בשבת, בקצה פסטיבל עוץ בעיר, התקיים בגן לוינסקי מופע מחול שיזמו האמנית נטעלי שלוסר והאמן ומנהל ספריית גן לוינסקי ליאור ווטרמן והפיקה דבי פרבר. רצף מופעים של בני הקהילות הזרות בעיר' ובשיאו רימייק הודי-סודני-ישראלי של הכוריאוגרפיה של בז'אר לבולרו של רוול. באותה שעה התקיימו הפגנה נגד אירועי המשט ופתיחת שבוע הגאווה. אני לפחות' חששתי מחסרון קהל אבל אזרחים פליטים ומהגרי עבודה נהרו. היה חם ושמח ושפוי ושבת אחים גם יחד. הספרייה זרחה באורותיה החדשים מתחת לגגון הנאה שהתקינה העירייה כדי להגן על קוראים ומתנדבים מלהט השמש. (רק גיוס הכספים קצת צלע – 1,660 ש"ח בלבד, אויה. תודה גדולה לכל מי שתרם). ואם יש פילנטרופים שקוראים את זה – הספרייה עדיין זקוקה לתרומתכם!
לכל מי שהחמיץ או סתם רוצה להתרפק - התמונות שצילם טל רוגובסקי.
בתמונה למטה – הקהל ממתין לתחילת המופע. זה רק צד אחד של הקהל שהתקבץ משלושה כיוונים. חלק גדול מקהל המבוגרים האפריקאי העדיף לעמוד מחוץ לסרטים שתחמו את המופע. ילדיהם לעומת זאת, הרגישו לגמרי בבית.
למטה – ריקוד הקרניים של שבט הנובה מאונטיין הסודני. הרקדנים בשעטנז מלבב של קרני שור, גופיות לבנות, חצאיות רפיה, רעשנים מפחיות ממוחזרות ואבנים קטנות, מחרוזות ונעלי ספורט (ראו בתקריב).
להקת הסבתות והסבא (שהתגלה כליצן מלידה) המחופשים לסינים רוקדת עם מניפות לצלילי שירתה של הזמרת הסינית-ישראלית דינג כהן (היו גם רגעים הזויים)
ריקוד מקלות הודי
כמה מהמשתתפים בריקוד קינה אקוודורי, איחו דה מי אלמה (בְּני נשמתי)
אנג'י, אחת מיקירות הספרייה בריקוד נר פיליפיני
הבולרו של בז'אר-רוול בהפקת הספרייה. משתתפים: נטעלי שלוסר (ישראל) • סמואל גק (סודאן) • סאלאח טוטו (סודאן) • וואניס אבוגור (סודאן) • עוואד יעקב (סודאן) • זקי באביקר (סודאן) • האריס ראמדאטי (הודו) • מוטי ברכר (ישראל)
דג'ן מאנצ'לוט, מוסיקאי אתיופי חשוב שמשך קהל אפריקאי רב למופע. הוא שר ומנגן במאסינקו, כלי אתיופי מסורתי.
בתום המופע הקהל והאמנים רוקדים ביחד. בתמונה המרכזית אפשר לראות את הספרייה זורחת ברקע.
לקט יוטיוב
*
עוד תמונות שצילם אהוד מלמד, כאן
עוד פרטים וקרדיטים בעוץ בעיר
כל מה שרציתם לדעת על הספרייה: מה ומי ומתי ואיך אפשר לעזור? – כאן
מרית יקרה,
לתשומת לבו של השר הממונה על ענייני ההגירה, אלי ישי. במדרשי אגדה (בראשית רבה, איכה רבתי; מובא גם על ידי רמב"ן בספרו 'תורת האדם' וגם על ידי המהר"ל בביאורו על אגדות התלמוד) מובא כי עתיד (=במן הגאולה) הקב"ה לעשות ראש חוּלָה לצדיקים, כלומר לצאת במחול בראש הצדיקים שיְרָקְדוּ לעתיד לבוא. אפשר כי הדברים מתחילים דווקא מגן לוינסקי? (אמנם אני אגנוסטיקן, וספקן וסקפטיקן ופסימיסט גדול בכל הנודע העניין הגאולי הזה), אבל כאשר אני מתבונן בצילומים מגן לוינסקי, אני מבין בדיוק למה בעל המדרש ההוא התכוון… (-:
ריקוד הקרניים וגם המניפות האדומות, זה יפהפה, חזותית
אני אוהב את הגיוון האנושי. אני רואה את שלל צבעי האדם ואני רואה את הקולות החמים. ואני רואה את האהבה לכל מה שהוא אנושי, הפרושה כפרוכת רקומה מעל גן לוינסקי. ומתפלל אלי אלי שלא יגמר לעולם.
שרק ימשך כך. בלי גירושים, בלי שנאה לזר ולשונה, בלי משטרת הגירה וזרזירי מותניים, כי גר היינו בארץ מצרים.
יופי טופי של אירוע. אם אני בא לתל אביב תארגני עוד אחד כזה בשבילי. עם רקיקים וּבַּרְמֶלַי, ואם אפשר אז גם שנטעלי תפיק ריקוד והפעם של פינה באוש, עם אפריקאים ותאילאנדים ופיליפינים וסינים ווייאטנאמים במקל בסרגל מה שבא ליד…
כמה שמח וחי, איזה כיף! (-: