פרוייקט מרי דה מורגן

כשבאתי לאסוף את הספר כמעט נקלעתי לפיגוע. הייתי במרחק צעדים ממקרר תופת שהתפוצץ בכיכר ציון. אני זוכרת את האלימות של ההדף כמו סטירה שהוחטפה בגב היד. מישהו ניסה להרים אישה ורגלה נותרה בידו. או שאולי זו הייתי אני; הכל התערבב לי מאז באברים שצמחו לרגלי עץ השיער: פרחי הפה, שביקשו לנשק את עוברי האורח, אבל כשמישהו נענה והושיט את לחיו הם נגסו בה ברעבתנות. או פרחי העיניים המלבבים. הגיבור חמד עין כחולה נחמדה שצמחה על גבעול עדין, כשפשט את ידו לקוטפה היא פרצה בבכי עד שריחם עליה והרפה. בגיל תשע-עשרה לא ידעתי מי אני. ידעתי רק מה אני אוהבת. כשרציתי להראות לא' את עצמי בחרתי במרי דה מורגן.

לרשומה המלאה «

זה היה כנראה רק עניין של בגדים רטובים (על סיי שונגון, פמיניסטית מהמאה ה-10)

סאי (סיי?) שונגון היתה אשת חצר יפנית בשלהי המאה העשירית, בת לוויתה של הקיסרית סדקו. היא כתבה יומן. לא בדיוק יומן אלא אוסף דפים, פתקים עם אנקדוטות, תיאורי טבע והרהורים שנשמרו במגירה של כרית העץ שעליה ישנה. "ספר הכרית של סאי שונגון" כך נקרא היומן, העכשווי בצורה מוזרה, יותר מכל טקסט אחר מימי הביניים שאני [...]

לרשומה המלאה «

בגדי הכעס והאהבה – על cut piece של יוקו אונו

ב1964 ישבה האמנית יוקו אונו (לימים אישתו של ג'ון לנון) על במה והזמינה את הקהל לגזור את בגדיה מעל גופה. Cut Piece – זה היה שם המיצג שבוצע לראשונה ביפן, ושנה לאחר מכן גם בקרנגי הול ניו יורק. אונו ישבה ללא נוע על במה בזמן שהצופים עלו בזה אחר זה וגזרו את הבגדים מגופה. כששדיה [...]

לרשומה המלאה «

עיר הגבירות – על קומיקס מימי הביניים ועל כריסטין דה פיזן

בבית ילדותי היה ספר על אמנות הציור הגוֹתית. שעות רבות ביליתי בהתבוננות בציורים המסתוריים והנפלאים שהודבקו בין דפיו. למשל בציור הזה: "המלכה הבנאית", כך קראתי לו בלבי. ימים רבים שקדתי על חידתו; זה לא רק האוקסימרון של בנאית בכתר ובשמלה (שאמנם רוכך מעט על ידי הוורוד של הלבֵנים), אלא גם הגודל – כלומר הקוטן התפאורתי של החומה, [...]

לרשומה המלאה «

הכלה שברחה על חמור

כמעט קראו לי שרה, על שם אמו של סבי שרה נאמן לבית מושלי (או סבתא שׂוּרֶה בכינויה המשפחתי), שנולדה ביפו ב-1872 ונפטרה בשיבה טובה קצת לפני הוולדי. סבי רצה שיקראו לי על שמה. אמי סירבה. השם נשמע לה זקן ומיושן. שרית לא מצא חן בעיניה. "הייתי קוראת לך שירה, אבל עגנון עוד לא כתב אותה." [...]

לרשומה המלאה «

בפנטזיות שלי אני גבר – סופי קאל

סופי קאל היא אמנית מושגית שמערבבת יותר מן המקובל בין החיים לאמנות. פול אוסטר ביסס על דמותה את מריה טרנר גיבורת ספרו "לוויתן", ואף הודה לה בפתח ספרו על הרשות לערבב עובדות בבדיון.   ב-1996 הציגה קאל תערוכה של חפצים אישיים. לכל חפץ נלווה סיפור קצרצר.  הדלי מאת סופי קאל  בפנטזיות שלי אני גבר. גְרֶג [...]

לרשומה המלאה «

מחשבות על פינה באוש (4) – הניחו לי לבכות

הו הניחו לי לבכות, לבכות לעולמים עיני לא יקדמו עוד את פני השינה אסתיר את עצמי מעין היום ואאנח, כן אאנח את נפשי לדרכה הוא איננו, הוא איננו, אבַכּה את אבדנו  ולעולם לא אראה אותו עוד אלה הן מילות האריָה מתוך "מלכת הפיות" של פרסל המופיעה בפסקול של "קפה מילר". שתי הנשים היחיפות הלבושות בכותנות [...]

לרשומה המלאה «

מחשבות על פינה באוש (3) – אמת או כאילו

זהו קטע מיצירתה של פינה באוש "קפה מילר" (1975); שלושה רקדנים ושלוש רקדניות, ביניהן פינה עצמה, זה התפקיד היחיד שהיא עדיין רוקדת, עד היום, לפי מיטב ידיעתי, למעלה משלושים שנה. (בסרט משולב ראיון קצרצר שבו היא מתייחסת לזה.) המופע מבוסס על זכרונות הילדות שלה מבית הקפה של הוריה בזולינגן. על פי האגדה היא שיחקה מתחת [...]

לרשומה המלאה «

מחשבות על פינה באוש (2) – מה באמת עשה הדוד לילדה

זהו קטע מתוך סרטה של שנטל אקרמן על פינה באוש. סצנה מתוך 1980 (כך נקראת היצירה של באוש, על שם השנה שבה נוצרה). מומלץ לצפות לפני הקריאה, על מנת להתרשם בצורה בלתי אמצעית, לפני שהפרשנות "תזהם" את הקליטה. הדקדוק הפנימי הצירוף "הדקדוק הפנימי" שייך לדוד גרוסמן כמובן. הוא מופיע בכותרת "ספר הדקדוק הפנימי" שלו, שבו [...]

לרשומה המלאה «

מחשבות על פינה באוש (1) – הסוד

"נזירה מלקקת גלידה, קדוֹשה על סקטים, פנים של מלכה גולה, של מייסדת מִסְדר דתי, של שופטת בבית דין דתי שקורצת אליך פתאום…" כך מתאר פדריקו פליני את הכוריאוגרפית הגרמנייה פינה באוש, ששיחקה את הנסיכה האוסטרו-הונגרית העוורת בסרטו "והספינה שטה". ערב לפני תחילת הצילומים, הוא מספר, עדיין לא מצא את הנסיכה שלו. לא היה לו אפילו [...]

לרשומה המלאה «