Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 1st ב-פברואר, 2010

למאמר מקיף שמנתח את ההצגה

בצד הכתיבה אני עוסקת גם בייעוץ אמנותי לתיאטרון. אני מלווה תהליכי יצירה של הצגות. בזמן האחרון הייתי מעורבת בשני פרוייקטים מרתקים במיוחד. הראשון הוא השולחן: עבודת כיתה, שביימה נעמי יואלי על פי אידה פינק (ועל השני בשבוע הבא. הם כל כך שונים זה מזה שאי אפשר לשכן אותם בפוסט אחד).


השולחן: עבודת כיתה
יצירה בימתית על פי אידה פינק
מאת: נעמי יואלי
מוסיקה ונגינה: יוסי מר חיים
פיתוח שפה חזותית ושקפים: ליאור לרמן
עין שלישית: מרית בן ישראל
ייעוץ חלל: עמית דרורי
ייעוץ תלבושות: נעה וידמן
ייעוץ תאורה: אורי רובינשטיין
הפקה: רויטל מלכה
משתתפים: דינה בליי-שור; מיקי מרמור; יוסי מר חיים; נעמי יואלי
המחזה "השולחן" מאת אידה פינק הוא מחזה עדות: 4 עדים מעידים ממרחק זמן על אקציה ורצח המוני שהתרחשו בכיכר העיר בזמן השואה. התובע-החוקר מתעקש על פרטי הפרטים הנחוצים לחקירה משפטית ובמיוחד מתעניין בשולחן, אשר היה או לא היה, בכיכר. ההתמקדות המעין דוקומנטרית באירוע אחד, דרך רשומון של עדים, מעמתת את הזכרון, הפרטי, הסובייקטיבי, קרוע-הלב, עם התביעה לעיקור הרגש לטובת אובייקטיבית לכאורה.
"אם כל זה היה קורה בתיאטרון", אומר העד השלישי, "והיתה נראית שם סצינה כזאת, אולי היה אפשר לתאר אותה על כל פרטיה: זה היה פה, זה היה שם. אבל כשאסון כזה קורה בחיים?"

העיבוד הבימתי בונה את החלל הדרמטי בתוך חלל של כיתת בית ספר. ללא תפאורה, עם דגשים מטפוריים של חמרי העדות, הקרנות שקפים, מוסיקה ותאורה מינימלית. ההצגה מכוונת בין השאר, לתלמידי הכיתות הגבוהות כפרוייקט ייחודי המשולב בלימודי השואה בהיבט האמנותי: ספרותי, חזותי, מוסיקלי ותיאטרוני. ההצגה מבוססת על: השולחן, מחזה לארבעה קולות ובסו אוסטינטו, ועל הסיפור מול הראי, שניהם מתוך: אידה פינק: כל הסיפורים, הוצאת עם עובד, 2004

התמונה מתוך ההצגה, צילם אלדד מאסטרו

למאמר מקיף שכתבתי על ההצגה:

ארבעה סוגים של זיכרון – על השולחן: עבודת כיתה של נעמי יואלי (כולל שקפים יפהפיים שעיצבה ליאור לרמן)

ועוד באתר: כל אחד תופס איבר אחר – מג'יוטו עד נעמי יואלי

Read Full Post »