וזה השם שאני אזכור מגוונים במחול 2011

לא מפתיע אותי שלי מאיר זכתה בגוונים במחול*. "תרגום בגוף הטקסט" שלה הוא עבודה בוטחת וצלולה, מבדרת ומודעת במידה. כן מפתיע אותי ש"בן" של יוני סוטחי זכה. אמנם הרקדנית האדמונית עם הקוקו קטן (איני יודעת את שמה לצערי) ריתקה אותי באיכות תנועה גיאומטרית שהזכירה צילומים של מייפלתורפ, והיה גם רגע קסום שבו התקבצו כל הדמויות [...]

לרשומה המלאה «

רשימת הפייטות

העין והפצע את הגלויה הזאת קניתי לפני שנים, ביוון, אולי בכרתים. היא מתארת קטע מפייטה (Pietà – באטלקית – רחמים, שם כולל ליצירות אמנות שנושאן הוא ערסולו של ישו לאחר ההורדה מהצלב). מריה (תמיד בכחול) מקרבת את ידו של ישו המת אל לחייה ונוגעת בפצעו. נהגתי להדגים בעזרתה מהי מטפורה חזותית; זה לא צריך להיות [...]

לרשומה המלאה «

שיחות עם אמא

1. פייטה יהודית   על הדרך עץ עומד, איציק מאנגר, תרגם בנימין טנא* (כדאי לקרוא לפני הצפייה בקליפ) על הדרך עץ עומד / הוא עומד שחוח. / ציפורי העץ כולן / נתפזרו ברוח.    למזרח, למערב, / ויתרן הדרימו. / והעץ הופקר בדד / לסופות יָהימו. אז לאמא סחתי כך: / "תני, אמי, אל פחד, / [...]

לרשומה המלאה «

גיבורות ילדות – מוכרת הגפרורים הקטנה

תקציר (למי ששכח) ערב חג מולד. מוכרת גפרורים קטנה, רעבה ויחיפה, מחפשת מחסה מן הקור. היא מדליקה גפרור כדי להתחמם ומדמיינת תנור נחמד עד שהוא כבה, הגפרור השני הופך את קיר הבית לשקוף; אווז צלוי מקפץ מן השולחן, הסכין ומזלג עדיין נעוצים בגבו, אבל לפני שהוא מגיע לילדה – כבה הגפרור. לאורו של הגפרור השלישי [...]

לרשומה המלאה «

פוגה לשוד יהלומים – על כלבי אשמורת של קוונטין טרנטינו

"כלבי אשמורת", יותר מכל סרט אחר של טרנטינו, מעלים את הסתירה בין בידור לאמנות. זהו סרט שוד אפקטיבי, ובו-בזמן גם סרט אמנותי נועז ומדויק שממזג את הרעיוני, הרגשי, החושני והצורני למקשה אחת.    תקציר העלילה (לפי סדר התרחשותה "בעולם", לא לפי הסדר שבו היא נמסרת בסרט):   גנגסטר בשם ג'ו ובנו נייס-גאי אדי מגייסים חמישה מומחים לביצוע [...]

לרשומה המלאה «

לא תחנות תרבות אלא תחנות תודעה

זוהי מעין וריאציה על פרוייקט הבלוגרים שהתחיל אורי קציר מאפלטון. קבלתי אותו ממירי שחם, ואני נענית בשינוי קל (?) של כללי המשחק. לא תחנות תרבות, אלא תחנות תודעה. שלושה אירועים מכוננים במיתולוגיה הפרטית שלי; לא אירועים על-טבעיים (היו גם כאלה, אבל זה כבר שייך לפוסט אחר) אלא לגמרי ריאליסטיים. כולם התרחשו בסביבות גיל ארבע, באותו גן ילדים. [...]

לרשומה המלאה «

על פתאום ציפורים של יסמין גודר

שני קטעים מתוך פתאום ציפורים שיצרה גודר ב-2002. עבודה יפיפיה. קרירה, מיוסרת, מסתורית, מוּדעת, אקספרסיבית ומנותקת כאחת.   וכך זה מתחיל: בקצה הרחוק של הבמה נדלקת נהרה לבנה, ניאונית, כמו אור שבוקע מן האופק בזריחה. הבמה כולה לבנה, שומקום מוצף אור שאינו משתנה במהלך ההצגה. אולי זה בכלל השמיים. ופתאום ציפורים. ארבע רקדניות יחיפות לבושות [...]

לרשומה המלאה «

כל אחד תופס איבר אחר – מג'וטו עד נעמי יואלי

1. המאה הארבע עשרה יותר מכל הציירים אני אוהבת את ג'וטו (1266-1336). בהתחלה חשבתי שאני אוהבת אותו בגלל הצבעים. ג'יוטו – כמו ואן גוך אחריו, רק באופן אחר – חושף את העוצמה הרגשית שלהם. אחר כך חשבתי שזה בגלל קסם התיאטרון; בגלל הסצנות המצוירות שמתרחשות על מין במה עם תפאורה ואביזרים: הדמויות ניצבות בתוך מבנים [...]

לרשומה המלאה «

אהבה ותיעוב ליוזף בויס

מאמר זה הוא מעין חלק שני של "על נסיך צפרדע של האחים גרים – הרהורים על אהבה, ערכים וממסד" כמה עובדות ביוגרפיות: יוזף בויס (1921-1986), אמן גרמני. יצר רישומים, פסלים וקופסאות תצוגה אבל נודע בעיקר בזכות אישיותו הכריזמטית השנויה במחלוקת, ובזכות כמה מיצגים שנחרתו בזכרון הקולקטיבי של עולם האמנות. ב-1944 כששירת כקשר בחיל האוויר הגרמני, [...]

לרשומה המלאה «