מבחר ביקורות על בנות הדרקון

עדכונים אחרונים, מאי 2023

חגי מטר על בנות הדרקון. "אחד מהדברים הכי חסרים במציאות הפוליטית שלנו זה היכולת לדמיין עולם טוב יותר, לדמיין איך נראה שיקום מהמקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו. בן ישראל נותנת לנו את היכולת הזאת, בעיר הילדות שמחכה לכולנו".

חג העצמאות ה-75 – טרילוגיית בנות הדרקון ברשימת 75 הספרים שכל ישראלי צריך להכיר!

*

ב-2007 יצא לאור "בנות הדרקון" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בעריכת דנה אולמרט.

זה היה ספר ראשון בטרילוגיה, שהושלמה סוף סוף ב2022, ויצאה לאור בשלמותה, בהוצאת עם עובד בעריכת תמר הוכשטטר.

ועכשיו אפשר להצטרף גם לעיר הילדות. כל מה שצריך זה לשלוח תמונה ל- ‫bnothadrakon2022@gmail.com
ההזמנה מיודעת לבנות הדרקון מכל הגילים, הדתות, הצבעים, הלאומים והמגדרים!

*

מבחר ביקורות על הספר הראשון שיצא ב2007, ואז ביקורות חדשות, ובין לבין – ראיונות כתובים, הסכתים ועוד.

"מפגן מרשים של כישרון סיפורי; אחד מאותם ספרים שיכולים להחזיר את חדוות הקריאה לכל מי שנואש משורה בלתי נגמרת של ספרים בינוניים שנערמים בחלונות הראווה. "דוד טרבאי, ידיעות אחרונות

"בנות הדרקון" הוא חלק ראשון בטרילוגיה מופלאה, מעוררת פלצות, פנקיסטית כמעט, עם סיכות בטחון שנעוצות בהתרסה בפניהן של הגיבורות או של הקוראים, שדוקרות בפנים, ומרחבי דמיון מופלאים כל כך, מטרידים כל כך, עד שפחד עלול להתגנב ללב הקורא מפני הספר הזה."
מיה סלע, עתון תל אביב

"בנות הדרקון רק נראה כמו ספר לילדים. למעשה מדובר בתמהיל של ספר אימה גותי, סיפור פנטזיה ורומן יתמות שקשה להניחו מהיד: הוא שוצף, גועש, מפתה ומעורר מחשבה… בן ישראל היא סופרת ששולטת באופן מוחלט במהלכי העלילה, ורמת הדמיון והכישרון שאפשרו לה להגות אותם היא מעוררת השתאות."
עמרי הרצוג, Ynet (זהירות, הבקורת המלאה מכילה ספוילרים)

"מצפה בכליון עיניים לחלק הבא בטרילוגיה." אריאל לוינסון, וואלה

"לקרוא את בנות הדרקון בציפייה לעוד ספר פנטזיה לילדים מתוק ומנחם זה קצת כמו ללגום מספל שוקו חם ולגלות שמדובר בקפה שחור שמישהו ערבב עם ויסקי. ויסקי טוב."
דורה קישינבסקי, גיבורים קטנים

הספר סוחף (התקשיתי להניח אותו במשך כמה ימים), עתיר מהלכים וירטואוזיים והמצאות המעוררות השתאות על הדמיון החד־פעמי הפלאי. לאורך כל הקריאה נספגת בקוראת התֵמה התת־קרקעית של הסיפור, ואת זו אי אפשר לרדד ל"מוות לפטריארכיה" בלבד. זו יצירת אמנות פמיניסטית מסעירה העשויה בכלים ספרותיים מתוחכמים.
ריקי כהן, מתוך, עשרה ספרים שלא תרצו לפספס המוסך, 2021 וגם עכשיו, אחרי שכתבה את הממואר הנהדר, השעות השבורות 2022

איל חיות-מן כתב יפה על הספר הראשון, במגזין ספקולציה, "יש בספר משהו קרנבלי: החל משבירות תכופות של 'הקיר הרביעי' על ידי הקול המספר, והמשך באופן שבו הוא לועג לחברת המבוגרים המהוגנת-לכאורה של עיר האושר ומציג אותה בעליבותה. לסיפורן של הילדות נארגות עוד שלל דמויות משולי החברה: קבצנים ובעלי מומים, להטוטנים ומכשפות זקנות ושוטים מחופשים, שתורמים כולם לתחושה של ערעור הסדר ושל מעין נשף תחפושות. גם שמות הדמויות הם היתוליים, מסרבים להיצמד לקוד תרבותי מסוים – ראש העיר אדוניס בלקינד וסגנו, סרח בן תולע, הם דוגמא מופתית לכך. מבחינת הז'אנר, הספר מערב פנטזיה, סאטירה, פארסה ולעתים אפילו נגיעות של אימה. לצד זאת, ראוי לציין לחיוב גם את הריאליזם הפסיכולוגי הניכר בהתנהגותן של הדמויות".

והמשיך וכתב על הטרילוגיה כולה. "הפנטזיה של בנות הדרקון היא פרועה ויצירתית, ונדמה שאינה מצייתת לשום תבנית או חוקיות ברורה. למרות שהיא עוסקת בנושאים חברתיים שחלקם מצויים בלב השיח הציבורי, היא חפה כמעט לגמרי מאלגוריה. אופל, חמלה והומור משולבים בה ללא התר".

"אין מדובר רק בספר פנטזיה שנוטל אותך לעולם חדש, אלא בספר שבסופו של חשבון מעמת את הקורא עם השאלות הקשורת של החיים שלנו; עד כמה אדם אחר יכול לגאול אותנו, עד כמה מצלק אותנו העבר ובעורמה חוצב לנו שבילים בעולם, ואם קיימת ברית ללא תנאי בין בני אדם."
ניר ברעם (חמשת המועמדים לפרס ספיר לשנת 2007 ממליצים על ספרים שאהבו)

ספרים על הסכין, הגר ינאי Ynet

"נמרה דרקון", מוסף הארץ, ראיון עם אלון הדר (כמה מעט השתניתי)

ועכשיו, שהושלמה הטרילוגיה:

בקורת אחרונה שלי קרן בהארץ, ספרים, ינואר 2023. (בכל פעם שמישהי מכירה בבנות הדרקון הן – כלומר אני, מרגישה פחות שקופה). והנה גם סריקה למי שלא יכול להיכנס. לחצו להגדלה

אחת+5 ענת שרון בלייס משוחחת איתי על בנות הדרקון ועל חמישה ספרים אהובים במיוחד (ואיזה תענוג זה לדבר על ספרים של אחרים!)

מיה סלע ויובל אביבי מראיינים אותי בנדיבות ובאהבה, תוכנית שלמה של "מה שכרוך" על בנות הדרקון ועל ספר תום!

דפנה לוי מראיינת אותי לפודקסט המרתק שלה על החיים ועל המוות: "על כריכת הכרך השלישי של ״בנות הדרקון״, הטרילוגיה הצורבת-החריפה-העצובה-המשמחת והמנחמת של מרית בן ישראל מופיעה תמונה שלה עצמה, בגיל 12, וזה מפני שהסיפור, שבמרכזו ילדות המוגשות כקורבן לדרקון, הוא, כפי שמסבירה מרית, סיפור אמיתי לגמרי. משהו על האמת הזו, על המציאות של הסיפור, על הילדות שלה עצמה ועל המקומות שבהם היא מצאה נחמה, מרית מספרת בשיחה שלנו. מי שמכירים את הבלוג הנפלא של מרית ״עיר האושר״ ומי שנתקלו בעבודתה בבית הספר לתיאטרון חזותי – שהיא הייתה ממקימיו – או בקולנוע או בתיאטרון הקרון לא יופתעו מהרוחב והעומק שאליו מגיעה השיחה איתה, שמתחילה בזיכרון ילדות אחד יוצא דופן".

לילך קרסנטי בניתוח מפתיע (ומבריק) של הטרילוגיה ב"מַעְלָה" כתב עת לביקורת

"השנים שחלפו מאז ראה אור בנות הדרקון, ספרה המופלא, האכזרי ומלא החסד, החלומי והסיוטי של מרית בן ישראל, רק העצימו את כוחו וחשיבותו. הקריאה המחודשת בו צורבת ומרוממת כמו שרק ספרות יכולה לעשות. צריכה לעשות". נועה מנהיים

גילי איזיקוביץ ראיינה אותי ל"הארץ" (ועם עובד העלו את הראיון לטובת מי שאינו מנוי) "כתבתי את זה כאגדה כדי לא להיות מוגבלת על ידי הפרופורציות של המציאות וגם כי רציתי אפשרות לכתוב סוף טוב. … רציתי לכתוב שיש ריפוי ויש תיקון".

איריס גנור (אלה יוונייה קוראת ספרים) כללה את בנות הדרקון ברשימת עשרת ספרי המקור האהובים של תשפ"ב:

שלושת הספרים האלה, הטרילוגיה המופלאה הזו, נכרכו כאן יחד, משום שאין באמת דרך להפריד ביניהם; סיפורן של הילדות הנשכחות, האבודות, הנדחות, הפחות נחמדות לעתים, או חסרות משפחה או גם וגם, שנגזר גורלן להיות מוקרבות לדרקון המאיים על העיר, כדי שהעיר תהיה שלווה למשך שנה, ואחר כך לעוד שנה. ולאחר שהן גוברות עליו, מבני הכח לא מתערערים, והן עדיין דחויות ועדיין בעלי הכח ממשיכים ליהנות מכל מנעמיו.
סיפור אגדה מופלא ונהדר, שכדאי לכל ילדה ולכל אשה לקראו. וגם לגברים כדאי.

ביקורת של דפנה לוי ב"ישראל היום" "אחד מסיפורי ההרפתקאות הסבוכים, חורצי הלב, אך גם מלאי הנחמה שנכתבו בשנים האחרונות בעברית.

פרשנות מפתיעה של מרים נובופלנסקי

*

ורוני מוסנזון (יקירת עיר האושר): גם בלבבות החשוכים ביותר טמון זרע של נדיבות שנובט בנסיבות הנכונות

חורגת מדיאטת הפייסבוק והמסכים שלי כדי שתדעו כולם – בנות הדרקון חוזרות. כבר בלעתי (שוב) בשלושה ימים את הכרך הראשון שיצא עכשיו מחדש בעם עובד. זאת יצירה מופלאה, עשירה, מהפנטת שהחזירה אותי לקרוא כמו שאני אוהבת – בצימאון שקשה לעצור.
רונית קנו (חברה, גילוי נאות)

מתוך תהלוכת ההשקה של בנות הדרקון