כמו ילד שלקחו לו את הצעצוע – רשימה שנייה ואחרונה על "בית חרושת למילים" של קובי מידן

אין לי טענות לפולונסקי. הפרשנות שלו נטועה בטקסט של מידן.
אין לי טענות לקובי מידן. זה הסיפור שלו. הוא עדין ובנוי היטב ואינו מוֹעֵד לבורות הייפיוף והיובשנות הדידקטית.
אבל…

לרשומה המלאה «

פוסט אורח: שירה סתיו על "כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י"

דברים שאמרה שירה סתיו בערב לכבוד ספרי "כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י". דבריה היו כה מרתקים, שענת ויסמן שדאגה שאיש מהדוברים לא יחרוג מהרבע שעה שהוקצתה לו, שכחה להביט בשעון. אני, שלא הכרתי אותה קודם, הרגשתי שמחה גדולה וקרבת נפש. קוויתי שדבריה יפורסמו על במה נכבדה מזו, ולא נסתייע. רשות הדיבור לשירה, אם כן, בתודה ובאהבה.

לרשומה המלאה «

על הצד הבלתי נראה של ההגדה של פסח (או למה אני כן אומרת "שפוך חמתך" בליל הסדר?)

ככלל נדמה לי שהרבה אנשים, אפילו אלה שאוהבים לקרוא בהגדה, מכוונים בעיקר לאיזה "מסר" שמסתיר מהם את הטקסט, שהוא (לפחות בדיעבד) סוּפר-נסייני, מגובב, טלוא, משחקי, מלא פערים, רמות לשון, נקודות מבט, גוונים רגשיים, שירים והוראות במה וטקס.
תכנים אידיאולוגיים – דתיים, לאומיים וכלל אנושיים – הם רק חלק ממה שההגדה מציעה. בוודאי לחילונים כמוני, אבל גם לאחרים בהתאמה מסוימת. אין בכוונתי להתעכב על המובן מאליו, רק לרפרף על כמה כניסות (ויציאות) שנשכחו.

לרשומה המלאה «

את נראית כמו אישה ממאדים – על עד כלות הנשימה של גודאר

עד כלות הנשימה – התקציר: מישל פּוּאַקר (ז'אן פול בלמונדו) הוא פושע קטן שנוסע ממרסיי לפריס כדי לגבות חוב וכדי לשכנע את פטריסיה (ג'ין סיברג) צעירה אמריקאית שאיתה בילה כמה ימים, לברוח איתו לרומא. בדרך הוא הורג שוטר והופך למבוקש. הוא מאוהב בפטריסיה וגם היא מאוהבת בו. היא בהריון. רגע לפני שהם בורחים ביחד היא [...]

לרשומה המלאה «

כתוב בגוף 26 – הה"א הלאומית

זהו הפרק ה-26 בסידרה של 29 מאמרים על אמנות הגוף של אהרון קליינפלד (גיבור ספר הדקדוק הפנימי של דוד גרוסמן) ועל הקשר שלה לדקדוק האמנותי של ויטו אקונצ'י. המאמרים מתפרסמים אחת לשבוע, כל יום שלישי בשעה 20:00 בדיוק (בשביל הטקס).  הַקֶּשר בין אהרון קליינפלד לאהרון הכהן (מסֵפר שמות, כלומר ספר ה"שֵׁמות") מחושק בהֶקשר המשפחתי, אותו [...]

לרשומה המלאה «

כתוב בגוף 25 – פעמיים חופשי ונידח

הפרק ה-25 בסידרה של 29 מאמרים על אמנות הגוף של אהרון קליינפלד (גיבור ספר הדקדוק הפנימי של דוד גרוסמן) ועל הקשר שלה לדקדוק האמנותי של ויטו אקונצ'י. המאמרים מתפרסמים אחת לשבוע, כל יום שלישי בשעה 20:00 בדיוק (בשביל הטקס).  "לשונו שלו הגמישה, השרירית, לשונו בת-החופש" (217). חופשי ונידח (1) הדקדוק אינו רק אמצעי מחשבה ויצירה [...]

לרשומה המלאה «

כתוב בגוף 23 – אקונצ'י מאונֶנינג מתחת לרצפה, או Seedbed כמשל

זהו הפרק ה-23 ב"כתוב בגוף", סידרה של 29 מאמרים על הזיקה בין אמנות הגוף של אהרון קליינפלד (גיבור ספר הדקדוק הפנימי של גרוסמן) לדקדוק האמנותי של ויטו אקונצ'י, שהפכה בינתיים לספר! המאמרים מתפרסמים אחת לשבוע, כל יום שלישי בשעה 20:00 בדיוק (בשביל הטקס). הפרק הנוכחי הוא הראשון בחטיבת לשונו בת החופש  בתחילת הסדרה סיפרתי איך גילה אקונצ'י [...]

לרשומה המלאה «

כתוב בגוף 22 – גולם בורא גולם

הפרק ה22 בסידרה של 28 מאמרים על אמנות הגוף של אהרון קליינפלד ועל הקשר שלה לדקדוק הפנימי של ויטו אקונצ'י. המאמרים מתפרסמים אחת לשבוע, כל יום שלישי בשעה 20:00 בדיוק (בשביל הטקס).   היחס למילים בספר הדקדוק הפנימי נע בין פנטזיה בלשנית בהשראת סיפוריו המחורזים של אלתרמן מעשה בפ"א סופית ומעשה בחיריק קטן*, לבין מיסטיקה פרטית, [...]

לרשומה המלאה «

המטפורה, המטונימיה והחמלה

מי שמגיע לכאן מדי פעם, אולי שם לב עד כמה אני מאמינה ב"צורה". אני תמיד מופתעת כשאנשים מתייחסים רק לתוכן, ומתייקים את הצורה במקרה הטוב, באגף "קישוט ומשחקים". כי מעבר לכל מה שאפשר לומר בזכותה, הצורה היא התוכן. חשבתי על כך בעקבות הסרטונים המבזים (תזכורת בפוסט הקצר של עידן בנושא) ובעקבות חוק הפליטים שעליו כתבו אסתי (ותודה על הלינק לעצומה!),  שועי, שחר, ומן [...]

לרשומה המלאה «

כתוב בגוף 21 – כשהמילה תהפוך לגוף

הפרק ה21 בסידרה של 28 מאמרים על ספר הדקדוק הפנימי. על אמנות הגוף של אהרון קליינפלד ועל הקשר שלה לעבודות הגוף של ויטו אקונצ'י. המאמרים מתפרסמים אחת לשבוע, כל יום שלישי בשעה 20:00 בדיוק (בשביל הטקס).  ובינתיים הסדרה הפכה גם לספר * "ולפיכך מוכרחים הללו [בעלי הרמז, הדרש והסוד, כלומר המשוררים, מ. ב.] לברוח מן הקבוע [...]

לרשומה המלאה «