על פינוק ופמיניזם, בֶּרְת מוריסוֹ

אני ממשיכה לקרוא בספר המונומנטלי הזה. אמנות המאה התשע עשרה. פרק לכל אמן או דמות שהשפיעה על האמנות. מבוא קצר שנותן הקשר ואחריו מכתבים וקטעי יומן, מובאות ישירות בלבד, בלי טלפונים שבורים ופערי תווך. כמו שאני אוהבת. הפתעות; מהיוזמה המפתיעה של ויליאם טרנר שעליה כתבתי פה, ועד קלוד מונה שלא דמיינתם, מלא גועל זעם ומלודרמה [...]

לרשומה המלאה «

"את תצטרכי כמובן, לטפל בכל נסיך לגופו" – פרוייקט מרי דה מורגן

מרי דה מורגן היא ליריקנית וציירת של דימויים עזים ומפליאים, אבל כשמתחקים אחרי המקור של העצב והזעם – מגיעים למגדר. איך שלא קוראים אותה, בסוף מגיעים למגדר.

לרשומה המלאה «

אצל פרפרים השמלה היא חלק מהגוף

מתוך WALZER של פינה באוש יש לי משהו עם פרפרים, זה ברור. או שלהם יש משהו איתי. פעם ראיתי קריקטורה שבה Dennis the Menace עומד לו בשקט וכל הלכלוכים פשוט קופצים עליו. ככה אני עם פרפרים. ויש לי משהו עם פינה באוש. מאז שנתקלתי בתמונה שלמעלה היא לא נותנת לי מנוח. היופי שלה, כלומר קלישאות [...]

לרשומה המלאה «

זה היה כנראה רק עניין של בגדים רטובים (על סיי שונגון, פמיניסטית מהמאה ה-10)

סאי (סיי?) שונגון היתה אשת חצר יפנית בשלהי המאה העשירית, בת לוויתה של הקיסרית סדקו. היא כתבה יומן. לא בדיוק יומן אלא אוסף דפים, פתקים עם אנקדוטות, תיאורי טבע והרהורים שנשמרו במגירה של כרית העץ שעליה ישנה. "ספר הכרית של סאי שונגון" כך נקרא היומן, העכשווי בצורה מוזרה, יותר מכל טקסט אחר מימי הביניים שאני [...]

לרשומה המלאה «

הנערה שקפצה לתוך יורה רותחת

לפני כשלושה שבועות קבלתי ממייל ממירי שחם: האם כתבתי פעם על נוהל עתיק יומין שבו מוסיפים דם בתולה ליציקת פעמון כדי למנוע ממנו להיסדק בזמן שהוא מתקרר, האם אני מכירה נוהל כזה? לא, לא כתבתי אבל זה נשמע לי מוכר, אולי רוסי. כתבתי לאתי בן זקן (זאת שרקדה את "קפה מילר" בזמן ששרה את האריה [...]

לרשומה המלאה «

הוי, אילו… על שלוש אחיות של עגנון

את "שלוש אחיות" של עגנון קראתי לראשונה בגיל עשר או אחת עשרה. הוא נכלל ב"ילקוט לבית הספר היסודי" שערך נפתלי גינתון ונכנס לי ישר לנשמה. כשגדלתי הפכתי אותו למופע בשם "אילו". שלוש אחיות, מאת ש"י עגנון שלוש אחיות דרו בבית אפל והיו תופרות כלי לבן לאחרים. מאור הבוקר עד חצות לילה, ממוצאי שבת עד ערב שבת [...]

לרשומה המלאה «

הודעה של הרגע האחרון

                    מתוך תהלוכה להשקת בנות הדרקון לרגל יום האישה הבינלאומי מחר יום שני 8.3.10 בשעה 16:00 בבר אתון באוניברסיטה העברית בירושלים אני מרצה בפאנל על אגדות בתוכנית:   מרית בן ישראל – על הפמיניזם המפתיע של האחים גרים   ד"ר רוחמה וייס – על הנשים המרתקות באגדות התלמוד   מעיין ניזנה – "החכמות לוקחות כסף"- נשים [...]

לרשומה המלאה «

האשה שרצתה להיות מלך (על הדייג ואשתו של האחים גרים ועל הדייג ודג הזהב של פושקין)

רוב הנשים השנואות באגדות הרוויחו את השם הרע שיצא להן. בדרך כלל מדובר במכשפות או באמהות חורגות ומתעללות ולפעמים גם וגם: המכשפה שכמעט טרפה את הנזל, המלכה שנסתה לרצוח את שלגייה, האם החורגת שהפכה את סינדרלה לשפחה, וכן הלאה. אבל מה בדיוק עשתה אשת הדייג ולמה יצא שמה לשימצה? * הפתיחה היה היו דייג ואשתו [...]

לרשומה המלאה «

הכלא השני – בעקבות אגדות המוות ההפיך

בתמונה - כיפה אדומה של גוסטב דורה   את "אגדות המוות ההפיך, הדיכאון ככוח מרפא" מאת סימונה מצליח חנוך, שלחה לי עורכת הספר ענת שן לוי, שאותה הכרתי לפני שנים בגלגולה כמיצגנית מצחיקה ואנרכיסטית ממייסדות מקלט 209. הוא קסם לי מיד בגלל השם הקולע שנתנה המחברת לאגדות הכוללות מוות או מצב דמוי מוות ומסתיימות בחזרה לחיים. [...]

לרשומה המלאה «

למה החץ תמיד מכוון ללב האישה? (מרינה אברמוביץ ואוליי)

המיצגנים מרינה אברמוביץ' ואוליי* (כינויו האמנותי של אואה לייסיפן) נפגשו באמסטרדם ב 1976 והחליטו ליצור ישות משותפת, מעין "גוף דו ראשי" בשם "האחר" שבאמצעותו יחקרו נושאים כמו אגו, זהות אמנותית ואמון. שיתוף הפעולה הסתיים ב 1988, בעבודה שבה צעדו זה אל זה משני קצות החומה הסינית. בסופו של דבר הם לא נפגשו במרכז. אוליי פרש [...]

לרשומה המלאה «