תחרות התחפושות של הגייז היא השיא של הקרנבל בניו אורלינס. תמונות ממרדי גרא 1998. (מלים בפעם אחרת.)
מראה כללי
צווארוני קורי עכביש. די מדהים הקונסטרוקציות שצומחות על הגוף
ארבע ידיים
בעצם הם היו זוג.
קסום בנוסח טולקין
עצי הגומי. יש מידה של פיוט באופן שבו הקונדומים הופכים לפרחים. האפים פחות.
קסדה. הסביבה מתאימה את עצמה משום מה לצבעי הדגל
כמו סינדרלה. הסוס הוא לא אביזר, הוא מחובר לגוף כחלק מהתחפושת ויש גם המשך מאחור, מרכבה מפוארת שמחוברת לגבו. (בסעיף אקסטרווגנצה התלבטתי בין זאת לבין תמונה של איש שמחופש להודי בפתח הטאג' מהאל, כשהבניין העצום הוא חלק מהתחפושת).
יש משהו רפאי-אופראי בדמות הלבנה עם כובע הצלעות וכל הידיים שמושטות אליה כולל יד העץ למטה משמאל, או אולי זה הכוסות שרוצות לחלוב את הלובן.
מנוחה
הכי. שלוש הגרציות.
עוד זכרונות מאמריקה (כולם איכשהו בעניין תרבות גבוהה ונמוכה)
אלביס פרסלי לנצח (ממפיס, עשרים שנה למותו)
מלחמה ושלום (טולסטוי) בחמש דקות
אבל הכי שבתה את ליבי התמונה שקראת לה 'מנוחה'.
אני לא יודעת למה אבל התרגשתי ממנה.
האיש הזה עם השיער הארוך והזקן,
שיושב לנמנם, והשדיים הדשנים האלה שמנמנממים להם בחיקו,
והכל בתוך השימלה הוורודה והפרחים הוורודים וכל הלבן הזה וברקע הקיר אוקר.
מושלם.
מדמיע ממש.
מסכימה איתך לגמרי
בשבילי זה שתי התמונות האחרונות
פתאום האנשים נוכחים לא פחות מהתחפושות
ואנשים פשוט יותר מעניינים מתלבושות
כל כך מלכותי. כל כך מלא קסם ודמיון וצבע.
לא פלא שאנשים עוברים אוקיינוסים בשביל הקרנבל בריאו או בונציה או בסן פרנסיסקו.
פתאום על האפרוריות היומיומית שלנו משתלט הדמיון שהוא כידוע חסר גבולות.
חקשמח
והאחרון נראה ממש כמו סצינה מהצגה.
תודה מרית, זה הזכיר לי שיר יפה-יפה של לו ריד מן האלבום 'ניו יורק' (1988) המתאר מצעד הומו-לסבי שנתי בליל כל הקדושים (31 באוקטובר) בניויורק בו מתראים הצועדים המחופשים מדי שנה בשנה. אלא שבשל האיידס (היה אז בשיאו) המצעד הופך למשהו המשלב בין שמחת הצועדים הנשארים בחיים, ובין אלו שלא יזכו לצעוד כבר במצעד. משהו שמאגד ביחד שמחה, עצב וזכרון
השיר נחתם בברכה: שנזכה לשנה הבאה.
אסתי, טלי, שועי, נכון נכון נכון
ותודה
(כן חשבתי להעלים את המילה הזאת, אבל זה באמת מקסים…..)
הן יוצרות תחושה של השתתפות בחגיגה ולא מבט של אנשים על חיות בגן חיות. אהבתי מאוד. תודה
עידית 🙂
ואיתמר, חיות? השתגעת? זו היתה תהלוכת תחפושות כל כך מסחררת, אקסטרווגנטית וקסומה ומתוחכמת ופרועה ומצחיקה, וגם דקדנטית פה ושם ואפלה ואמנותית ומרגשת. התמונות פה רק רומזות על הקסם.