מתוך נימוקי פרס וינר 1995
כתיבתה של מרית בן ישראל מזדהרת בעוצמות יוצאות דופן, המתבטאות הן במעוף של דמיון צבעוני ועשיר, שיש בו כוח ראייה מקורי וכל קלישאה ממנו והלאה, הן בלשון גמישה ואקספרסיבית, מלאה תמונות ודימויים יפהפיים, והן ביכולת הנדירה ליצור עולם ייחודי, אפילו מוזר, ובראש וראשונה אישי מאד, סובייקטיבי מאד, ולתת לו באמצעות הכתיבה תוקף אובייקטיבי שסוחף לתוכו את הקורא.
אילנה המרמן, נילי מירסקי
קטע מתוך הספר
כמו שלחם אינו רק מזון, צמה אינה רק תסרוקת (מאחורי הקלעים)
מנחם בן על "אסור לשבת על צמות"
בתיה גור על "אסור לשבת על צמות"
אלי הירש על "אסור לשבת על צמות"
חיה הופמן על "אסור לשבת על צמות"
שתיים שקוראות על "אסור לשבת על צמות" (אתר "משהו לקרוא?")
איתן דרור ממליץ על הספר באתר readme
חסרה לי ביקורת נלבבת במיוחד שהתפרסמה בכתב העת הפמיניסטי נֹגה עליו השלום.
אם את מחזיקה בגליונות ההם, אשמח אם תכתבי לי!
[…] שנה, ולא פחות חשוב – הם הבטיחו להביא גם עותקים של אסור לשבת על צמות הקשה מאד להשגה בימים כתיקונם (בכל זאת […]
[…] על סבתי האהובה, עקרת הבית חסרת המורא (שעליה כתבתי את אסור לשבת על צמות). אני אהבתי ספרים וציורים ובובות ושמלות (וגם עצים לטפס […]
[…] מטלון שהעבירה את כתב היד של ספרי הראשון, אסור לשבת על צמות, לספרייה לעם ולוותה את הוצאתו לאור, חזרה ושיננה לי את […]