בימים אלה יוצא לאור בהוצאת גרף, הספר
ובו גם מאמר שלי על פנטזיה ומדע בדיוני בספר הדקדוק הפנימי של דוד גרוסמן
"מאמר מורכב ועשיר באבחנות מדויקות מאת מרית בן ישראל"
מתוך הביקורת של יאיר גרבוז על הספר, ידיעות אחרונות 15.1.2010
ויש עוד מאמרים בספר הזה, מעניינים ומרתקים. כמו אילנה גומל שכותבת על מדע בדיוני ברוסיה, ומרית בן ישראל במאמרה "פנטסיה ומדע בדיוני ב"ספר הדקדוק הפנימי" לדויד גרוסמן…
מן הביקורת (הקצת יגעה ואירונית) של גלעד סרי לוי (והמאמר של גומל אכן מרתק!)
לרגל צאת הספר יתקיים בבית אריאלה בתל אביב יום עיון אל תוך הלילה
כל ההרצאות מבוססות על מאמרים מהספר
משתתפים:
ד"ר דניאלה גורביץ' מלכות דוד באגדות המלך ארתור – על המקורות העבריים של אגדות השולחן העגול
ד"ר איתן בר יוסף לברוא עולם מקרטון וסמרטוטים – על מקומה של הפנטסיה בתיאטרון הישראלי
ד"ר שמוליק דובדבני ילדה משמיים וגמל עם כנפיים – הקולנוע הישראלי לומד לעוף: על ריאליזם מאגי בקולנוע הישראלי
ד"ר אילנה גומל החייזר עם הטלאי הצהוב – על יהודים ומדע בדיוני בספרות הרוסית
נועה מנהיים שיח מכשפות — שיחה עם נורית זרחי על ילדות, על כישוף ועל ספרות
מנחה | הגר ינאי
יום שלישי 22.12.09 ב19:30 בבית אריאלה, שד' שאול המלך 25 תל אביב
ד"ר איתן בר יוסף לברוא עולם מקרטון וסמרטוטים – על מקומה של הפנטסיה בתיאטרון הישראלי
ד"ר שמוליק דובדבני ילדה משמיים וגמל עם כנפיים – הקולנוע הישראלי לומד לעוף: על ריאליזם מאגי בקולנוע הישראלי
ד"ר אילנה גומל החייזר עם הטלאי הצהוב – על יהודים ומדע בדיוני בספרות הרוסית
נועה מנהיים שיח מכשפות — שיחה עם נורית זרחי על ילדות, על כישוף ועל ספרות
מנחה | הגר ינאי
יום שלישי 22.12.09 ב19:30 בבית אריאלה, שד' שאול המלך 25 תל אביב
מתוך הספר באינטרנט:
המאמר של גייל הר אבן
וגם של שהרה בלאו, האם הערפד הראשון היה בעצם יהודי?
עוד כתבתי כאן
על התפר בין דמיון למציאות:
על ספר הדקדוק הפנימי באתר זה (לא רק פנטסיה ומדע בדיוני)
סדרת כתוב בגוף
עיר-האושר 
כבר קיטרתי בפייסבוק על כך שהערב הזה נראה לי כל כך מעניין וכל כך מקסים וכל כך אני חוששת שאין סיכוי שאוכל להגיע לת"א השבוע (גם) ביום שלישי…
באמת נראה משובח ומרתק (-:
בהצלחה לכולכם עם הספר החדש
ציפורה נחמדת,
בתור חבר זוטר בועד ארבע הארצות, אני חייב לומר ש'תגעגענוּ
אני מבין שזו הסנונית הראשונה מן הספר על אודות אקונצ'י/גרוסמן, שעדיין גוזל פעוט הוא
אך ודאי עתיד לגדול ולהטיל אברותיו ברחביה של לימפופו כולהּ
(אני בכלל חושב, שהגיע הזמן להקים את לימפופו בתל אביב, השעה נאה וכשרה, לכזו הצהרת עצמאות, אין ספק)
הבאתי אותו בעצמי מגבול סווזילנד – מוזמביקץ בחיי
תמיד חשבתי שארבע ארצות (הרחוב
) הוא על שם אתלטיות ישראליות לקחו איזו אליפות במירוץ שליחים והבאיו הרבה כבוד
תודה שתיקנתי אותי (איזה משפט טעון להגיד לקבליסט)
ועוד שטות: דוד שלי היה אומר (בעובדו בגינת הירקות שלו): צנונית אחת אינה מבשרת את בוא האביב
מה זוטר, מי זוטר, אתה חבר בכיר, שועי.
אני חושבת שממלכת לימפופו המאוחדת כבר יוסדה מזמן, אם כי לא בטוחה שדוקא בק"ק ת"א.
צנונית אחת אינה מבשרת את בוא האביב זה מצוין, וכבר אמר מר"ן הקדוש שלפעמים גם השטות מבקשת סיפוק.
וכל השיחה הזאת, מרית יקרה, ניצבת איתנה עם שתי הרגליים עמוק בעננים. כי זה, כנראה, הנ.צ. המדויק של עיר האושר.(-:
טלי- ישנן ארבע ארצות לימפופו
לכן זה ועד ארבע הארצות
אבל להקים את הממלכה המאוחדת בתל אביב
זה נראה לי אירוע מקביל להקמת המדינה
שהיתה כזכור בתל אביב
ועל לימפופו התל אביבית כבר נכתב:
יש לי שימפנזה
לאמנות קונספטואלית בתל אביב
ע- ועד ארבע הרצות הורכב מאסתר, שחמורוב ורוט
לפעמים היו ביניהן ויכוחים מי תרוץ היום
והועד היה צריך לפסוק את דברו
הרביעית פרחה מזכרוני, היא היתה רצה כל כך
מהר עד שלא הצלחתי מעולם לקלוט את שמה
השיא היה בתחרות במירוץ שליחים שארגנו חז"ל( (שזה ראשי תיבות של חכמותינו זכרונן לברכה כנגד אבות הכנסיה: ארבע הרצות מול 12 השליחים
לרגל הנצחון נכתבה מגילת אסתר, שהנוסח המוקדם שלה, הנמצא עדיין במספר זעום של כתבי יד מספר סיפור שונה לגמריי.
ידידים יקרים, כשבני הגדול היה קטן הוא היה קורא לזיקוקי-דינור אַקוּקֵי-עדינות, וזה נראה לי שמם המדויק של פרצי הצחוק שגרמתם לי…
(לי דוקא נגרמו פרצי צחוק רמים ובלתי נשלטים)
((-:
שימי העצמאות שלכם היו ימים אקוקֵי-עדינות
אגב מורה הזן היפני איקקיו (מאה שבע עשרה, כמדומני) טען כי הכל קשב, אף התקדמות התלמיד עבר הסאטורי (ההארה) היא תולדה של קשב
יש משהו עדין בקשב לכל דבר
כאשר מקשיבים לזיקוקי דינור מבלי לראות אותם
זה נשמע כמו שדה מערכה
לסבור שהם בכל זאת זיקוקין די-נור ולא רקטות
מתוך קשב עדין
זהו אקוקי-עדינות ממש.
אני יודע שמרית כבר עסקה כאן בשיבושי/שיפורי לשון של ילדים והיא תכף תנזוף בנו (בי) על רוח השטות (ואל תאמינו לה בעניין הצחקוקים). אבל: הבן שלי פחד מ… עוגות-רפאל. שזה הסתבר כ… רוחות רפאים
אולי בגלל רפאל המלאך. שם טוב למגדניה
גרמו גם לי פחד בלתי נשלט בראשי שנות השמונים המופזות, כאשר הייתי ינוקא
בייחוד כאשר על השולחן היה מונח גם ליקר תפוזים ישראלי בשם סברה
השמפניה של הטבח
שהזכיר לי את סברה ושתילה
והטלויזיה ברקע המתה מפרסומות, כמו: פרי הדר זה נהדר, אשכוליות או לא להיות
פוליטיקאי אחד צעק להיכנס, להרוג ולצאת
ואחר: צריך לשבור להם ידיים ורגליים
לימים למדתי כי ריח הדרים דומה מעוד לריח של עובש, תסיסה וריקבון, שריחו בא מלבנון עד גבעתיים
ואני עוד הייתי נער קטון
טרם הצלחתי לקשור את שרוכי הנעליים
ולא מעוד
שמתי עין בכוס הבלתי נכונה
ואני כל כך אוהבת ריח הדרים! איך אוכל לנשום אותו לעומק עכשיו ללא האסוציאציות האלה?
אני, בשנות השמונים העליזות, דוקא התלהבתי כששמעתי בחדשות שיש בלבנון עיר ששמה היה בטאדין, בדיוק כמו החומר שהיו שמים לי אז אם היה לי פצע (ונדמה לי שאין מספיק בטאדין בנמצא כדי לשים על כל פצעי הגוף והנפש שנוצרו אז ומאז…).
אני דוקא נוטה כן להאמין לצחוקים של מרית אבל מה אני יודעת, אולי אחרים שמים עין יותר טוב ממני. בינתיים, כל עוד מותר, אני עושה מעבר חד ללשון ילדים, ולילדה אחת שפעם סיפרה לי ברצינות גמורה שלילד שנולד לשכנים שלה קוראים גמל שלמה. אחרי שנרגעתי מההלם, הצלחתי לפענח את שמו האמיתי, כי מסתבר ש"קראו לו גמל שלמה כי הוא נולד בשבועות" (נו, למעשה קראו לו בועז שלמה… אבל הגרסא שלה היתה יותר משעשעת).
נוכח דבריכם. אני, כידוע, חושש מנזיפותיה של בעלת הבלוג. ולא מהיום
לא הספקתי להגיד משהו על מושבי לצים וערי אושר וכבר שועי החליף מצחוק לבכי. אז רק לטלי – ילדה אחת סיפרה לי פעם שיש לה חברה חדשה בשם אַרְנָבָה (ולבסוף התברר ששמה היה ענווה). ובל נשכח את משוררנו הלאומי חיים לחמנייה ביאליק.
ולשתום העין – אני עדיין חושבת מה להגיד
כיוון שאני מכירה ואוהבת מאוד ילדה אחת אמיתית לגמרי שמכונה לפעמים ארנבה, אני מרוצה מזה במיוחד.
כשהייתי קטנה הייתי שרה הבה נרימה נס ואבוקדו, היום אני לא אוהבת אבוקדו אבל כן מאמינה בניסים…(גם אז לא אהבתי אבל לא חשוב).
שועי כל הזמן מחליף מצחוק לבכי ולהיפך. העיקר שיש סיבה להשתמש בטישו. (-:
אילו שני מצבי קיום שהם כל-כך סמוכים אלו לאלו
עד שהם נדמים לי כאותו דבר ממש
מלבד זאת, דוּבִּי שְבַט קרב, הכינו את הדבש
זה חד בו הדובים מתגרדים בעצים מקדמת דנא
לכן יוצאים בו לנטיעות,להגדיל את האחווה בין בני האדם ובין הדובים
הזכיר לי שאת 'כשתגדל' של פוליקר הייתי נוהג לשיר: תגדל, תגדל ותהיה דוּבִּי גל
ותן לנו לשוב ללימפופו
יותר מזה אנחנו לא צריכים
(-:
שפירושו Laughing Out Loud זה עתה הדגמתי אותו
אין לכם מושג כמה בקול צחקתי עכשיו למקרא הלכות דובישבט. בתור סוג של גלגול של דוב חורף, אני מאוד תומכת בהגדלת האחווה בין בני האדם ובין הדובים.
ובבניין מלכות לימפופו השלמה ננוחם (-:
[…] מרית בן ישראל על הספר […]