסו.
ולא יכולתי לקבלו לידי.
משם הטראומה.
מצטערת שדרכתי על הפצע, פלוני. אני מאד שמחה שאתה בא לפה.
אני נדהמת ממך, בכל פעם מחדש. את כזאת מיוחדת
טוב, צחקתי, למה שלא אודה שצחקתי. העולם מצחיק אז צוחקים…
אבל דע, כי מעבר לשיוויון, לכל חוברת פטריק קים
(אחי היה קורא מושבע שלהן, ובהתחלה כילד קט חובב תרבויות, חשבתי כי מדובר בפטריקים, כלומר באצילי רומא וחורשותיה, וטרם הבנתי כי מדובר במרגל הקוראני המסוקס), חיסולו של סל תרבות לא יצמיח שיוויון, הוא רק יהיה עוד שלב במיגור התרבות הישראלית, והשררתה של תרבות קפיטליסטית הרואה בנתוני מכירות ורייטינג את חזות הכל.
ולמרות שלא הבנתי מה אתה רוצה מהחיים של השיר שלי על קפקא (שיר מסכן של משורר מזדקן בעיני עצמו, הבוחן בעיניים כלות את נעוריו החולפים,
נניח) אני מודה כי יש צורך דחוף אפילו חירום, להקים הקצה השני של היכל התרבות את היכל התרבוש
ובו ינוגנו מדי ערב קונצרטים אנדלוסיים וערביים
(ברור שהזמר הפופ-תורכי-יווני המכונה כאן בטעות זמר מזרחי יכול לשכור את היכל התרבות בכל עת תמורת כך וכך טבין ותקילין, אך למוסיקה ערבית קלאסית ומורכבת אין בארץ כמעט יצוג, וחבל מאוד)
תודה על הקול החשוב. כידוע, אני לא תמיד חובב של ממסדים תרבותיים או אחרים (אגב, חובבי המאבק המזרחי, גם למאבק המזרחי כבר מזמן יש ממסד בורגני מתוקן ומטופח לעייפה), אבל בזמן הזה, איני יודע למה, כל מוסד השואף להוציא לאור ספרות מופת או קלאסיקאים או להנגיש לציבור משהו מתחום מדעי הרוח, נתפש כאליטיסט, מתנשא וכיו"ב
אשאל את כל אותם חובבי השיוויון במעלה משעול התגובות של הרשימה הזאת, מדוע לדעתכם יש לקיים שמורות טבע וגנים לאומיים, מדוע גם אותם אין לחסל ולהפריט, לבנות שם עוד מרכז מסחרי, פארק שעשועים של מגלשות מיים, שדה תעופה או חניון?
העניינים יגעים, וגם תלונות מסוג אלו שהושמעו כאן טיפה מייגעות אותי, ואני בין כה די עייף ויגע מכל משביתי התרבות, המבקשים ליבש את הדשא של השכנים, בכדי שהמדשאה שלהם תיראה קצת יותר ירוקה.
קרן, איזה קוראת נדיבה את!
שועי, בדיוק: "חיסולו של סל תרבות לא יצמיח שיוויון, הוא רק יהיה עוד שלב במיגור התרבות הישראלית, והשררתה של תרבות קפיטליסטית הרואה בנתוני מכירות ורייטינג את חזות הכל."
תודה על שתי התגובות שלך, אחת מוארת ואחת אפלה, אחת צעירה ואחת תשושה וכמעט מרה. שיר הקפקא שלך הוא נפלא (השארתי לך תגובה כרגע), ועל רשימת הליצנים לא אגיב, מתאים לי מאד שתחתום את התהלוכה. וכיוון שכבר ביקרת שם כמה פעמים, אני מדמיינת חבורה שלמה של שועים בצד הלצים והשוטים, טיפוס חדש של ליצן.
אז את יכולה למחוק את הסייפא שלי שם ולהשאיר את שועי במאסף, עם דנדון פעמוני הליצן שלו.
חלק מההצגות שלי היו בסל תרבות, ומזה עדיין לא הבנתי מה זה. היו אז היו, כך או כך הופעתי והצגתי. זה היה מזמן.
אבל דוקא עכשיו יצא לי להעמיק טיפה במה שהמוסד הזה מנסה לעשות.
בדרך כלל אני ממש לא בעד מוסדות, לא כי אני נגדם, אלא כי אין לי כלים להבין משהו שהוא לא אישי.
אבל בסל תרבות הסתבר שיש משהו מהאישי למרות שהוא מוסד, ומה שכתבת בהתחלה מרית, נדמה בעיני לחשוב ביותר. הוא מנסה בראש ובראשונה לגדל אדם חושב, עצמאי, פתוח ורב-תחומי – – – התפרקות של הסל, או גרוע מזה, שמירה על הסל למראית עין עם שינוי המהות הפנימית שלו, מדאיגה אותי יותר מנשק גרעיני איראני. אם נמות אז נמות ממילא, אבל אם נחיה, שלפחות נוכל לחיות במקום שיש בו נאורות וטוב, לא רק באישי אלא גם במוסדי.
התפרקות של הסל, או גרוע מזה, שמירה על הסל למראית עין עם שינוי המהות הפנימית שלו, מדאיגה אותי יותר מנשק גרעיני איראני.
פשוט הוצאת את המילים מהמקלדת שלי.
זו המלחמה שאני מנסה לנהל כאן בשנים האחרונות כי בעיני התפרקות הארץ הזו מתרבות היא הסכנה האסטרטגית הגדולה ביותר לקיומה של ישראל. יותר מכל טיל איראני או קסאם עזתי.
ושועי:
"חיסולו של סל תרבות לא יצמיח שיוויון, הוא רק יהיה עוד שלב במיגור התרבות הישראלית, והשררתה של תרבות קפיטליסטית הרואה בנתוני מכירות ורייטינג את חזות הכל."
בדיוק. לגמרי.
מרית אני ממליץ לך ללמוד את הנושא גם מהבטים אחרים שלו , ממה שאני קורא את כותבת מאד יפה על אומנות . אך מנותקת ממה שבאמת מתרחש באמת ובשטח לחלוטין .
כתבת: "לא רק פיטוריה של בקר והחששות הגדולים והמבוססים לגבי מי שעתיד להחליף אותה; …"
אני יכול לעדכן אותך שברוריה בקר לא פוטרה, היא התפטרה, למעשה, היא אפילו לא התפטרה, היא פשוט פרשה לגימלאות בגיל 70. לפעמים אני נאלץ להיות קטנוני אבל זה המצב.
לגבי החשש לתרבות עקב השינויים, אני מאמין שדווקא יציאתה של ברוריה בקר מין המערכת היא תקווה לתרבות. אני חלילה לא לוקח ממנה מה שעשתה ותרמה, אבל בעשור האחרון הניהול שלה הפך להיות בלתי מקצועי, והיא החריבה במו ידיה את מה שבנתה, גרמה ליישובים רבים לעזוב את הסל, ובמשך השנים המצב הדרדר והפך בלתי נסבל.
לא מדובר בעניינים של כאלו שהכניסו אותם לסל או לא, מדובר בעיקר במשוא פנים, התעללות, התנהלות של פקידים עם שררה, כל זאת תחת ניהולה של ברוריה בקר. אין לי מושג איך זה קרה לה, אבל ראיתי עשרות התכתבויות שונות שמוכיחות, זה לא אחד ולא שניים, זה ממש שיטה של התעללות באמצעות פקידים שאין לי מושג מה מטרתה, פשוט מצער שבקר עשתה את זה, היא הזיקה לאחרים, אך גם לעצמה, ובעיקר לתלמידים.
אילו סל תרבות היה עסק פרטי אז ניחא, היה נופל וזהו, אבל מאחר ומדובר בכספים של הורים, אני חושב שבקר עשתה את המהלך הנכון בפרישתה, היא הפכה להיות מכשול, ויציאתה מהמערכת היא תקווה שהדורות החדשים באמת ימצאו לסל תרבות ארצי אלטרנטיבה ל"אח הגדול", ולא כמו שזה היום כאשר אחוז הילדים שמקבלים שירות בסל תרבות ארצי הוא קטן מאוד, ובמשך השנים הם מקבלים פחות ופחות הצגות בשל קשיים כלכליים בסל תרבות ארצי שבאים לידי ביטוי בכך שהתקציב עולה ומספר ההצגות קטן עקב מנגנונים בירוקרטים מנופחים, הוצאות מיותרות, וחוסר שקיפות מאזנים כספיים.
העזיבה של בקר יכולה להביא להבראה, או להשארת המצב הגרוע כמות שהוא. צריך לקוות שזה יהיה לטובה ובאופן משמעותי.
אכן מטריד מאוד, מדיר שינה .
"בשלב מסוים בקשו ממני אנשי סל תרבות לכתוב מעין מסמך קריטריונים שינסה להגדיר מהי אמנות טובה" אחרי 22 שנה השערוריה נמשכת . טרם הצליחו להגדיר לכן הכל שם על בסיס אישי , פיננסי, טובות הנאה ושחיתות .
ולכן רות אלבג יכולה להוציא להורג ולפסול על הסף מה שבא לה
בספרות גדולי משוררנו וסופרינו לא יגיעו
שירי החיפושיות נעמי שמר סשה ארגוב יוני רכטר כל אלה פסולים הם אינם "תרבות טובה"
לאמנות פלסטית בכלל אין גישה צטטרות אלבג" יאיר גרבוז פונה אל מי שהוא מוצא לנכון אי אפשר להגיש" כמובן שתלמידי המדרשה שהוא עומד בראשה מאושרים בשיחת טלפון. אבל תלמידי בצלאל? או שנקר ? או… נו הכל ברור.
גם ברור למה העיפו 12 מ 18 עובדי סל תרבות ארצי .
אבל תפוחים רקובים בודדים מרקיבים את כל הסל.
וכך זה נראה בפועל על קצה המזלג.
http://cafe.themarker.com/post/2662792/
הוצאת ספרי סל תרבות ארצי נסגרה בשו-שו עקב שערוריות שחיתות שרובן טרם הותרו לפרסום. בגלל מעורבים רמי דרג ויחש שביקשו ששמם לא ישורבב לפרשה.