שתים עשרה בנות מלך יפהפיות ישנות באותו אולם, מיטה ליד מיטה. כל לילה המלך מבריח את דלתו ובבוקר הוא מגלה שנעליהן שחוקות ממחולות. מי שיגלה היכן הן מחוללות בלילות, הוא מכריז, יוכל לבחור אחת מהן לאישה ולרשת את מלכותו. כך נפתח סיפורם של האחים גרים "הנעליים השחוקות ממחולות". כל מועמד מקבל שלושה ימים. מי שנכשל מאבד את ראשו. נסיכים רבים נרדמים ומקפחים את חייהם, עד שמגיע לעיר חייל עני שנפצע ושוחרר מן השירות. הוא נמנע מלשתות את היין שהנסיכות מגישות לו, מעמיד פני ישן, ורואה בחצי עין איך הבכורה בנסיכות מקישה על מיטתה והמיטה שוקעת באדמה. אז הוא מתעטף בגלימת רואה-ואינו-נראה ועוקב אחרי הנסיכות לעולם שמתחת למיטה, ביחד הם חולפים בין עצים עם עלי כסף, עלי זהב ועלי יהלומים ומגיעים לאגם גדול. שם מצפות לנסיכות שתים עשרה סירות שבתוך כל אחת מהן יושב נסיך. כולם שטים ביחד לארמון יפהפה שמוסיקה בוקעת מחלונותיו המוארים, ושם הם מחוללים עד השעה שלוש, עד שכל הנעליים מתבלות ובנות המלך נאלצות לחדול. שלושה ימים עוקב החייל אחרי הנסיכות ובסופם הוא מתייצב לפני המלך עם שלושה ענפי יקרוֹת ששבר ועם גביע שגנב. לנוכח הראיות אין לנסיכות ברירה אלא להודות. המלך שואל את החייל במי מבנותיו הוא בוחר. "אינני צעיר עוד," עונה החייל, "אז תן לי את הבכירה." והשניים אמנם מתחתנים. והנסיכים המכושפים? הם אינם נגאלים. תקופת הכישוף שלהם מתארכת באותו מספר ימים שבו רקדו עם הנסיכות.
צילום מרינה אברמוביץ'
*
מלכים של סיפורי המעשיות אינם עוסקים בדרך כלל בפוליטיקה או בניהול ממלכות. המילים "מלך" ו"מלכה" הן שם קוד לאבא ואמא. זה ברור מתמיד ב"נעליים השחוקות ממחולות". שתים עשרה בנות שהגיעו לפרקן מצטופפות בחדר אחד – זה נשמע יותר כמו טוביה החולב מאשר כמו בית מלוכה.
זאת ועד: יש לי חשד גדול שגם הנעליים אינן שחוקות ממחולות אלא מחסרון כיס. הבנות כדרכן פשוט שוגות בדמיונות: כמה נחמד לו היו הנעליים מתבלות ממחולות עם נסיכים מכושפים… העולם הרומנטי והנוצץ שמתחת למיטה הוא עולם החלומות והחלומות בהקיץ, שממנו הן נאלצות להתפכח. לא נסיך מצפה להן אלא חייל פצוע, עני ומבוגר.
איך כתב ביאליק?
אֹמַר לְאָבִי: הֲמִיתֵנִי –
וּבְיַד זָקֵן אַל תִּתְּנֵנִי!לְרַגְלָיו אֶפֹּל וְאֶשָּׁקֵן:
אַךְ לֹא זָקֵן, אַךְ לֹא זָקֵן!(מתוך "לא ביום ולא בלילה")
בורחס כתב מסה בשם "הפרח של קולרידג'" שבה הוא מצטט הרהור פלאי של האחרון: "אם היה אדם עובר בחלומו בגן העדן, ופרח היה ניתן בידו, להוכחה שאמנם היה שם, ואם לאחר שהתעורר היה הפרח עדיין בידו – מה אז?"
"הנעליים השחוקות ממחולות" הוא סיפור דומה אבל הפוך. יש משהו כל עצוב, כמעט חסר תקנה, בגסות שבה פולש החייל לחלומן של הנסיכות. הוא דורך על שמלתה של הצעירה, שובר ענפים בלי שום כבוד לאקולוגיה של הדמיון, מכביד על הסירה הזוגית עד שהיא כמעט לא זזה ושותה מכוסה של נסיכה אחרת. שלושה ימים הוא מציץ על הנסיכות ולבסוף הוא סוחב גם גביע, לא כמתנה מגן העדן אלא כשלל.
כי זו המעשייה המסתורית והמלנכולית על המפגש הבלתי נמנע בין המציאות לחלומותיהן של נערות.
*
העולם שמתחת למיטה, מעין נ. ב.
פעם לפני שנים, הפלגנו אהוב לבי ואני בסירה על נהר המיסיסיפי בחברת עוד כמה מטיילים. כשהתברר שאנחנו ישראלים הכריז אחד מהם שהוא יודע משפט בעברית.
איזה משפט? שאלנו.
אין שום דבר מתחת למיטה! אמר האיש בפסקנות, בדיקציה כמעט מושלמת.
אתה יודע מה זה אומר? שאלנו.
There is nothing under the bed, תרגם.
התברר שהוא עבד פעם בבית מלון יווני, ושם הוא קלט את המשפט. מישהי בטח קראה לבעלה: חיים, בדקת מתחת למיטה? והבעל צעק לה בחזרה: אין שום דבר מתחת למיטה!.
?But what does it realy mean, שאלה אישתו של המלונאי לשעבר, אמריקאית ממוצא אסייתי.
There is nothing under the bed, חזרנו כולנו.
?Yes, but what does it realy mean, התעקשה האישה.
היא חשבה שיש לזה מובן מטפורי, כך התברר לבסוף, אחרי עוד כמה לופים, משהו כמו "אין לו שלדים בארון".
*
עוד על אותו שבר – חלומה של נערה (מאת סופי קאל)
עוד על משאלותיהן של נערות:
על נסיך צפרדע של האחים גרים, הרהורים על אהבה ערכים וממסד
ואפילו מריר. אני חושבת שאלמלא קראתי את הפרשנות שלך הייתי מצליחה לחוות אותו כסיפור קסום ופנטסטי, אבל כנראה שאת צודקת.
עכשיו אני מרגישה כמו החייל בערך, כאילו דרכתי על שולי שמלתך.
אני זוכרת את הסיפור מן הילדות, את קסמו האינסופי וגם איזו תוגה ותחושת קטיעה שנלוותה אליו ושרק עכשיו שמתי אותה במילים.
הסיפור המלא באודיו כאן
http://www.alexwilson.com/telltale/audiobooks/kelly_link/the_girl_detective.php
מדרש אגדה, אני כל כך אוהבת. תודה.
שני דברים:
משום מה חשבתי על הצגת הסדין המוכתם בדם הבתולין, הצגת הדברים השבורים והגזולים שממנה אין יותר דרך חזרה. התהליך שלא בתחילתו ולא בסופו תוכל הנערה להגיד את רצונה.
ולרקוד היא כבר לא תרקוד…
נפעמתי מהביטוי "האקולוגיה של הדמיון"
ואיך הצלחת להפוך פה את שתים עשרה הנסיכות לקרובות משפחה של הילדה איילת…(-:
אני חשבתי שהמלך פשוט מבריח את הדלת בפני החלומות שלהן, הדמיונות שלהן, העולם הפנימי וכל אלה, אבל כשאת מציגה את זה ככה… אני לא יכולה לסתור אף מילה שלך, סביר להניח שזה "נכון" (עד כמה שאפשר להגיד "נכון", על אגדות או על בכלל), וזה עושה את זה כל כך עצוב.
וגם אני, כמו מיכל, אהבתי את האקולוגיה של הדמיון, וגם נחרדתי כל כך מהצילום הזה פה (כן, שמתי לב לשמה של הצלמת…) שהוא אכן, סוג של אילוסטרציה מושלמת לאגדה הזאת, וגם עצוב-עצוב.
אחת עשרה האחיות האחרות לפחות המשיכו לרקוד או שהחייל הצליח להרוס גם להן את הפנטזיה?…
בלשית – תודה, איזו גירסה משונה ומטרידה בלי קסם ומלנכוליה.
מיכל, תודה תודה (גם אני 🙂 וכן, כן, זה בדיוק מה שהרגשתי, ראיות לחילול שאין ממנו חזרה.
וטלי – הכניסה לעולם היתה ממיטתה של הבכורה. מרגע שהחייל נכנס למיטתה הקסם נבזז ונחסם לכולן. הבאתי כאן רק תקציר של הסיפור, אבל בגירסה המלאה זו דווקא הקטנה שחשה בנוכחותו המעיקה ומנסה להזהיר את אחיותיה שמתכחשות.
מעניין. התמונה שהכנסת כאן צובטת את הסיפור בבטן, ומעלה (ישר כשפותחים את הפוסט, עוד לפני שמסיימים לקרוא את הסיפור) את הקווים הצורבים-כואבים שלו מעל לפני השטח. זה תצלום מרתק. מאיפה הוא?
לדודה שלי נולד נכד. הם אמריקאים יהודיים. כשהיו בארוחת ערב עם חברים הם נשאלו לשם הנכד החדש. כשהיא השיבה חוני, השתררה שתיקה קלה ואז המארחת שאלה אבל
REALY
והדודים שלי השיבו חוני, והיא חזרה שוב ושוב על
REALY
בנוסח די דומה למה שאת מתארת.
והאגדה. כן, מוכרת, למרות שזה פעם ראשונה שכבר בקריאה חשבתי שהחייל קצת מרושע שהוא לוקח לאת הנסיכות את האהוב המדומיין שלה. אולי גם בשביל זה נוצרה האגדה הזו?
עלמה, תודה. זו עבודה של מרינה אברמוביץ שעליה כתבתי לא מעט בזמן האחרון
http://www.notes.co.il/marit/archive.asp?cat=2705
מן התערוכה שמוצגת עכשיו בארץ (ושאותה עדיין לא ראיתי). זו היתה אולי שטות לשים אותה אבל לא התאפקתי. למעשה התמונה היא שהזכירה לי את האגדה וגרמה לי לכתוב עליה…
אביגיל – אולי זו התמונה כמו שעלמה אומרת 🙂 ולא הבנתי את כוונתך – בשביל מה נוצרה האגדה?
אבל נראה לי שמהאגדה הזאת אפשר להפליג לעוד כמה מחוזות. בכולם כמובן החדירה האכזרית לעולם הדמיון של הבנות. אני ראיתי כאן יותר קשר לשליטה של האבא בעולמן החושני והאירוטי של הבנות שלו. החייל הזקן ממחיש את הגבריות של העולם וחוסר האונים שלו מול הפנטזיות של הנשים…
תודה, אהרון! (גבר ראשון בשורת מגיבות. ביני לביני כבר התרעמתי על כך שהפוסט הזה נוגע רק לבנות.)
זה נכון שהאבות משתפים פעולה עם החתנים (זה משותף לאגדות רבות, למשל נסיך צפרדע שגם עליו כתבתי, הלינק מצורף בקצה הפוסט), הממסד חושש לאבד שליטה, אבל חוסר אונים – לאו דווקא. החייל מוונדל את הפנטזיה בבטחון גמור.
איך השתעשעתי. בפיוטי סליחות מן המאה השתים עשרה שנתחברו בצפון צרפת מתכנה ארץ ישראל : 'מיטה' או 'חדר המיטות' של הקב"ה
לנוכח זאת, להיגד: 'אין שום דבר מתחת למיטה' בהקשר שזה נאמר, ובהתחשב בכך שזהו המשפט היחיד שידעו האיש וזוגתו בעברית,יש לזה יותר מאשר מובן מטפורי אחד.
ולכן הסיפור הזה הוא גם פנטזיה גברית, ביכולת להשתלט כל כך בקלות על עולם הפנטזיה הנשית.
שועי, באמת היה משהו בהתעקשות של האישה שהפך את המשפט לוואקום שמבקש מובן. אין פלא שכל מיני דברים נדבקים אליו 🙂
הה, אהרון, הלוואי שזו היתה רק פנטזיה גברית. אני מכירה נשים רבות ש(אם לשאול את הביטוי המקסים של פלובר ממאדאם בובארי, ואני מקווה שהציטוט מדויק) "תקוותיהן הושלכו כמו סנוניות פצועות לתוך הבוץ".
איזה פוסט נפלא.
זה משמח לראות שיש מקום כלשהו בעולם שבו מוכיחים את החייל על גסותו.
אבל אם כבר תמונה מהמיצב של מרינה, אז אולי גם כמה מלים על המיצב? (חשבתי שהיא מתבדחת. שהיא עושה מיצב ומיצב על עשיית מיצב בה בעת. זה הטריד אותי).
וחוץ מזה מה הקטע עם הנטייה של המלכים בסיפורים לתת לנסיכים המאותגרים רק שתי ברירות: להצליח או לאבד את הראש?
כמה עומס רגשי זה מטיל עלייהם, הידיעה שאסור להם להכשל. אכן, גם חייהם של הנסיכים אינם פשוטים כלל וכלל…
קרן, איזו תגובה משמחת, תודה!
מיטל, תודה גם לך – ובהמשך לויכוח הסמוי שלנו על פנטסיה, שימי לב כמה האגדות הקדימו את הספרות האחרת בתוכחתן.
ובקשר למיצב – טרם הספיקותי…
נטלי – פעמיים תודה, גם על האבחנה המדויקת והיפה. אכן גם לנסיכים מצוקות משלהם, גם הם ראויים לחמלה.
כמו הרבה מאוד סיפורי עם, האגדה כזו היא דוקא פנטסיה נשית וחרדה גברית. כמו הרבה מאוד סיפורי עם (ואולי זו בכלל ההגדרה של סיפור עם) המשמעות נוצקת לתוכה על ידי הביצוע (פרפורמנס) וצופיו/מאזיניו/משתתפיו (וצופותיו/מאזינותיו/משתתפותיו). האופי החתרני (והקול הנשי) של המעשיה הזו גלוי לעין (כלומר, גלוי לעין המגלה אותו…) כמו במדרשי חז"ל
ועל עריפת הראש בעקבות כשלון אין מה להוסיף
ע. יקר, וגם כל מי שקדם לו
תודה גדולה לכם על הארותיכם היפות הפותחות דלתות וחלונות. תענוג לקרוא איתכם אגדות ובכלל.
שלום מרית
אני משתמשת בסיפור"הנעליים השחוקות ממחולות" בעבודתי כתרפיסטית באמנות, באגדה זו יש הרבה, הרבה ,הרבה
יותר ממה שאת מתארת וכותבת. אם היית צריכה לבחור דמות מהסיפור שאיתה את הכי מזדהה,מעניין מי הדמות ? דרך איזה פילטר את מסתכלת על העולם….
את מוזמנת לספר פה על היותר. ובאשר לשאלתך – אם תקראי את הפוסט תגלי עם מי אני מזדהה (מה שלא מחייב אותי לשום פילטר).