בשנה האחרונה אני חברה באַרְטִים (Arteam, צוות אמנות בין תחומית) קבוצה של אנשים שרוצה לקדם את העשייה הבינתחומית בארץ. או ביתר פירוט – ללוות פרוייקטים אורבניים/קהילתיים/חינוכיים שמקורם בשפת האמנות, באינטראקציה בין חלל, דימוי, מדיה (וידיאו, אמנות מחשב, סאונד, קול), טקסט ופרפורמנס. ובד בבד להעמיק ולהרחיב את השיח התיעוד והמחקר סביב העשייה הזאת.
חברים בקבוצה – הדס עפרת – אמן ויזם תרבות, יואב מאירי – אדריכל המתגורר ופועל בשכונות דרום תל אביב, רומי אחיטוב – אמן מדיה, טלי תמיר – אוצרת, יסמין גודר כוריאוגרפית (לא לקחה חלק בפרוייקט הנוכחי), ואני.
כפרוייקט ראשון החלטנו להקים ספרייה המיועדת לקהילות זרות – עובדים זרים, פליטים ומהגרים. הרעיון הראשוני היה של יואב מאירי אשר גם תכנן את הספרייה לבסוף, בהמשך לשיחות שקיימנו בינינו לבין עצמנו, עם נשות ארגון מסיל"ה ועם נציגי הקהילות הזרות.
סקיצות של "רהיטי ספרים" בעיצוב רומי אחיטוב, שהיו חלק מהשיחה על הפרוייקט
לפרוייקט יש פנים קהילתיים ואמנותיים:
מצד הקהילה – מדובר בספרייה אמיתית שמשאילים בה ספרים בכעשר שפות המדוברות בקרב קהילות הזרים: נפלית, סינית, תאילנדית, הינדית, רומנית, תורכית, פיליפינו וטיגריניה ("אריתראית") וכן אנגלית, צרפתית וספרדית. הספרייה תפעל בסופי שבוע במבנה קבוע-ארעי שיוקם בגן לוינסקי ("גינת הקווקזים") שבו מתקבצים עובדים זרים רבים למנוחה ולבילוי.
הדמיות של מבנה הספרייה (החומרים/צבעים/מראה סופי – עדיין בתהליך)
המבנה הקבוע-ארעי – כלומר הניתן לפירוק כעבור זמן – התחיל כ"קיוסק ספרים" והתפתח למעין "קופסת קסם" הניצבת על רגליים דקיקות (כדי לא לפגוע בדשא וגם לשם תחושת קלות וריחוף), ונפתחת למעין קיר ספרים, ארון הספרים הזרים.
הספרים יהיו מסומנים באופן ברור לפי שפות, אבל השפות עצמן יהיו מעורבבות מתוך רצון לחבר בין אנשים ולא לבַדֵל.
לפרוייקט נלווה גם "משחק" שהמצאנו, שבו כל ספר שמושאל מקוטלג מחדש, כל פעם על פי אחד החושים. כלומר, אם ניקח למשל את חוש הטעם (שיהיה מן הסתם הראשון כדי שנוכל לחנוך את הפרוייקט בפיקניק גדול עם טעמים מכל הקהילות), אז מי שמחזיר ספר נשאל האם היה הספר – מתוק / מר / מלוח / חריף / חמוץ, והספר מסומן ומוחזר למקומו החדש על פי תשובתו.
הספרייה תהיה שרויה באבולוציה מתמדת. מדי שבוע נצלם את קיר הספרים ונקבל מעין "מפה מצטברת של נדודיהם".
הבחירה בחמשת החושים היא שרירותית במידה מסוימת, אבל גם נדברת/משלימה את הצד המופשט של המילים והאותיות. זהו נסיון לבדוק ולאתגר את האופן שבו אנחנו חושבים על ספרים, לבדוק אם תיווצר שפה, מעין קוד חדש לדיבור על ספרים, אם הקריטריונים החדשים יהפכו ברבות הזמן למובנים ומשמעותיים לקוראים.
אנחנו לא בטוחים שהמשחק יצליח (הספרייה תקום בכל מקרה). זו הרפתקה מבחינתנו וגם כשלון יהיה מעניין.
הפתיחה ב- 17 במאי 2009 במסגרת אירועי יובל המאה לתל אביב-יפו.
אנחנו בעיצומם של גיוס הכספים והספרים.
נשמח לקבל תרומות (פטורות ממס כמובן).
וכן ספרים חדשים או משומשים במצב טוב, בשפות שצוינו לעיל.
נציגי הקהילות הביעו עניין מיוחד בספרי הסטוריה וביוגרפיות של אישים פוליטיים מישראל, וכן בקומיקס, כל סוגי הספרות היפה וספרי ילדים.
מי שמעונין לתרום – כסף או ספרים בשפות השונות – מוזמן ליצור קשר עם הדס עפרת ophrat@gmail.com
טלפון: 0544-717100 פקס: 02-5633232
ספרים בודדים אפשר לשלוח לארטים, ת.ד. 16607 תל אביב, מיקוד 61166
ספריית גן לוינסקי לעובדים זרים ופליטים
על הספרייה באנגלית
אופטימיות להשאלה – כתבה על הספרייה בגלריה של עיתון הארץ
איך אפשר לעזור? (בהרבה דרכים!)
חדשות הספרייה – פוסט מתעדכן
הו יהיה שם שמח, בפתיחה החגיגית של ספריית גן לוינסקי! (כבר היה, ובכל זאת)
בלוג של מתנדבת בספרייה
רעיון חברתי- אנושי נפלא וחזון אמנותי בעל מעוף
שאולי יתרום למסוגלות הישראלית להתייחס לקהילות העובדים הזרים כקהילות אנושיות בנות תרבות. כי כבר ראיתי גם חזיתי לדאבוני באתרי בנייה הכולאים בתוכם את העובדים שלא בשעות הפעילות, כמו היו חיות
איחולי הצלחה מכל הלב
ברוכים תהיו
.ש
אתם באמת חושבים שיש בארץ מצאי של ספרים בשפות האלה?
לעניין משחק הטעמים והעיצוב וכו', חשבתם לשתף אנשים מהקהילה שאמורה להינות מהפרויקט (הבאמת מקסים) הזה? לוודא שזה רלבנטי בשבילם ולא מדי הזוי או מוזר?…
תודה מומוס, תודה טלי, זו באמת שמחה גדולה להיות חלק מזה.
ואנחנו לא סומכים על המצאי בארץ (על אף שכמה מעובדי השגריריות כבר תרמו ספרים מספריותיהם הפרטיות. חלק מהספרים יוזמנו מחו"ל בעזרת קרובים וידידים של אנשים מהקהילות.
ובאשר למשחק – זה חלק מהעניין שלנו בפרוייקט שהוא כאמור קהילתי ואמנותי גם יחד.
אני מתארת לעצמי שגם אם היינו עושים את זה בספרייה עברית זה היה נתפס כהזוי ומוזר בעיני רבים.
ובכלל – שמענו גם טענות אחרות בדרך, הרבה יותר בסיסיות, שאלה אנשים שעובדים קשה מדי ואין להם ראש זמן וכוח לקריאה. בשביל מה הם צריכים ספרייה. ומן הסתם זה נכון לגבי חלק מהאנשים. ואחרים (ואנחנו לא סופרים כמה) מתגעגעים מאד לספרים.
אני לא אוהבת שעושים אותי חלק מאיזו הכללה, וגם האנשים האלה שבאים מכל העולם אינם חלק מאיזו הכללה. כל אחד יגיב לפי אישיותו ולפי רצונו
אנחנו עושים דבר שמעניין ומשמח אותנו לעשות וכל תגובה שנקבל – היא חלק מהדיאלוג.אין לנו שום רצון לכוון או לקבוע את התגובה. מהנסיון שלי איפה שיש אנשים יש הפתעות.
וכיוון שאני מרגישה שהתגובה הזאת נשמעת קצת יותר חריפה ממה שהתכוונתי – אז אני מצרפת סיפור עם הודי, כלומר תקציר של סיפור שקיבלתי בעקיפין מאסנת אלכביר, ישראלית שחיה שנים רבות בהודו:
לכפר קטן בהודו הגיעה להקת מספרי סיפור הרמאיינה (תאטרון חי – הסיפור מתרחש גם בזמן שהוא מסופר) כל ערב אנשי הכפר התאספו כדי לשמוע את סיפור חייו של הנסיך ראמה, אישתו סיטה והקוף הנומאן הנאמן.
אישה אחת חכמה ומלומדת החליטה לשלוח את בעלה (קשה היום) שישמע את הסיפור ויחכים.
הבעל אחרי יום עבודה מפרך הצטרף-
ביום הראשון הוא נרדם, ילד שלא הצליח לראות ישב עליו … האיכר התעורר בבוקר (בדיוק הסתיים הסיפור לאותו הלילה) הגב כאב לו. הוא הלך הביתה….אישתו שאלה איך היה? הוא ענה – כבד
ביום השני, קוף על העץ השתין עליו וכמה טיפות נחתו על לשונו (כשישן עם פה פתוח), איך היה שאלה האישה כשחזר הביתה בבוקר? מלוח הוא ענה.
ביום השלישי הניחו לו סוכריה בפה – מנחה מהאלים (הוא שוב ישן עם פה פתוח), ובבוקר כשאישתו שאלה איך היה הוא ענה – מתוק
מלאה בספקות היא החליטה ללכת איתו ולודא שיראה הכל.
באותו הלילה הנומאן נשא טבעת לסיטא (סימן היכר מבעלה ראמה והבטחה שהולכים להציל אותה מצפרניו של השד הנוראי ראוונה) ואבוי! הטבעת נפלה לאוקינוס. האיכר מודאג ממצבה של סיטא חשב בליבו – חייבים להביא לה את הטבעת ולהציל אותה.
הוא מיד צלל למעמקי האוקינוס, הביא את הטבעת ונתן אותה להנומאן כדי שימשיך במשימתו
רעיון מקסים, אבל למה "להתעלל" בקוראים? סדרו את הספרים כל שיהיו נגישים למי שאמור לקרא אותם…
אל דאגה, הספרים יהיו מקוטלגים ונגישים לכל.
זו קודם כל ספרייה בתוך גן. אבל למה לעשות הכל אפרורי וצפוי? למה לא לשחק, להשאיר עוד קצת מקום לדימיון, למחשבה?
העשייה הבינתחומית, וגם הפרוייקט נשמע חשוב ומעניין. אשמח לשמוע עוד בהמשך. וגם עוד סיפורים…
תודה, חני
ותודה לאפרת על הספרים
ולמיכאל על הצעתו הנדיבה!
מסקרן לראות אחרי שיקרום עור וגידים.