סופי קאל – וודו וחפצי מעבר

העניבה סיפור מאת סופי קאל תורגם בעקבות הפוסט הזה של מירי שחם (הסדרה כולה מומלצת והיא עדיין בעיצומה) ראיתי אותו לראשונה בדצמבר 1985, בזמן שהִרצה. רק דבר אחד פגם בהופעתו המושכת: העניבה שלו היתה מכוערת. למחרת שלחתי לו בעילום שם, עניבה חומה צרה. מאוחר יותר ראיתי אותו במסעדה; הוא ענד אותה. לרוע המזל היא לא [...]

לרשומה המלאה «

סעודת הפיות (על סופי קאל)

לפני שנה, בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בירושלים, הושק הספר חפץ לב – יסודות תיאטרון הבובות האמנותי שכתבתי עם רוני מוסנזון נלקן. ההשקה היתה מחווה לאגדת היפהפייה הנרדמת. במעשייה המקורית הוזמנו שתים עשרה פיות לברך את התינוקת. הסרוויס לא הספיק לפיה השלוש עשרה, וכך התחילו הצרות. להשקת הספר הוזמנו שתים עשרה פיות, כלומר אמני בובות מהארץ [...]

לרשומה המלאה «

הסיפור האמיתי והמזעזע של מגזין "מצית" (ומיטל שרון מראיינת אותי על מיצגים)

  בבלוג השווה הסיפור האמיתי והמזעזע של כותבת מיטל שרון על התרסקותו של מגזין מצית עוד בטרם לידתו. ובתוך העצב אני גם שמחה (וגאה) שיצא לי להיות חלק - מיטל ראיינה אותי על מיצגים.  כיוון שבינתיים פג תוקפו של הדומיין וכבר אי אפשר להגיע לאתר מצית - הרי הכתבה והראיון בשלמותם (רק התמונות חסרות). כמה מהדברים כבר נאמרו [...]

לרשומה המלאה «

הנעל האדומה מאת סופי קאל

בעקבות הפוסט שלי על פצפונת (של אנטון) כסופי קאל של היְלדוֹת אני מתרגמת עוד סיפור קצרצר, הפעם סיפור ילדות של סופי קאל. הנעל האדומה מאת סופי קאל אַמֶלי ואני היינו בנות שתים עשרה. בימי חמישי אחר הצהרים היו גונבות מחנויות כלבו. כך נהגנו במשך שנה, עד שאמה התחילה לחשוד. כדי להפחיד אותנו היא טענה ששוטר אחד גילה אותנו [...]

לרשומה המלאה «

גיבורות ילדות – מה למדתי מפצפונת של אנטון? (או סופי קאל של הילדות)

לטובת מי שלא זוכר: תקציר העלילה של פצפונת ואנטון (נותן מושג קלוש על הספר) פרק ראשון של פצפונת ואנטון (נותן מושג ברור ומלבב במה המדובר). . לחולי, ידידי הברלינאי "פצפונת ואנטון" מכיל לכאורה את כל המרכיבים הדרושים למלודרמה: ההורים המזניחים, המטפלת הפסיכית והאלכוהוליסטית שגוררת את בת חסותה בלילות לקבץ נדבות על הגשר. הפושע (חתנה של [...]

לרשומה המלאה «

כתוב בגוף 2 – אהרון קליינפלד והמיצג

כתוב בגוף היא סידרה של עשרים ושבעה מאמרים על הזיקה בין ספר הדקדוק הפנימי של דוד גרוסמן לאמנות הגוף של ויטו אקונצ'י. המאמרים מתפרסמים אחת לשבוע, כל יום שלישי בשעה 20:00 בדיוק (בשביל הטקס). זהו הפרק השני. עדכון: סדרת "כתוב בגוף" הפכה לספר: כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י, על אמנות הגוף בספר הדקדוק הפנימי [...]

לרשומה המלאה «

בנאלי, רדיקלי או טרגי – שני סיפורי כלולות של סופי קאל

עוד שני סיפורים של סופי קאל בתרגומי שמלת הכלולות מאת סופי קאל   תמיד הערצתי אותו. בדממה, עוד כילדה. פעם, בשמיני לנובמבר – הייתי אז בת שלושים – הוא הִרשה לי לבקר בביתו. הוא גר במרחק כמה מאות קלומטרים מפריס. הבאתי בתיקי שמלת כלולות, משי לבן עם שובל קצר. לבשתי אותה בלילה הראשון שלנו ביחד. [...]

לרשומה המלאה «

כתוב בגוף 1 – המקרה המוזר של פול אוסטר וסופי קאל

כתוב בגוף היא סדרה של עשרים וששה מאמרים על הזיקה בין ספר הדקדוק הפנימי של דוד גרוסמן לאמנות הגוף של ויטו אקונצ'י. המאמרים יתפרסמו אחת לשבוע, כל יום שלישי ב-20:00 בדיוק (בשביל הטקס). זהו פרק מבוא. עדכון: סדרת "כתוב בגוף" הפכה לספר: כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י, על אמנות הגוף בספר הדקדוק הפנימי "כי געגועים [...]

לרשומה המלאה «

שני סיפורים על מוות (סופי קאל)

סופי קאל היא אמנית מושגית שמערבבת יותר מן המקובל בין החיים לאמנות. פול אוסטר ביסס על דמותה את מריה טרנר גיבורת "לוויתן", והוא אף מודה לה בפתח ספרו על הרשות לערבב עובדות בבדיון.  ב-1996 הציגה קאל תערוכה של חפצים אישיים. לכל חפץ נלווה סיפור קצרצר. הפעם תרגמתי שני סיפורים על מוות. התמונות מתוך קטלוג התערוכה.  [...]

לרשומה המלאה «

חלומה של נערה (סופי קאל)

סופי קאל היא אמנית מושגית שמערבבת יותר מן המקובל בין החיים לאמנות. פול אוסטר ביסס על דמותה את מריה טרנר גיבורת "לוויתן", והוא אף מודה לה בפתח ספרו על הרשות לערבב עובדות בבדיון.  ב-1996 הציגה קאל תערוכה של חפצים אישיים. לכל חפץ נלווה סיפור קצרצר. זה הסיפור השני שאני מתרגמת.     הקינוח מאת סופי [...]

לרשומה המלאה «