סיפור ליום השואה

רבים מהסיפורים שקראתי בילדות היו ספוגים במוסר השכל ואפילו בתעמולה ישירה. על שניים מהם כבר כתבתי כאן (צדיקים אינם מאמינים בדם, וסיפור על אדמה וחושך). זה השלישי. הוא צץ פתאום מתהום הנשייה בעיצומו של קורס ויפאסנה. כשחזרתי חיפשתי אותו באינטרנט. מצאתי כמה גרסאות ובכולן הוא מיוחס לבעל שם טוב, אבי החסידות. זה הפתיע אותי. לא [...]

לרשומה המלאה «

חמסין באושוויץ

על דרכה של השואה להשתחל לחיים ולאמנות

לרשומה המלאה «

הצמידים של שירי לנטון, רשימה ליום השואה

אֲבָל עֲדָיֵי הַתּוּגָה יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הַשָּׁמַיִם וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לַטֹּהַר (פנחס שדה, משלי בתולות) שירי לנטון היא אמנית, שהיתה בין השאר תלמידה שלי בבית הספר לתיאטרון חזותי. לפני כן למדה צורפות בבצלאל. בשנה שבה הגיעה לחזותי אובחנה סבתה, אדית הירשפרונג, כחולת אלצהיימר. הסבתא, ניצולת אושוויץ שהתגוררה בקנדה (אם אני זוכרת נכון), נשמעה יותר ויותר מבולבלת בטלפון. [...]

לרשומה המלאה «

למה הבלונדיניות תמיד זוכות בתפקידים הכי טובים?

(התשובה בגוף הפוסט.)  עוד מרכיב מרכזי בהצגה הם צעצועי ילדים: בובות, חיות צעצוע וקוביות –  המשחק בצעצועים מאפשר הצצה לעולמה הפנימי של הילדה.       מרכיב שלישי: רגלי כסאות ישנים – לפני שעשתה את ההצגה פטריסיה הציגה פסלים מרגלי כסאות ישנים בתערוכה במוזאון ישראל. הכסאות האלה שכמעט הושלכו לפח ונולדו מחדש כפסלים, גרמו לה לחשוב על [...]

לרשומה המלאה «

כמה הערות על נוטות החסד (או – "זה יותר מדי אידיוטי מכדי להיות סכיזופרני")

כבר כמה חודשים שאני רוצה לכתוב על "נוטות החסד", אותו קראתי באיחור לא אופנתי. קראתי גם חלק ממה שכתבו עליו. לא הכל, די כדי להבין שהדיון (כמו הדיון בכל יצירה העוסקת בשואה, לפחות כאן בארץ) נשאב לסוגיות האוטומטיות של – כן מייצג / לא מייצג, כן מוסרי / לא מוסרי, וכמובן שאלת המסר, האמירה. גם [...]

לרשומה המלאה «

שיחות עם אמא

1. פייטה יהודית   על הדרך עץ עומד, איציק מאנגר, תרגם בנימין טנא* (כדאי לקרוא לפני הצפייה בקליפ) על הדרך עץ עומד / הוא עומד שחוח. / ציפורי העץ כולן / נתפזרו ברוח.    למזרח, למערב, / ויתרן הדרימו. / והעץ הופקר בדד / לסופות יָהימו. אז לאמא סחתי כך: / "תני, אמי, אל פחד, / [...]

לרשומה המלאה «

שירי-ערש ליום השואה

 "… האֵם אינה מבקשת להיות משביעת נחשים, אם כי ביסודו של דבר היא משתמשת באותה הטכניקה. זקוקה היא למילה, כדי שהילד יהיה תלוי במוצא שפתיה, ובעוד השינה יורדת, אינה נהנית מהבעת דברים נעימים בלבד, כי אם משקיעה אותו, ראשו ורובו, במציאות הגסה, ומחדירה בו את הדרמה של העולם. וכך קורה שמילות השירים באות נגד כיוון [...]

לרשומה המלאה «

ארבעה סוגים של זיכרון – על "השולחן: עבודת כיתה" של נעמי יואלי

האירוע התיאטרוני "השולחן: עבודת כיתה" מבוסס על שני טקסטים של אידה פינק: "השולחן, מחזה לארבעה קולות ובסו אוסטינטו", הוא מעין פרוטוקול של חקירה; ארבעה עדים ותובע מנסים לשחזר את מהלכה של אקציה שבה נרצחו 1300 יהודים. הסיפור הקצר "מול הראי" מתאר רגע בחייה של אישה צעירה ומאוהבת. האירוע מיועד לקבוצות לומדים ומתרחש בחלל של כיתה. [...]

לרשומה המלאה «

השולחן: עבודת כיתה, הצגה חדשה של נעמי יואלי על פי אידה פינק

למאמר מקיף שמנתח את ההצגה בצד הכתיבה אני עוסקת גם בייעוץ אמנותי לתיאטרון. אני מלווה תהליכי יצירה של הצגות. בזמן האחרון הייתי מעורבת בשני פרוייקטים מרתקים במיוחד. הראשון הוא השולחן: עבודת כיתה, שביימה נעמי יואלי על פי אידה פינק (ועל השני בשבוע הבא. הם כל כך שונים זה מזה שאי אפשר לשכן אותם בפוסט אחד). השולחן: [...]

לרשומה המלאה «

למי שייכת אושוויץ? על "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו

זהירות ספוילר בפיסקה הראשונה! "ממזרים חסרי כבוד" של קוונטין טרנטינו, מתרחש בשלהי מלחמת העולם השנייה בצרפת הכבושה; שתי עלילות נקמה מתלכדות בשיא שבו נרצחים כל בכירי הנאצים (כולל היטלר) בקולנוע קטן בפריס. ובכך בא, על פי הסרט, קצה של המלחמה. לכאורה זהו סרט שואה. אז מה אם הוא לא ריאליסטי; ב-1999 כתב הסופר ההונגרי וניצוֹל [...]

לרשומה המלאה «