ב-23.3.2012 תיפתח במוזיאון גוטמן תערוכה מקיפה מאיוריה הנפלאים של אורה איתן שאוצרת טלי תמיר.
בספר שייצא לכבוד התערוכה יופיע גם המאמר שלי על איוריה ל"שמלת השבת של חנה'לה".
המאמר הוסר זמנית ויחזור עם פתיחת התערוכה ופרסום הקטלוג. איתכם הסליחה והסבלנות. מרית.
אורה איתן, "שמלת השבת של חנה'לה", איור חופשי
*
עוד סיפורי ירח
על לילה בלי ירח (שממנו לקוח האיור של דוד פולונסקי)
הם חושבים שאנחנו רעים – על ויהי ערב של פניה ברגשטיין
מה ראה הירח? – פוסט המשך על ויהי ערב
על שמלת השבת של חנה'לה (אם לא אונס שהודחק, אז מה?)
עוד בגדים מהאגדות
על שלוש אחיות של עגנון (עוד סיפור על כתם!)
חבל טבור מזהב – על המלך הצעיר של אוסקר ויילד
*
הפוסט, על שני חלקיו, מרחיב את הדעת באופן מהנה ביותר. באמת התיזמון לשבת היה מצויין (ושווה כמעט את ייסורי הוורדפרס, הזניחים מהכיוון הזה, של הקורא). העיתוי, אם בכוונה ואם לאו, שגרם לי לקרוא את שמלת השבת של חנה'לה בשבת הרחיב לי את ההקשר/ים. וכשאתה משווה את אורה איתן לפולונסקי נעשה ברור עד כמה היא אקספרסיוניסטית באופן ברור על גבול הבוטה כמעט (ואת פולונסקי אני אוהב מאוד).
(ורומאן יאקובסון-אני רץ לחפש).
חן חן דודו!
ויסורי הוורדפרס התגלו כיסורי פיירפוקס. כרום לא עושה בעיות. מעצבן, אבל מדרגה שנייה.
גם אני אוהבת את פולונסקי. האיורים שלו ללילה בלי ירח פשוט עוצרי נשימה. יש חשק (שלא מתעורר אצלי הרבה) לתלוש את הדפים ולתלות אותם על הקיר, ויש גם אבל קטן איפשהו. יום אחד אכתוב גם על זה.
ורומאן יאקובסון הוא נפלא שבנפלאים. "בלשנות ופואטיקה", המאמר שממנו ציטטתי הוא מהמאמרים הנדירים שממפים מחדש את העולם. http://www.findabook.co.il/bookDetail.aspx?title=%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%9F+%D7%99%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%95%D7%9F+%3A+%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94+%D7%91%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA+%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94+(%D7%9E%D7%91%D7%97%D7%A8+%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D)&book_id=217966
תודה מירית, על שני החלקים שקראתי כאחד, כמו דודו פלמה, בשבת. היום.גם לי, כמו לאורה יש זיכרונות ילדות מהספור ששבה את לבי ומשך אותי למחשבות על הסמלי עוד לפני שהתוודעתי למושג.חשבתי עוד כפעוטה שכתמי הפחם נראים לה כאורות בגלל שהיא מרגישה שהיא עשתה דבר נכון. לכן מאוד לא נראה לי פירוש האונס הפדופילי כמו שכתבת: הכל ישנו כאן ובכל זאת לא מתחבר לספור ואני מאוד מתחברת להסבר שלך על התפיסה הילדותית. לפני שנים רבות בהיותי כבת 30 השתתפתי בסמינר אנטרופוסופי בגרמניה ועבדתי עם ילדים בכיתה ג'. והיה שם ילד בן שמונה, מבריק ועצבני מאוד והוא הכין מתנה לחג המולד לאמא שלו, עסקנית פוליטת חשובה, והוא התלכלך בדבק ופרץ בבכי כי היא בוודאי לא תשמח על המתנה כי בגדיו הוכתמו תוך כדי עשייתה בדבק שלא יורד. ואני מצאתי את עצמי, ישראלית בגרמניה ערב חג המולד, מספרת לילד הגרמני הנוצרי את ספורה של חנה'לה הקטנה (ציון…. לפי אחד מפירושיך) בערב שבת, כשברקע עמד לי הפירוש מילדותי שהמעשה הטוב הוא האור שהופך את כתמי הפחם (או הדבק) לכוכבים. והם העיקר. ההרגשה והכוונה והמעשה הטובים. והפניה שלי אל הספור ברגע הכאוב היתה אימפרסיוניסטית וחלדותית כמו שאת מתארת את אורה איתן. ברגע ההווה.
מרית קרובתי, השארתי אתמול כאן לפני שבת תגובה ארוכה מאוד שמשום-מה לא נקלטה, שעסקה באקספרסיוניזם, ספרי ילדים, ובכך שלעתים שקו של פחמי זקן מלא בפחמים ולא בזרעים דווקא. על כל פנים, הקירבה שאת מוצאת בין איוריה של איתן ובין האקספרסיוניזם
הגרמני הבהבו בזכרוני תצלום מתוך ספרה של הבובנאית דינה דזטלובסקי (סבתי ז"ל היתה מזמינה את הצגות הילדים שלה אחת לחודש אליה לגן-הילדים, ובאותו יום תמיד היתי מתארח
בגן של סבתי) "בובתה של רותי" המגלה קירבה מתמיהה לסצנת המקלחת ב"פסיכו" להיצ'קוק.
אני בספק האם דזטלובסקי היתה מודעת לכך, והאם צפתה אי פעם בסרט.
ובתמונה מתוך "M" חנה מירון היא במרכז, מונה את הילדים, כבר אז היא היתה כוכבת ילדים
בברלין.
איי, הרגע רק ראיתי שהגבתי על פוסט שממשיך את הפוסט של אתמול. עברתי אוטומטית דרך המייל שלי לחלק התגובות ולא ראיתי שמדובר בפוסט חדש. אז אקרא מחדש ואז אגיב (-:
אלישבע, איזו ילדה בוגרת היית! זה כמו אנשים מבוגרים שאוהבים את הקמטים שלהם בגלל פיסות החיים שהם מסמלים. ומה קרה לילד שהתלכלך? האם הסיפור ניחם אותו? האם אמו כעסה?
(וקוראים לי מרית, בקמץ ובלי י')
ושוב פספסתי את הקריאה בפוסט הזה שהוסר. אחכה…
ושוב אני מתבוננת בציור שנותר.
כיפה אדומה מהדהדת מתוכו. ההליכה אל היער וצורתה של הילדה.
לילדה סרט על הראש שמזכיר את אזני הזאב וההילה שמסביב לילדה מדגישה את צורת הזאב, כלומר את הצורה המאיימת האורבת. זה כמובן יכול לבוא בצורת זאב או בצורת זקן, מפלצת או מאהב. הכל נמצא שם בהליכה הזו אל הסבך.
יפיפה
טוב, חזרתי כדי לקרוא וראיתי שהפוסטים הוסרו עד פתיחת התערוכה,
מה שמותיר לי עוד מעט פנאי לדיוושיי הבלתי נגמרים על החד אופן
או לדירווּשָי המחוֹללים עם הסוּפים.
או לדיווּשי או לדירווּשָי
בכל מקרה התנועה סיבובית
(עד שתעלה הרשימה מחדש היא תהיה אביבית).
איריסיה, הכל ישוב. אני מצפה לשיחה. (אני רואה דווקא את הזיקה לירח, לשניהם יש אותה הילה). בשבילי זה אקספרסיוניזם לילדים. מופלא.
תודה לך מרית! אני כבר יודעת מפעם קודמת שזה שמך והי' השתרבבה בלי שהרגשתי כמו עוד כמה אותיות שהחליפו אחרות. הילד נרגע מהספור שספרתי בגרמנית עילגת. ואין לי מושג איך אמא שלו הגיבה. אני מקווה שהיא לא כעסה ואם כן שהספור הגן עליו בתוכו.